אברהם בורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם בורג
Avraham Burg by David Shankbone.jpg
אברהם בורג, 2008
לידה 19 בינואר 1955 (בן 64)
טבת ה'תשט"ו
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה העבודה
ישראל אחת
עבודה-מימד
יושב הראש ה־13 של הכנסת
6 ביולי 199917 בפברואר 2003
(3 שנים ו-32 שבועות)
כנסות 15
חבר הכנסת
21 בנובמבר 19885 ביולי 1995
(6 שנים ו-32 שבועות)
7 ביוני 199929 ביוני 2004
(5 שנים)
כנסות 1213, 1516
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברהם ("אברום") בורג (נולד ב-19 בינואר 1955) הוא פוליטיקאי ישראלי שכיהן כיושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. מכהן כחבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל וכעמית בכיר ויועץ במרכז המחקר והמדיניות מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים עבר לתחום העסקים. בורג כתב שבעה ספרים[1] וכן מאמרים. בספרו לנצח את היטלר הביע עמדות פוסט ציוניות.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם בורג נולד בירושלים, בנם של רבקה לבית סלונים (נצר לרבי שניאור זלמן מלאדי) וד"ר יוסף בורג, שהיה שר בממשלת ישראל מטעם המפד"ל.

בורג הוא בוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר שבירושלים. משהתגייס לצה"ל התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר[3] וקורס קציני חי"ר. לאחר סיום הקורס שב לצנחנים ומונה למפקד מחלקה, תחת המ"פ משה יעלון.[4] בהמשך למד לתואר ראשון במדעי החברה באוניברסיטה העברית וכן בבצלאל ובבית הספר לתיירות.

בתחילת שנות השמונים הגיש יחד עם אלעזר שטורם תוכנית דת לנוער בטלוויזיה הלימודית.

החל להיות פעיל בגופי שמאל ובתנועת "שלום עכשיו". נפצע בהפגנה של "שלום עכשיו", בשנת 1983, מפגיעת רסיסי הרימון שהושלך לעבר המפגינים והביא לרצח אמיל גרינצוויג. בשנת 1985 החל לשמש כיועץ לראש הממשלה שמעון פרס.

חבר הכנסת ויושב ראש הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר הקליטה יאיר צבן ויושב ראש הסוכנות היהודית אברהם בורג, מקבלים פני עולים חדשים מרוסיה בנמל התעופה בן-גוריון, 1995

בשנת 1988 נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה, כחלק מן "השמינייה", שמונה חברי כנסת צעירים ומבטיחים, אשר הציגו חזית אחידה בעלת נטייה שמאלית, וכללה פוליטיקאים כחיים רמון, יוסי ביילין ועמיר פרץ.

בכנסת ה-13 היה יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. בשנת 1995 נבחר לעמוד בראש הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, ולשם מילוי תפקיד זה התפטר מחברותו בכנסת.

בשנת 1999 החל לעבוד בראש צוות היגוי הסברה של המפלגה "ישראל אחת" אשר הייתה למעשה מפלגת העבודה לה צורפו תנועות כמימד וגשר, מפלגתו של דוד לוי, על מנת להצליח בבחירות לראשות הממשלה, שהיו על פי החוק אז בחירות אישיות בהן התמודדו אהוד ברק ובנימין נתניהו.

בבחירות אלה, שבהן ניצח ברק, נבחר בורג לכנסת. ברק לא מינה אותו לשר, ובורג החליט להתמודד על תפקיד יושב ראש הכנסת, אל מול מועמדו של ברק לתפקיד, חבר הכנסת שלום שמחון. בורג זכה בבחירות והיה ליו"ר הכנסת הצעיר בתולדותיה, בגיל 44.

בתקופת כהונתו כיו"ר הכנסת, יזם בורג את הקמתו של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמטרתו לספק מידע אובייקטיבי לח"כים ולוועדות הכנסת לצורך פעילותם. מתקופת כהונתו זכורה תקרית מביכה שבה הודיע על פטירתו של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין, בעקבות הודעה זדונית שהתקבלה מזלמן שושי במזכירות הכנסת ולא נבדקה.

בורג זכה לכהן זמן קצר כנשיא המדינה בפועל, בתקופה שבין התפטרותו של עזר ויצמן ב-13 ביולי 2000 לבין תחילת כהונתו של משה קצב, ב-1 באוגוסט אותה שנה.

