מכתוב (סדרת ספרים)

סדרת הספרים מַכְּתוּבּ (שם רשמי: מַכְּתוּבּ مكتوب), בהוצאת מכון ון ליר, מתרגמת ומפרסמת יצירות מהתרבות ומהספרות הערבית ומנגישה אותן לקורא הישראלי. זוהי הסדרה היחידה בישראל כיום המוקדשת לספרות ערבית. סדרת מכתוב צמחה מתוך חוג המתרגמים מערבית לעברית שמונה כיום יותר ממאה אישה ואיש, יהודים וערבים, מתרגמים, עורכים וחוקרי ספרות. לפי רציונל הסדרה, "הסדרה שואפת להביא לקדמת הבמה את חיי האזור מתוך נקודת מבט אנושית, כמו גם לסמן מציאות חברתית-פוליטית אחרת, תוך התגברות על מכשול השפה ועל ההיחלשות וההיעלמות של הקשרים בין יהודים וערבים באזור. בכך מבקשת הסדרה להתמודד עם המציאות הישראלית העגומה שבה לפחות מ-2% מהיהודים יש ידע בערבית ברמה שמאפשרת קריאת ספרות."

סדרות ספרים קודמות

סדרות ספרים נוספות אשר הוקדשו, כולן או רובן, לתרגום ספרות ערבית לעברית התקיימו בעבר בישראל. הוצאת מפרש הייתה הבולטת בתחום זה בארץ בשלהי המאה העשרים, ובין הספרים שתורגמו במסגרת ההוצאה מערבית וראו אור בעברית היו: "גברים בשמש" מאת ע'סאן כנפאני (1978), "מוות בביירות" מאת תאופיק יוסף עוואד (-1983), החמנית מאת סחר ח'ליפה (1987), "התנועה הלאומית הפלסטינית והעולם הערבי" מאת אמיל תומא (1990), "נפילתו של האמאם" מאת נוואל א-סעדאווי (1991), "אלוהים שוכב בערשו של הנילוס" מאת נוואל אלסעדאווי (1991), והאוטוביוגרפיה "דרך הררית" מאת פדוא טוקאן (1993). הוצאת אנדלוס, שהוקמה על ידי יעל לרר הייתה ההוצאה הבולטת בתחום זה בתחילת המאה ה-21. ההוצאה נסגרה לאחר מספר שנות פעילות, ובין הספרים שתורגמו במהלכן מערבית היו: "למה עזבת את הסוס לבדו" מאת מחמוד דרוויש (2000), "זן מתחתן" מאת אלטייב צאלח (2001), "רק לחם" מאת מוחמד שוכרי (2001), "באב אלשמס" מאת אליאס ח'ורי (2002), "מצב מצור" מאת מחמוד דרוויש (2003), "בור המים הראשון" מאת ג'ברא אבראהים ג'ברא (2003), "הסיפור של זהרה" מאת חנאן אלשיח' (2004), "אבן הצחוק" מאת הודא ברכאת (2004), "אטאטא את השמש מהגגות" מאת חנאן אלשיח' (2005), "יאלו" מאת אליאס ח'ורי (2005), קובץ שירה מאת טהא מוחמד עלי (ראה אור במהדורה דו-לשונית ב-2006), "ירושלמית" מאת סירין אלחוסייני שהיד (2006), "החורש במים" מאת הודא ברכאת (-2006), "ציור קיר" מאת מחמוד דרוויש (2006), "כמו קיץ שכבר לא יחזור" מאת מוחמד בראדה (2006), ו"בנדרשאה" מאת אלטייב צאלח (2006).

דגם עבודה דו-לשוני

חוג המתרגמים הוקם במכון ון ליר בירושלים בשנת 2015, ועם מייסדיו נמנים הסופר והמחזאי סלמאן נאטור, פרופ' יהודה שנהב, ד"ר יונתן מנדל, מייסלון דלאשה, פרופ' ששון סומך, ד"ר חני עמית כוכבי, ד"ר ראויה בורברה, ברוריה הורוביץ, רחל חלבה, ד"ר אלמוג בהר, תומר גרדי, עידן בריר ואחרים. דגם העבודה על כל ספר מבוסס על עיקרון של דו-לשוניות ודו-לאומיות. על כל תרגום עובדים בנוסף למתרגם גם עורך תרגום בערבית ועורך תרגום בעברית. לבד מהשבחת איכות התרגום, התהליך מאפשר תנועה בין השפות וחצייתן. כך, למשל, עורך התרגום בערבית משתתף בעריכת הטקסט בעברית, בין היתר, כדי לא ליצור חיץ ועיסוק בלעדי של יהודים בעברית וערבים בערבית.

