לשכות המודיעין של יק"א בתחום המושב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־15:11, 30 ביולי 2016

במהלך השנים 1881-1924, היגרו למעלה משניים וחצי מיליון יהודים ממזרח אירופה ותחום המושב אל ארצות היעד שמעבר לים. בשנים אלה קמו, בחסות מספר ארגונים יהודיים, לשכות מודיעין אשר פעלו במוקדי ההגירה השונים. לשכות אלה פעלו בכדי לסייע למהגר היהודי לקבל החלטה לאן להגר. אנשי הלשכות לא עודדו הגירה אל אחת מארצות היעד אלא פעלו בכדי לסייע למהגר לממש את החלטתו בהתאם לשיקולים

פרקטיים.^[1] החברה להתיישבות יהודית (יק"א), הצליחה להקים ברחבי תחום המושב רשת ענפה של לשכות מודיעין והייתה הגורם המרכזי אשר הפעיל משרדים אלה.^[2]

ההגירה היהודית הגדולה לאמריקה

גלוית שנה טובה מתחילת המאה ה-20 בה מהגרים יהודים מרוסיה לבושים בלבוש מסורתי עם מטלטליהם בוהים בקרובי משפחתם האמריקאים הקוראים להם לעבור לארצות הברית. קרוב לשני מיליון יהודים היגרו לארצות הברית בין השנים 1881 - 1924.

מרבית המהגרים היהודים במהלך השנים 1881-1924, כ-שני מיליון איש לערך, בחרו להגר לארצות הברית של אמריקה והיתר נדדו לארץ ישראל, ארגנטינה, קנדה, דרום אפריקה ואוסטרליה.^[1] ההגירה היהודית הייתה חלק מתנועת הגירה רחבה הרבה יותר אשר כללה את מעברם של למעלה מ-50 מיליון מהגרים מרחבי מזרח אירופה בין השנים 1865-1915.^[3] ההגירה היהודית ההמונית שינתה באופן משמעותי את העם היהודי מבחינה דמוגרפית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופת ההגירה הגדולה כ-72% מהמהגרים היהודים יצאו מגבולות האימפריה הרוסית, 16% יצאו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, 4% מרומניה והיתר מאנגליה, קנדה וגרמניה.^[4] את ההגירה היהודית ההמונית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מייחסים החוקרים למספר סיבות עיקריות: גידול דמוגרפי משמעותי של האוכלוסייה בשטחי האימפריה הרוסית^[5] וכתוצאה מכך היווצרות של עוני ודלות משאבים למשפחות^[6], תחילתו של תהליך תיעוש נרחב בשטחים האלה החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-19^[7], מהפכה בתחום התחבורה ההמונית ופיתוח תעשיית הרכבות, והספינות^[8], וכן אנטישמיות ופוגרומים שהלכו והתרחבו בראשית המאה ה-20.^[9] בניגוד לימינו, שבהם המהגר נדרש לדרכון ולאשרת כניסה לארץ היעד, בימים ההם לא היה צורך במסמכים אלה כלל. המהגר נדרש להוכיח שמצב בריאותו תקין ושיש בידו סכום כסף מינימלי.^[1] בראשית חודש ינואר של שנת 1925, סגרו הרשויות בארצות הברית את שערי ההגירה ולא אפשרו יותר כניסה חופשית לשטחי ארצות הברית. בכך הגיעה לסיומה ההגירה היהודית ההמונית לצפון אמריקה.^[10]

..אנחנו נוסעים לאמריקה! איפה היא אמריקה? – אינני יודע. רק זאת אני יודע, שהיא רחוקה, רחוקה נורא. .. כשמגיעים מפשיטים אותך שם עירום ומסתכלים לך בעיניים. אם העיניים שלך בריאות, טוב. אם לא, תיסע, במחילה, בחזרה!

— שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 89

רקע להקמת לשכות המודיעין

על רקע גל ההגירה הגדול של יהודי תחום המושב, הקשיים הלוגיסטיים שנלוו לכך, וכן מעשי הנוכלות הרבים במעברי הגבול ובדרכים וכן הטרגדיות המשפחתיות הגדולות, התעורר במוסדות היהודיים הצורך להיחלץ לעזרת המהגר היהודי.^[11] קשיים גדולים אלה ובמיוחד מעשי הנוכלות של ה'סוכנים והמתווכים' קיבלו ביטוי בספרות הזמן ובמיוחד בספרו של שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן המתאר את קורותיה של משפחה יהודית שהיגרה מתחום המושב לארצות הברית. כך למשל בעת מעבר הגבול הרוסי, נזקקה המשפחה לסיוע של 'סוכנים' מקומיים אשר הבטיחו להעבירם את הגבול אך בפעול ניסו לשדוד אותם מרכושם.

פחד אלוהים.. אף הגה אנחנו לא משמיעים. אנחנו הולכים והולכים, ושום גוי אחר אנחנו עוד לא רואים.. פתאום נעצרים שי שערלים (הסוכנים) ודורשים שנגיד להם כמה כסף יש לנו. נופל עלינו פחד גדול כל כך עד שאיננו יכולים לומר מלה. יוצאת אמא ואומרת שאין לנו כסף. אומרים הם שזה שקר, שכל היהודים יש להם כסף. ושולפים שני סכינים ארוכים ומקרבים אותם לנו ישר אל הפנים.

— שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 106

בנוסף לקשיים הפיזיים במעברים ולמעשי ההונאה, נזקקו המהגרים היהודים למידע אודות תהליך ההגירה וכן הסבר על מדינת היעד. אחד הכלים המרכזיים של המהגר בעודו בוחן את ההחלטה להעתיק את מיקומו הינו הידע שקיבל על הנעשה בצד השני.^[12] בהיעדר מידע מוצק, ולפעמים אף בהינתן מידע מטעה או שקרי, היה הקושי להגר עולה בצורה משמעותית.^[13] על מנת לתת מענה לכל הקשיים והאתגרים בדרך שחוו המהגרים היהודים, קמו להן שש לשכות מודיעין מרכזיות בראשית המאה ה-20: הלשכה של החברה להתיישבות יהודית (יק"א) במימונו של הברון הירש, אשר כללה מאות תתי-סניפי מודיעין מקומיים ואזוריים, לשכתה של ההסתדרות הטריטוריאליסטית (יט"א) בראשותו של ישראל זנגוויל, לשכה בברלין מטעם אגודת עזרה (Hilfsverein), לשכה בארצות הברית מטעם ה-Industrial Removal Office) IRO), וכן לשכות של התנועה הציונות – האחת מטעם הוועד האודסאי, והשנייה הייתה מהמשרד הארץ ישראלי בניהולו של ארתור רופין. לשכות אלה פעלו בכדי לסייע למהגר היהודי לקבל את ההחלטה הנכונה עבורו לאן להגר. אנשי הלשכות לא עודדו בשום דרך שהיא הגירה אל אחת מארצות היעד אלא פעלו בכדי לסייע למהגר לממש את החלטתו. לשכות אלה היו לעיתים לא מתואמות ביניהן ואף התחרו זו בזו.^[14]^[15]^[16]

חיבור ליהדות לאור משברים אישיים ועלייה לארץ ישראל

לקראת סיום לימודיה בבית הספר החלה בר אדון לנהל קשר רומנטי משמעותי. כעבור שנתיים, כאשר שוחחה עם בן זוגה על האפשרות להתחתן, נפרד הוא ממנה בגלל יהדותה.^[17]

הייתה זאת התקרית האנטישמית המשמעותית הראשונה שחוותה בר אדון והיא יצרה אצלה זעזוע ובלבול רב.

