ליליאן קלאפיש – הבדלי גרסאות

ליליאן קלאפיש
	ליליאן קלאפיש (1979)
לידה	1933 (בת 91 בערך); קאשן, צרפת
לאום	ישראלי
מקום לימודים	אקדמיה רנסון (1953)
תחום יצירה	ציור
פרסים והוקרה	פרס ירושלים (1977); פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום (1998); פרס סנדברג (1983); פרס ישראכרט לאמן ישראלי (1998)
בן או בת זוג	סטפן מוזס
צאצאים	עמנואל מוזס

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־20:43, 9 במאי 2019

ליליאן קלאפיש (מוזס) (נולדה ב-1933) היא ציירת ישראלית.

ביוגרפיה

תבנית:השלמה קלאפיש נולדה בקאשן (Cachan) (אנ'), פרבר של פריז, בירת צרפת, להורים יוצאי פולין שהיגרו לצרפת ב-1910. משפחתה שכללה את הוריה ושלושת אחיה שרדה את שנות המלחמה, תחילה בפריז ולאחר מכן הסתתרה במקומות שונים ברחבי צרפת.^[1] לאחר המלחמה נשלחה לשווייץ להבראה ושם גילתה לראשונה עניין בציור. עם שובה החלה ללמוד פסנתר, אולם בעצת מורתה לפסנתר עברה חיש מהר ללמוד ציור באופן פרטי. בין השנים 1948–1949 למדה אמנות באקדמיה רנסון בפריז ובמקביל רשמה רישומים חופשיים בגראנד שומייר. בתחילת דרכה התמקדה בציור מופשט עם דגש על ציור בסגנון מופשט לירי, הסגנון ששלט בציור הפריזאי באותה עת. בשלב מסוים עשתה הפסקה, רשמה במוזיאון הלובר לפי תבליטים הלניסטיים, גילתה את ציוריו של ניקולא פוסן ועברה לצייר בסגנון פיגורטיבי. היא נתקלה בביקורת עקב שינוי זה שהיווה בשעתו הליכה כנגד הזרם.

בשנת 1957 נישאה לפילוסוף סטפן מוזס. בין השנים 1958–1959 התגוררה במרוקו והושפעה שם מאורו העז של המקום. בשנת 1969 עלתה לישראל, השתקעה בירושלים והשתלבה בעשייה האמנותית המקומית.

עבודותיה הפיגורטיביות והאקספרסיביות, אותן יצרה החל משנות השבעים של המאה ה-20, היוו אלטרנטיבה לאמנות הישראלית של אותה עת. על אף שנחשבה כזרם של אדם אחד, זכו עבודותיה להערכה רבה וכמעט מידית. על עבודתה זכתה בשנת 1983 בפרס סנדברג ובשנת 2001 זכתה בפרס שר המדע, התרבות והספורט.

לקלאפיש ובעלה שנפטר ב-2007, שלושה ילדים: עמנואל – סופר, אנוש – כותבת, ורחל – אמנית. תערוכותיה האחרונות הוצגו בשנת 2014 ב[גלריה גורדון]] בתל אביב ובשנת 2017 במוזיאון ישראל בירושלים. חיה ויוצרת במקביל בפריז ובישראל.

מבחר תערוכות יחיד

1976 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
1977 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
2003 - מוזיאון תל אביב לאמנות, תערוכה רטרוספקטיבית.
2017 - מוזיאון ישראל, ירושלים.

פרסים

1977 - פרס ירושלים לציור.
1983 - פרס סנדברג לאמן ישראלי.
1997 - פרס ע"ש מרדכי שלום, על מפעל חיים.
1998 - פרס ישראכרט, מוזיאון תל אביב.
2001 - פרס שר המדע, התרבות והספורט.

לקריאה נוספת

יונה פישר, ליליאן קלאפיש - ציורים ורישומים, ירושלים, 1974.
חיים גמזו, ליליאן קלאפיש - ציורים: 1976-1967, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1976.
יונה פישר, ליליאן קלאפיש - ציורים ורישומים 1977-1974, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1977.
אריאל הירשפלד, ליליאן קלאפיש: ציורים 1996-1993, הוצאת גלריה בינט, תל אביב, 1996.
איה לוריא, ליליאן קלאפיש: ציורים 2001-1949, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003.
אמיתי מנדלסון, ליליאן קלאפיש: מגע יד, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2017.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליליאן קלאפיש בוויקישיתוף

ליליאן קלאפיש, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
ליליאן קלאפיש באתר סדנת ההדפס ירושלים
מידע לאספנים אודות ליליאן קלאפיש, באתר עסקי אמנות
אביטל בורג, עכבר העיר אונליין, ליליאן קלאפיש, מעבר למופשט, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2010
דנה גילרמן, בית ישן במולדת, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007

הערות שוליים

^ על פי ראיון עם קלאפיש במסגרת תוכנית הרדיו בגלי צה"ל, "צבעי המוזיקה", בעריכת אהוד בן ש"ך, 26 בינואר 2013

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[בן_שך-1] על פי ראיון עם קלאפיש במסגרת תוכנית הרדיו בגלי צה"ל, "צבעי המוזיקה", בעריכת אהוד בן ש"ך, 26 בינואר 2013