להלן עקרונות העבודה של מכתוב (כפי שזה מופיע באתר של הפרויקט):

• לא יהיה תרגום ללא זכויות יוצרים מן היוצרים וקיום דיאלוג איתם ככל הניתן. אין לעשות שימוש ביצירות המתורגמות שאינו ספרותי או שאינו עולה בקנה אחד עם השקפות היוצרים. ליוצרים תינתן האפשרות להחליט כיצד הם רוצים להסדיר את עניין הזכויות; בכתב או בע"פ, תמורת תגמולים או כתרומה וכו'.
• בניגוד למודל האינדוודואלי המסתגר והחד לאומי (יהודי), עבודת התרגום תהיה צוותית וקולקטיבית ותיעשה במסגרת צוות דו לאומי דו לשוני.
• מכתוב תשאף להגדיל את מספר המתרגמים הערבים ("מתרגמים ילידים").
• כל תרגום ינכיח את הערבית בעברית תוך הימנעות מאוריינטליזם גלוי או סמוי, וישמור על פוליסמיות ורב לשוניות ככל הניתן.
• כל תרגום ישלב דיבור וקריאה בחלל משותף, במגמה להחזיר את המסורת האוראלית אל הספרות ולהפך את המגמה ללטיניזציה של הערבית המתקיימת בישראל.
• כל תרגום יעבור עריכה ספרותית בדיאלוג עם צוות התרגום. מטרת העריכה הספרותית איננה דיוק לשוני או תחבירי בלבד אלא שיבוט טקסטואלי שמהווה מעין יצירה בפי עצמה העומדת לצד המקור ומתכתבת איתו.
• כל תרגום יצרין ויצביע על פרובלמטיקות ואי הסכמות בקרב צוות התרגום.
• התעתוק יהיה נאמן למקור הערבי ולא לקונבנציות שהתפתחו על מנת להקל על האוזן ועל העין של הקוראים היהודים (ראה טבלת תעתיקים של חוג המתרגמים כאן). כללי הכתיב והתעתיק של מכתוב מבקשים להתקרב לערבית ולמאפיינים השמיים של העברית מבחינת כתיב. צורת התעתוק והכתיב תאפיין את פרסומי מַכְּתוּבּ ותהווה מעין "חותמת" לסדרה ואופיה.

אינדקס התרגומים מערבית לעברית

חוג המתרגמים הקים לצורכי מחקר ועיון את אינדקס התרגומים מהספרות הערבית, שהוא הראשון מסוגו; מדובר בפרויקט שמטרתו ריכוז והצגה של כל הטקסטים– רומנים, סיפורים קצרים ושירים– שתורגמו מערבית לעברית מסוף המאה ה-19 ועד ימינו אנו. האינדקס נבנה על בסיס נתונים שאספה ד"ר חנה עמית-כוכבי, חברת חוג המתרגמים שעוסקת בחקר התרגום, והוא ישמש החל משנת 2018 ככלי מחקר למתעניינים.

בלוג מכתוב

במקביל לספרים שיוצאים במסגרת מכתוב ולדיונים שמקיים חוג המתרגמים, פועל באתר מכתוב גם בלוג המארח מאמרים העוסקים בתרגום בכלל ובתרגום מערבית מעברית בפרט, כמו גם שלל תרגומים פרי עטם של חברי חוג המתרגמים, וסקירות על תרגומים ישנים וחדשים.

בעלי תפקידים ומימון

העורך הראשי של סדרת מכתוב הוא פרופ' יהודה שנהב-שהרבני, עורכי המשנה הם איאד ברג'ותי וד"ר יונתן מנדל, אחראית ניו מדיה וזכויות יוצרים היא כפאח עבד אלחלים ורכזת המערכת היא חנאן סעדי. הסדרה היא פרויקט משותף של מכון ון ליר בירושלים ושל מפעל הפיס. תמיכה ניתנה גם על ידי אמי"ד – המכון האירו-ים תיכוני לדיאלוג בין ציוויליזציות. הסדרה רואה אור בהוצאת "ידיעות ספרים".