לאחר הפרידה מבן הזוג, החלה בר אדון להתחבר מחדש לשורשיה היהודיים ופיתחה קשרים אישיים עם מספר אישים ומשפחות יהודיות.^[18]

בשנת 1933, החליטה לבצע עלייה לארץ ישראל. לפני צאתה למסע, קיבלה בר אדון המלצות חמות מדמויות בולטות בציבוריות היהודית אמריקנית, ובין היתר קיבלה הפנייה מהרב סטיבן שמואל וייס (Stephen Samuel Wise)^[19]

העלייה לארץ והמגע עם העיר העברית הראשונה

רגע ירידתה של בר אדון בחופי יפו היה מרגש מאוד עבורה. מדובר היה בהתחלה חדשה.

במקום להמשיך ישירות לירושלים, שם הייתה אמורה להתקבל לעבודה, בחרה בר אדון להישאר בשבועות הראשונים להגעתה בתל אביב. תיאור אחד חזר על עצמו פעם אחר פעם בכל כתביה שהתפרסמו: עובדת היותה מוקפת בבני עמה.^[20]

אחד הכינויים שבהם תיארה בר אדון את תל אביב היה ה-"שער לציון" (The Gate to Zion)^[21] תחושת הבית ומקום המפלט התחזקו אצל בר אדון לנוכח המאורעות באירופה. ניכר כי מעשיי היטלר ושלטון הנאצים העצימו את תחושותיה כלפי הארץ בכלל וכלפי העיר העברית הראשונה בפרט.^[22]

עבודה עיתונאית בארץ

עם עלייתה לארץ, הצליחה בר אדון להתקבל לעבודה בעיתון 'הפלסטיין פוסט'.^[23] בר אדון החלה לעבוד בעיתון חודשים ספורים לאחר השקתו. במסגרת עבודתה העיתונאית, בה שימשה במשך תקופה ככתבת היחידה^[24] בעיתון היחיד בשפה האנגלית בארץ ישראל,^[25] סיקרה בר אדון מגוון רחב של אירועים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. לצד כתבות 'הומוריסטיות' וקלילות על חיי היום-יום, סיקרה בר אדון גם נושאים אקטואליים ופוליטיים.

בין יתר הדברים ובנוסף לעיסוק בעיר תל אביב, דווחה ותיעדה בר אדון את מאמצי העלייה וההעפלה לארץ, עסקה במאבק בצורר הנאצי, בחיי החלוצים בקיבוצים ובמושבים, במאבק המתפתח בין הערבים והיהודים וכן באירועים פוליטיים וחברתיים במרחב המזרח התיכון ובארצות הברית.^[23]

תחושות כלפי ההתיישבות

בספרה האוטוביוגרפי וכן בשלל מכתביה וכתביה שיצאו לאור, התגלתה בר אדון כאישה בעלת רגשות עזים, ואמונה בדרך שבה בחרה. המפגש שלה עם מתיישבי וחלוצי הארץ, ואנשי הקיבוץ בפרט, יצר אצלה כמיהה להיות חלק מהמעשה החלוצי. כחלק מהזדהותה עם המתיישבים, בחרה בר אדון לעבור ולהתגורר בקיבוץ גבעת ברנר. במסגרת חיי הקיבוץ עבדה בר אדון חלק מהיום בעבודת האדמה ובחלק אחר המשיכה בעובדתה העיתונאית.

בר אדון תיארה בכתביה את היישובים החלוציים השיתופים כגון בין אלפה ועין חרוד "כשיא ההגשמה הציונית"^[26] ואף ציינה בצורה ברורה כי ההגשמה במקומות האלה היא משמעותית יותר מ"תל אביב, חיפה ואפילו יותר מהאוניברסיטה בהר הצופים".^[26] באחד התיאורים הציוריים ביותר שלה, השוותה בר אדון את החלוץ לדמות המושלמת, לשיא הציונית: "ראיתי את החלוץ, משמע ראיתי את הים!".^[26]

בר אדון ומעמד האישה העברית

באוסף המאמרים שלה, 'זיפ זיפ' – 'Ziff Ziff', אשר מעולם לא יצא אל האור, התייחסה בר אדון לתרומה האדירה שיש לחיים השיתופיים של החלוצים על מעמד האישה.