לאחר תבוסתו של ברק בבחירות האישיות לראשות הממשלה כנגד אריאל שרון, אשר התקיימו ב-6 בפברואר 2001, נותרה מפלגת העבודה ללא מנהיג. ברק פרש מן ההנהגה, והמפלגה מצאה עצמה בתוך ממשלת אחדות לאומית כאשר היא מחולקת בין תומכי ממשלת האחדות, ובין חברים בעלי נטייה שמאלית המתנגדים למעשי הממשלה. בחודש ספטמבר 2001 נערכו בחירות פנימיות למשרת יושב ראש מפלגת העבודה, בהן התמודד בורג אל מול בנימין בן אליעזר. הבחירות נותרו ללא הכרעה תוך חשד כבד לזיופים בחלק מהקלפיות, ולאחר מכן נערך בחודש דצמבר של אותה שנה סיבוב נוסף ב-51 קלפיות שנחשדו בהיותן מזויפות. בבחירות אלו זכה בן אליעזר ברוב הדרוש ומונה ליושב ראש. לאחר הבחירות בשנת 2003, בהן קיבלה העבודה מספר מצומצם של מנדטים, נותר בורג ללא משרה ביצועית פרט לתפקידו כחבר הכנסת, כאשר מפלגתו באופוזיציה.

פרישתו מהחיים הפוליטיים ופעילותו לאחריהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 2004 הודיע בורג על פרישתו מן החיים הפוליטיים ומעברו לעולם העסקים. במקביל הקדיש מזמנו לכתיבה. הוא הוציא לאור את ספרו "אלוהים חזר", המציג את תפיסת עולמו בשלל נושאים המעסיקים את החברה הישראלית.

בחידון התנ"ך העולמי שנערך בשנת 2000, לאחר פטירתו של אביו, שימש אברהם בורג בתפקיד שמולא במשך שנים על ידי אביו - יושב ראש חבר השופטים.

בורג מכהן כחבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל. החל משנת 2009 הוא משמש גם כיו"ר דירקטוריון עמותת "מפעלות חינוך וחברה" הקשורה למועדון הכדורגל "הפועל תל אביב".[5]

חקירה פלילית נפתחה נגדו בעקבות דו"ח מבקר המדינה שמתח ביקורת על הליך לא תקין במכירת חברת "עשות אשקלון" למשקיעים אותם ייצג בורג, שהיו בעלי עבר פלילי. המכירה בוטלה והחקירה הפלילית שנפתחה נגדו נסגרה מחוסר ראיות בנובמבר 2006.[6]

בשנת 2012 הופיע בתשדיר פרסומת לשוקולד למריחה "השחר העולה". את הכנסותיו מתשדיר זה תרם לעמותה למען בני נוער בסיכון שהוא עומד בראשה.[7]

בשבת, ה-3 בינואר 2015, השתתף בורג בכנס ועידת חד"ש לקראת הבחירות לכנסת ה-20 בנצרת, והודיע על תמיכתו במפלגה.[8] לדברי בורג, הוא החליט לקחת חלק באירוע משום שלתחושתו "יש פיקוח נפש לשמירת החיים הקולקטיביים בישראל, ופיקוח נפש כזה מצדיק להגיע בשבת".[9]

בבחירות המקומיות למועצת מטה יהודה שהתקיימו ב-2018 נבחר בורג כנציג יישובו נטף למליאת המועצה.[10]

עמדותיו בנושאים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2003 טען בורג במאמר שתורגם לאנגלית והופיע בעיתון הגארדיאן הבריטי, שאם לא תבחר ישראל לצאת מן השטחים, המשך המצב מוביל למדינה דו לאומית. המאמר הוכתר בכותרת "סוף הציונות". הפסקה מעוררת המחלוקת ביותר במאמר הייתה זו:

ישראל, לאחר שחדלה לדאוג לילדים הפלסטינים, לא צריכה להיות מופתעת כשהם חוזרים שטופי שנאה ומפוצצים את עצמם במרכזי הבריחה מהמציאות של הישראלים. הפלסטינים מפקידים את חייהם בידי אללה באזורי הבילוי שלנו, מפני שהחיים שלהם הם סבל. הם שופכים את דמם במסעדות שלנו בשביל להרוס לנו את התיאבון, מפני שיש להם ילדים והורים רעבים ומושפלים בבית.