ספרים שהתפרסמו

• הולך על הרוח (ماش على الريح): טרילוגיה מאת הסופר הפלסטיני סלמאן נאטור. ראה אור בשנת 2016. הטרילוגיה, הכורכת יחדיו שלושה ספרים של נאטור שפורסמו במקור בערבית ("מסע על מסע", "הולכים על הרוח", "המתנה").
• פקעת של סודות (مجمع الأسرار): רומן מאת הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי. ראה אור בשנת 2017. סיפור הרומן מתרחש בלבנון מרכזו הוא עיסוק בסמים, זנות, לבתי הכלא בביירות, אימפריאליזם הצרפתי ופוליטיקה פנימית שהובילה לפרוץ מלחמת האזרחים במדינה בשנת 1975. מתרגם: יהודה שנהב-שהרבני (עורך תרגום: מרזוק אלחלבי; עורכת ספרותית: יונית נעמן)
• אין בבעלותי דבר מלבד החלומות (لا أملك إلا الأحلام): אנתולוגיה של שירה אֶזידית בעקבות האסון, 2016-2014: האנתולוגיה נאספה ונערכה על ידי חוקר הקהילה האזידית עידן בריר, וראתה אור בשנת 2017. השירים נכתבו בעקבות האסון שפקד את הקהילה האֶזידית בעיראק באוגוסט 2014, עת גורשו אנשי הקהילה מבתיהם וקהילתם רוסקה. מתרגם: עידן בריר (עורך תרגום: נביה בשיר; עורך ספרותי: אלמוג בהר).
• הילדים צוחקים (ألأولاد يضحكون): ספר ילדים מאת הסופר הסורי זכריא תאמר שראה אור בסוף שנת 2017. מדובר בספר ילדים קצר על מלך עריץ ועל ילדים שממרים את פיו. זהו משל אוניברסלי מחוכם ומרגש על כוחם של ילדים, על חירות ועל דיכוי, ועל הטבע ומקום האדם בתוכו. מתרגם: אלון פרגמן. (עורכות: שהם סמיט וכפאח עבד אלחלים).
• ילדי הגטו - שמי אדם (اولاد الغيتو - اسمي ادم): רומן מאת הסופר הלבנוני הבולט אליאס ח'ורי. אָדָם, המספר, הוא פלסטיני אזרח ישראל בשנות החמישים לחייו שהיגר לניו־יורק לאחר שהתייאש מהנעשה במדינה, ונקרע בין הערבית, והעברית שפות הוריו. מתרגם: יהודה שנהב-שהרבני (עורכת תרגום: הודא אבו מוך; עורכת ספרותית: יונית נעמן).
• זמן הסוסים הלבנים (زمن الخيول البيضاء): רומן זה של הסופר הפלסטיני-ירדני אבראהים נצראללה מגולל סאגה משפחתית, שנמתחת על פני שלושה דורות, משלהי המאה התשע-עשרה ועד סוף ימי המנדט הבריטי. מתרגמת: ברוריה הורביץ (עורכת תרגום: דימא דראוושה, עורכת ספרותית: יונית נעמן).
• שנת הארבה (عام الجراد): יומנו של החייל אחסאן אלתורג'מאן, פלסטיני בצבא העות'מאני, 1916-1915: אלתורג'מאן, צעיר בעל השכלה תיכונית, מגויס כלבלר לצבא העות'מאני. בהשפעת מורו הנערץ, ח'ליל אלסכּאכּיני, הוא מחליט לכתוב יומן, ובו הוא כותב על אהבותיו ושנאותיו, על התנהלות השלטון הצבאי, על השמועות הנפוצות בעיר ועל השתנותה של הארץ. מאה שנים אחר כך מתגלה היומן במדפי הספרייה הלאומית באוסף AP (חומרים המוגדרים "רכוש נטוש") שלשם הועברו הספרים שהופקעו מספריות בתיהם של פלסטינים אחרי מלחמת 1948. מתרגם: עדו כהן (עורך תרגום: צאלח עלי סואעד, עורכת מדעית: ד"ר אביגיל יעקבסון).
• זיכרון הגוף (ذاكرة الجسد): סיפור אהבה בין איש לאישה, אהבה בלתי אפשרית על רקע מלחמתה העקובה מדם של אלג'יריה לעצמאות מצרפת, אשר שלטה בה כמאה ושלושים שנה. זיכרון הגוף, שיצא לאור בערבית בשנת 1993 והודפס ב-34 מהדורות, הוא רומן ראשון בטרילוגיה שכתבה הסופרת אחלאם מֻסתע'אנמי. מֻסתע'אנמי היא הסופרת האלג'ירית הראשונה שפרסמה רומן בערבית לאחר השחרור מן הקולוניאליזם הצרפתי. ספריה תורגמו לשפות רבות ונמכרו במיליוני עותקים.
• אבּן ראבְּעה (ابن رابعة): עשרים וחמש שנה עובד אחמד אבּן ראבְּעה בעמותה למלחמה בעוני, אך אינו מצליח לחלץ ולו אדם אחד מגורל של עוני, קיפוח ואפליה – גם לא את עצמו. במחזה, המבוסס על דמויות וטקסטים שיצר הסופר ואיש הרוח סלמאן נאטור, עולות לא רק תחנות בחייו של אחמד אבן ראבעה אלא גם תמונות מאלבום החיים הפלסטיני.
• לֻזוּמּׅיַאת (اللزوميات): מבחר מתוך מפעל השירה המתריס והנועז של אבו אלעלאא אלמערי אלמערי שהטיל ספק בכל סוג של אמונה עיוורת וקרא תיגר הן על המוסכמות החברתיות והפוליטיות של תקופתו והן על הדגם הפואטי המקובל בשירה הערבית של זמנו.
• בלשון כרותה (بلسان مبتورة): הקובץ המקיף והעשיר ביותר של פרוזה פלסטינית בעברית. הקובץ כולל 72 סיפורים שנכתבו על ידי 57 יוצרים ויוצרות פלסטינים תושבי ישראל, עזה, הגדה המערבית והתפוצות המתכתבים בצורות מגוונות עם אילמות הלשון.
• סטלה מאריס (نجمة البحر): אדם הוא צעיר פלסטיני המוקף בשרידי זיכרונות שאינם מפסיקים לנקר במוחו בעודו נחבט בקירות הקיום במדינה היהודית בשנות השישים של המאה העשרים. ברומן זה, שהוא רומן ההמשך ל"ילדי הגטו", כותב אליאס ח'ורי אל תוך הספרות העברית, מערער את הגבולות בין הערבית לעברית, ותוך כדי כך משחק, מותח ובוחן את אפשרויות המבדה הספרותי.
• שלמה הכורדי ואני והזמן (شلومو الكردي وأنا والزمن): הרומן הראשון של הסופר היהודי עיראקי סמיר נקאש שמתורגם לעברית. זהו רומן על זוועות המאה העשרים, על היהודי הפליט, הנודד מהעיר הכורדית סבלאח' אל בגדאד, מטהראן ומבומביי עד ההגירה לישראל, ועל תחושת הגלות שממשיכה לרדוף אותו עד מותו. ההתנצחות בין המספר לזמן בשאלה מי יספר את הסיפור וכיצד יסופר היא ציר מרכזי ברומן האפי, המגולל את מאה שנות נדודיו של שלמה הכורדי.
• היום שבו התערערו חוקי בראשית (عجائب الآثار في التراجم والأخبار): תיעוד הכיבוש הצרפתי של מצרים בידי נפוליאון בונפרטה בזמן אמת ומנקודת מבט ערבית, שכתב עבד אלרחמן אלג'ברתי, שנחשב לראשון ההיסטוריונים הערבים המודרניים.