בר אדון ציינה כי הנשים בקבוצות עזרו להקים "סדר חברתי חדש" וכי "אין דבר בקבוצה שהאישה לא שותפה לו!".^[27]

בר אדון וההבדל בין הקיבוץ למושב

בספרה: 'הכפרים התאומים של מרחביה' - 'The Twin Villages of Merhavia', התייחסה בר אדון בהרחבה לבדלים בין חיי הקיבוץ והמושב.

לאחר תקופה שבה גרה בקיבוץ גבעת ברנר, עברה בר אדון להתגורר במושב מרחביה (אשר היה צמוד לקיבוץ בעל אותו השם).

ברגע של כנות ובהסתכלות לאחור, הדגישה בר אדון את הייחודיות של כל צורות ההתיישבות ולא ראתה יתרון בקיבוץ על פני המושב או להיפך.

חיי משפחה ומותה

בשלהי שנת 1939, הכירה דורותי את פסח בר אדון, שהיה חוקר בדואים וארכאולוג ידוע. בשנת 1940 התחתנו בני הזוג ובאותה השנה הביאו לעולם את בנם היחיד דורון. בשנת 1950 נפטרה דורותי בר אדון ממחלה קשה והיא בת 43 שנים בלבד.^[23]

פרסומים

בשנות חייה הקצרים יחסית, הספיקה דורותי בר אדון לפרסם מספר ספרים וספרונים וכן לכתוב מאות מאמרים ואלפי דפי הגות ומכתבים. חלק מהמאמרים מעולם לא יצאו לאור ונותרו בארכיון המשפחתי.

הספרים אותם פרסמה בר אדון:

ahn, Dorothy, Spring Up O Well, London, 1936; New York, 1938
Bar Adon, Dorothy, A trip through Upper Galilee, Tel Aviv, 1942
Bar Adon, Dorothy, New Life in Galilee, New York, 1943
Bar Adon, Dorothy and Pesach, Seven Who Fell, Tel Aviv, 1947
Bar Adon, Dorothy Gesher shel maʻlah, Tel Aviv, 1947
Bar Adon, Dorothy, The Twin Villages of Merhavia, Tel Aviv, 1948
Bar Adon, Dorothy, Bar Adon, Doron, Sept qui tombèrent, Jerusalem, 1951

לקריאה נוספת

דורון בר אדון, הבגד של ההורים, 2005
אסתר כרמל-חכים, שנת אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן, קשר, 39, 2009
Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, 1936
Writing Palestine 1933-1950: Dorothy Kahn Bar-Adon, Edited by Ester Carmel-Hakim & Nancy Rosenfeld, 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לשכות המודיעין של יק"א בתחום המושב בוויקישיתוף

הערות שוליים

בהשוואה הזאת בין חיים בקיבוץ לחיים במושב, ביקשתי להראות את המושבניקים חורשים את תלמיהם ורוקדים הורה באותו הקצב של הקיבוצניקים, אם כי בארגון שונה. לא עשיתי כל מאמץ להיות אובייקטיבית או חסרת משוא-פנים כי לדעתי המאמץ אינו נחוץ. חייתי בקיבוץ וחייתי במושב. אינני רואה שום מקום לשאלה איזה צורת חברה טובה יותר. הן שונות. אבל שתיהן גידלו דור של בנים ובנות, נטועים בקרקע המולדת על הבסיס המכובד של עבודה-עצמית