[1]

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 ==ביוגרפיה==
 {{השלמה|נושא=אישים|נושא2=אמנות}}
-קלאפיש נולדה ב[[קאשן]] (Cachan) {{אנ|Cachan}}, פרבר של [[פריז]], בירת צרפת, להורים יוצאי [[פולין]] שהיגרו לצרפת ב-[[1910]]. משפחתה שכללה את הוריה ושלושת אחיה שרדה את שנות המלחמה, תחילה בפריז ולאחר מכן הסתתרה במקומות שונים ברחבי צרפת.{{הערה|שם=בן שך|על פי ראיון עם קלאפיש במסגרת תוכנית הרדיו ב[[גלי צה"ל]], "צבעי המוזיקה", בעריכת [[אהוד בן ש"ך]], 26 בינואר 2013}} לאחר המלחמה נשלחה לשווייץ להבראה ושם גילתה לראשונה עניין בציור. עם שובה החלה ללמוד פסנתר, אולם בעצת מורתה לפסנתר עברה חיש מהר ללמוד ציור באופן פרטי. בין השנים [[1948]]–[[1949]] למדה אמנות באקדמיה רנסון בפריז ובמקביל רשמה רישומים חופשיים בגראנד שומייר. בתחילת דרכה התמקדה ב[[ציור מופשט]] עם דגש על ציור בסגנון [[מופשט לירי]], הסגנון ששלט אותה עת. בשלב מסוים עשתה הפסקה, רשמה ב[[מוזיאון הלובר]] לפי תבליטים הלניסטיים, גילתה את ציוריו של [[ניקולא פוסן]] ועברה לצייר בסגנון פיגורטיבי. היא נתקלה בביקורת עקב שינוי זה שהיווה בשעתו הליכה כנגד הזרם.
+קלאפיש נולדה ב[[קאשן]] (Cachan) {{אנ|Cachan}}, פרבר של [[פריז]], בירת צרפת, להורים יוצאי [[פולין]] שהיגרו לצרפת ב-[[1910]]. משפחתה שכללה את הוריה ושלושת אחיה שרדה את שנות המלחמה, תחילה בפריז ולאחר מכן הסתתרה במקומות שונים ברחבי צרפת.{{הערה|שם=בן שך|על פי ראיון עם קלאפיש במסגרת תוכנית הרדיו ב[[גלי צה"ל]], "צבעי המוזיקה", בעריכת [[אהוד בן ש"ך]], 26 בינואר 2013}} לאחר המלחמה נשלחה לשווייץ להבראה ושם גילתה לראשונה עניין בציור. עם שובה החלה ללמוד פסנתר, אולם בעצת מורתה לפסנתר עברה חיש מהר ללמוד ציור באופן פרטי. בין השנים [[1948]]–[[1949]] למדה אמנות באקדמיה רנסון בפריז ובמקביל רשמה רישומים חופשיים בגראנד שומייר. בתחילת דרכה התמקדה ב[[ציור מופשט]] עם דגש על ציור בסגנון [[מופשט לירי]], הסגנון ששלט בציור הפריזאי באותה עת. בשלב מסוים עשתה הפסקה, רשמה ב[[מוזיאון הלובר]] לפי תבליטים הלניסטיים, גילתה את ציוריו של [[ניקולא פוסן]] ועברה לצייר בסגנון פיגורטיבי. היא נתקלה בביקורת עקב שינוי זה שהיווה בשעתו הליכה כנגד הזרם.
 בשנת [[1957]] נישאה ל[[פילוסוף]] [[סטפן מוזס]]. בין השנים [[1958]]–[[1959]] התגוררה ב[[מרוקו]] והושפעה שם מאורו העז של המקום. בשנת [[1969]] עלתה לישראל, השתקעה בירושלים והשתלבה בעשייה האמנותית המקומית.
-עבודותיה הפיגורטיביות והאקספרסיביות, אותן יצרה החל מ[[שנות השבעים של המאה ה-20]], היוו אלטרנטיבה לאמנות הישראלית של אותה עת. על אף שנחשבה כזרם של אדם אחד, זכו עבודותיה להרכה רבה וכמעט מיידית. על עבודתה זכתה בשנת [[1983]] ב[[פרס סנדברג]] ובשנת [[2001]] זכתה בפרס שר המדע, התרבות והספורט.
+עבודותיה הפיגורטיביות והאקספרסיביות, אותן יצרה החל מ[[שנות השבעים של המאה ה-20]], היוו אלטרנטיבה לאמנות הישראלית של אותה עת. על אף שנחשבה כזרם של אדם אחד, זכו עבודותיה להערכה רבה וכמעט מידית. על עבודתה זכתה בשנת [[1983]] ב[[פרס סנדברג]] ובשנת [[2001]] זכתה בפרס שר המדע, התרבות והספורט.
 לקלאפיש ובעלה שנפטר ב-2007, שלושה ילדים: עמנואל – סופר, אנוש – כותבת, ורחל – אמנית. תערוכותיה האחרונות הוצגו בשנת 2014 ב[גלריה גורדון]] בתל אביב ובשנת 2017 ב[[מוזיאון ישראל]] בירושלים. חיה ויוצרת במקביל בפריז ובישראל.