קישורים חיצוניים

• אתר מכתוב
• "האם הישראלים יקראו ספרות פלסטינית יפה?", עקיבא אלדר, אל-מוניטור, 15.10.2019.
• "שיתוף פעולה של סופרים ומתרגמים יהודים וערבים נותן קול לספרות פלסטינית בעברית", אינס אליאס, הארץ, 18.12.19.
• "לֻזוּמִּיַאת": המשורר הסורי שדאג לעתיד כדור הארץ כבר לפני 1,000 שנה, יותם ראובני, הארץ, 2.10.19.
• "מכתוב הוא החוג הראשון בעולם לתרגום משותף", גאולה ולונדון, כאן 11, 8.8.2019.
• "יש סיכוי שהישראלים מתחילים סוף סוף לקרוא ספרות ערבית", איל שגיא ביזאוי, הארץ, 13.7.17.
• "בין שתי טראומות: ילדי הגטו- שמי אדם", אברהם בורג, הארץ, 11.5.18.
• "הילדים צוחקים מאת זכריא תאמר", שי רודין, "קריאת חובה: ספרות ילדים מומלצת", 13.2.18.
• "אזור אסון: אנתולוגיה ייחודית של שירה אזידית מצליחה לחבר בין תפקידה הספרותי לתפקידה התיעודי-פוליטי", אלי הירש, 7 לילות, ידיעות אחרונות, 11.8.17.
• "הולך על הרוח": בין ביסאן לבית שאן, מרזוק אלחלבי, הארץ, 27.4.2017.
• נדב שרגאי, הכל מכּתוּבּ, באתר ישראל היום, 18 באפריל 2019
• מנאראת, מרכז ון ליר ליחסי יהודים-ערבים.