— Dorothy Bar Adon, The Twin Villages of Merhavia, Israel, 1948,

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

^ ¹ ² ³ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 9-21, 55-56
^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 133
^ גור אלרואי, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה ה-20: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 463
^ Liebman Hersch, Jewish Migrations During The Last Hundred Years, The Jewish People: Past And Present, vol.1, New York, 1946
^ Barbara Anderson, Human Fertility in Russia Since the Nineteenth Century, New Jersey, 1979, עמ' 3-14
^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 36
^ Malcom E. Falkus, Industrialisation of Russia: 1700-1914, London, 1972, עמ' 51
^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924,, ירושלים, 2008, עמ' 41-43
^ John D. Klier and Shlomo Lambroza, Pogroms: Anti-Jewish Violence in Modern Russian History, New York, 1992
^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 21
^ גור אלרואי, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 463
^ Dudley Baines, Emigration from Europe: 1815-1930, Cambridge, 1995, עמ' 8
^ גור אלרואי, "", , עמ' 463, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 464
^ מרגלית שילה, לשכת המודיעין של שיינקין ביפו, הציונות י"ז (1993), עמ' 40-45
^ הצפירה, י"ב בשבט תרס"ה (18.1.1905)
^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 9-17
^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 37-41
^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 44-62
^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 63-66
^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 10
^ Dorothy Kahn, "Palestine's Ellis Island: Scenes at the Gate to Zion", The Palestine Post, 22 December 1939, pp 5-6.
^ Dorothy Kahn, "What Hittler has done to Tel Aviv: A Bewildered Visitor's Impression" The Palestine Post, 4 August 1933, pp 8-9.
^ ¹ ² ³ אסתר כרמל חכים, שנה אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן, קשר 39, 2009, עמ' 114
^ Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 2-3
^ גרשון אגרון, אסיר הנאמנות, 1964, עמ' 64,79
^ ¹ ² ³ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 11-18
^ Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 27-29

[:5-1] ¹ ² ³ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 9-21, 55-56

[2] גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 133

[3] גור אלרואי, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה ה-20: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 463

[4] Liebman Hersch, Jewish Migrations During The Last Hundred Years, The Jewish People: Past And Present, vol.1, New York, 1946

[5] Barbara Anderson, Human Fertility in Russia Since the Nineteenth Century, New Jersey, 1979, עמ' 3-14

[6] גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 36

[7] Malcom E. Falkus, Industrialisation of Russia: 1700-1914, London, 1972, עמ' 51

[8] גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924,, ירושלים, 2008, עמ' 41-43

[9] John D. Klier and Shlomo Lambroza, Pogroms: Anti-Jewish Violence in Modern Russian History, New York, 1992

[10] גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 21

[11] גור אלרואי, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 463

[12] Dudley Baines, Emigration from Europe: 1815-1930, Cambridge, 1995, עמ' 8

[13] גור אלרואי, "", , עמ' 463, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 464

[14] מרגלית שילה, לשכת המודיעין של שיינקין ביפו, הציונות י"ז (1993), עמ' 40-45

[15] הצפירה, י"ב בשבט תרס"ה (18.1.1905)

[16] גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 9-17

[17] Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 37-41

[18] Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 44-62

[19] Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 63-66

[20] Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 10

[21] Dorothy Kahn, "Palestine's Ellis Island: Scenes at the Gate to Zion", The Palestine Post, 22 December 1939, pp 5-6.

[22] Dorothy Kahn, "What Hittler has done to Tel Aviv: A Bewildered Visitor's Impression" The Palestine Post, 4 August 1933, pp 8-9.

[:2-23] ¹ ² ³ אסתר כרמל חכים, שנה אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן, קשר 39, 2009, עמ' 114

[:3-24] Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 2-3

[25] גרשון אגרון, אסיר הנאמנות, 1964, עמ' 64,79

[:4-26] ¹ ² ³ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 11-18

[27] Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 27-29

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 {{ציטוט|אנגלית=|תוכן=..אנחנו נוסעים לאמריקה! איפה היא אמריקה? – אינני יודע. רק זאת אני יודע, שהיא רחוקה, רחוקה נורא. .. כשמגיעים מפשיטים אותך שם עירום ומסתכלים לך בעיניים. אם העיניים שלך בריאות, טוב. אם לא, תיסע, במחילה, בחזרה!|מקור=שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 89}}
 == רקע להקמת לשכות המודיעין ==
-על רקע גל ההגירה הגדול של יהודי תחום המושב, הקשיים הלוגיסטיים שנלוו לכך, וכן מעשי הנוכלות הרבים במעברי הגבול ובדרכים וכן הטרגדיות המשפחתיות הגדולות, התעורר במוסדות היהודיים הצורך להיחלץ לעזרת המהגר היהודי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גור אלרואי|שם=ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012)|עמ=463}}</ref> קשיים גדולים אלה ובמיוחד מעשי הנוכלות של ה'סוכנים והמתווכים' קיבלו ביטוי בספרות הזמן ובמיוחד בספרו של שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן המתאר את קורותיה של משפחה יהודית שהיגרה מתחום המושב לארצות הברית. כך למשל בעת מעבר הגבול הרוסי, נזקקה המשפחה לסיוע של 'סוכנים' מקומיים אשר הבטיחו להעבירם את הגבול אך בפעול ניסו לשדוד אותם מרכושם.
+על רקע גל ההגירה הגדול של יהודי תחום המושב, הקשיים הלוגיסטיים שנלוו לכך, וכן מעשי הנוכלות הרבים במעברי הגבול ובדרכים וכן הטרגדיות המשפחתיות הגדולות, התעורר במוסדות היהודיים הצורך להיחלץ לעזרת המהגר היהודי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גור אלרואי|שם=ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012)|עמ=463}}</ref> קשיים גדולים אלה ובמיוחד מעשי הנוכלות של ה'סוכנים והמתווכים' קיבלו ביטוי בספרות הזמן ובמיוחד בספרו של [[שלום עליכם]], [[מוטל בן פייסי החזן]] המתאר את קורותיה של משפחה יהודית שהיגרה מתחום המושב לארצות הברית. כך למשל בעת מעבר הגבול [[רוסיה|הרוסי]], נזקקה המשפחה לסיוע של 'סוכנים' מקומיים אשר הבטיחו להעבירם את הגבול אך בפעול ניסו לשדוד אותם מרכושם.
 {{ציטוט|אנגלית=|תוכן=פחד אלוהים.. אף הגה אנחנו לא משמיעים. אנחנו הולכים והולכים, ושום גוי אחר אנחנו עוד לא רואים.. פתאום נעצרים שי שערלים (הסוכנים) ודורשים שנגיד להם כמה כסף יש לנו. נופל עלינו פחד גדול כל כך עד שאיננו יכולים לומר מלה. יוצאת אמא ואומרת שאין לנו כסף. אומרים הם שזה שקר, שכל היהודים יש להם כסף. ושולפים שני סכינים ארוכים ומקרבים אותם לנו ישר אל הפנים.|מקור=שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 106}}
-בנוסף לקשיים הפיזיים במעברים ולמעשי ההונאה, נזקקו המהגרים היהודים למידע אודות תהליך ההגירה וכן הסבר על מדינת היעד. אחד הכלים המרכזיים של המהגר בעודו בוחן את ההחלטה להעתיק את מיקומו הינו הידע שקיבל על הנעשה בצד השני.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Dudley Baines|שם=Emigration from Europe: 1815-1930|מו"ל=Cambridge|שנת הוצאה=1995|עמ=8}}</ref> בהיעדר מידע מוצק, ולפעמים אף בהינתן מידע מטעה או שקרי, היה הקושי להגר עולה בצורה משמעותית.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גור אלרואי, "", , עמ' 463|שם=ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012)|עמ=464}}</ref> על מנת לתת מענה לכל הקשיים והאתגרים בדרך שחוו המהגרים היהודים, קמו להן שש לשכות מודיעין מרכזיות בראשית המאה ה-20: הלשכה של החברה להתיישבות יהודית (יק"א) במימונו של הברון הירש, אשר כללה מאות תתי-סניפי מודיעין מקומיים ואזוריים, לשכתה של ההסתדרות הטריטוריאליסטית (יט"א) (קישור לערך מורחב בויקיפדיה) בראשותו של ישראל זנגוויל, לשכה בברלין מטעם אגודת עזרה (Hilfsverein), לשכה בארצות הברית מטעם ה-Industrial Removal Office (IRO), וכן לשכות של התנועה הציונות (קישור לערך מורחב בויקיפדיה) – האחת מטעם הוועד האודסאי, והשנייה הייתה מהמשרד הארץ ישראלי בניהולו של ארתור רופין. לשכות אלה פעלו בכדי לסייע למהגר היהודי לקבל את ההחלטה הנכונה עבורו לאן להגר. אנשי הלשכות לא עודדו בשום דרך שהיא הגירה אל אחת מארצות היעד אלא פעלו בכדי לסייע למהגר לממש את החלטתו. לשכות אלה היו לעיתים לא מתואמות ביניהן ואף התחרו זו בזו. [[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[1]]] [[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[2]]] [[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[3]]][[קובץ:Dorothy_Bar-Adon's_Palestinian_press_card.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Dorothy_Bar-Adon's_Palestinian_press_card.jpg|ממוזער|260x260 פיקסלים|כרטיס העיתונאית של דורותי בר אדון]]
+בנוסף לקשיים הפיזיים במעברים ולמעשי ההונאה, נזקקו המהגרים היהודים למידע אודות תהליך ההגירה וכן הסבר על מדינת היעד. אחד הכלים המרכזיים של המהגר בעודו בוחן את ההחלטה להעתיק את מיקומו הינו הידע שקיבל על הנעשה בצד השני.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Dudley Baines|שם=Emigration from Europe: 1815-1930|מו"ל=Cambridge|שנת הוצאה=1995|עמ=8}}</ref> בהיעדר מידע מוצק, ולפעמים אף בהינתן מידע מטעה או שקרי, היה הקושי להגר עולה בצורה משמעותית.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גור אלרואי, "", , עמ' 463|שם=ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012)|עמ=464}}</ref> על מנת לתת מענה לכל הקשיים והאתגרים בדרך שחוו המהגרים היהודים, קמו להן שש לשכות מודיעין מרכזיות בראשית המאה ה-20: הלשכה של החברה להתיישבות יהודית (יק"א) במימונו של הברון הירש, אשר כללה מאות תתי-סניפי מודיעין מקומיים ואזוריים, לשכתה של [[יט"א|ההסתדרות הטריטוריאליסטית (יט"א)]] בראשותו של [[ישראל זנגוויל]], לשכה בברלין מטעם אגודת עזרה (Hilfsverein), לשכה בארצות הברית מטעם ה-Industrial Removal Office) IRO), וכן לשכות של [[ציונות|התנועה הציונות]] – האחת מטעם [[הוועד האודסאי]], והשנייה הייתה מ[[המשרד הארצישראלי|המשרד הארץ ישראלי]] בניהולו של [[ארתור רופין]]. לשכות אלה פעלו בכדי לסייע למהגר היהודי לקבל את ההחלטה הנכונה עבורו לאן להגר. אנשי הלשכות לא עודדו בשום דרך שהיא הגירה אל אחת מארצות היעד אלא פעלו בכדי לסייע למהגר לממש את החלטתו. לשכות אלה היו לעיתים לא מתואמות ביניהן ואף התחרו זו בזו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מרגלית שילה|שם=לשכת המודיעין של שיינקין ביפו|כתב עת=הציונות י"ז (1993)|עמ=40-45}}</ref><ref>הצפירה, י"ב בשבט תרס"ה (18.1.1905)</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=גור אלרואי|שם=המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924|מו"ל=ירושלים|שנת הוצאה=2008|עמ=9-17}}</ref>[[קובץ:Dorothy_Bar-Adon's_Palestinian_press_card.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Dorothy_Bar-Adon's_Palestinian_press_card.jpg|ממוזער|260x260 פיקסלים|כרטיס העיתונאית של דורותי בר אדון]]
 == חיבור ליהדות לאור משברים אישיים ועלייה לארץ ישראל ==