על בורג נמתחה ביקורת קשה בעקבות מאמר זה, ונטען שהוא נותן תחמושת ביד שונאי ישראל ומצדיק רצח של ישראלים חפים מפשע.[11] בעקבות הביקורת פרסם בורג מאמר נוסף בגארדיאן, שבו הבהיר שהוא מגנה בתוקף את פיגועי ההתאבדות כנגד אזרחים ישראלים. במאמר אחר[12] תמך בורג בדיאלוג למען השלום עם החמאס.

בערב תשעה באב תשס"ה (2005) פרסם את דעתו כי יש להפוך את מחצית יום האבל לזמן חג וסעודת שמחה על הקמת המדינה, ועורר תגובות נגד נמרצות בציבור הדתי.[13]

בראיון לקראת יום כיפור תשס"ח הודיע כי הוא אינו מאמין באלוהים, אך נותר חובש כיפה בגלל הזדהות תרבותית.[14] בראיון שערך עמו חגי סגל, הגדיר עצמו בורג כ"מתייוון גאה", ואת מתתיהו הכהן תיאר כ"קנאי, רוצח, פנאט דתי, פונדמנטליסט".[15]

בורג רואה עצמו כתומך בזכויות בעלי חיים, ובעצרת נגד פיטום אווזים של עמותת אנונימוס בשנת 2002 הצהיר כי הוא צמחוני מטעמי מצפון. עם זאת, כחלק מפעילותו העסקית הוא נמנה עם הבעלים של חברה המגדלת תרנגולות לפיטום ולאכילה.[16]

ספרו "לנצח את היטלר" זכה לתהודה ציבורית. בראיון עמו ב"הארץ" ביוני 2007, לקראת צאת הספר, כינה בורג את ישראל מדינה מיליטריסטית, וטען כי היא מתדרדרת לכיוון פאשיזם, כמו כן קרא לעבור למודל של ציונות נוסח אחד העם ולנטוש את הציונות נוסח הרצל, וכן לנטוש את הרעיון של מדינה יהודית. הפובליציסט בן-דרור ימיני ואחרים ראו בכך הוכחה לכך שבורג נהפך לפוסט ציוני ואף לאנטי-ציוני.[17] ספרו זכה בפרס הספר הזר הטוב ביותר של השנה, המוענק על ידי קרן "פרימיו נאפולי".[18] ב-2011 הגדיר עצמו בריאיון כפוסט ציוני וטען שהציונות הייתה פיגום שצריך כעת להסירו, ועל מדינת ישראל להחליט אם היא אומת תרבות כמו צרפת או אומת דם כמו גרמניה של הרייך.[19]

ב-2007 ביקש וקיבל אזרחות צרפתית (על בסיס היות אשתו אזרחית צרפת) ומימש את זכותו כאזרח צרפתי בבחירות לנשיאות צרפת. הוא הצהיר כי בחר בסגולן רויאל.[20] בורג המליץ לכל ישראלי להוציא דרכון זר.

בורג פרסם מאמר תמיכה בממשלת בריטניה על הצעדים שנקטה כדי לקדם חרם על מוצרים ישראליים שמיוצרים מעבר לקו הירוק וקרא למדינות האיחוד האירופי להצטרף לחרם. לדעתו ישראל היא הכובש האימפריאליסטי האחרון בעולם המערבי.[21]

בפוסט העוסק בברית מילה כתב: "רבים ימשיכו למול את בניהם מכל הסיבות שבעולם, דתיות או התנהגותיות ורבים יעדיפו למצוא דרכים אחרות לבטא את השייכות שלהם ושל ילדיהם לקולקטיב היהודי מבלי להכאיב לשווא לרך הנולד או לפגוע בזכותו שנולדה איתו על גופו ושלמותו."[22]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורג נשוי ליעל, ילידת צרפת שעלתה לישראל בשנת 1968. לזוג 6 ילדים והם מתגוררים ביישוב נטף. גיסו של בורג הוא פרופ' מנחם בן ששון.

בורג הוא חובב ריצה ובעל טור באתר האינטרנט "שוונג" העוסק בתחום זה.[23]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם בורג, library.osu.edu
  2. ^ שביט, ארי (7 ביוני 2007). "אברהם בורג: לבטל את הגדרת ישראל כמדינה יהודית; כל מי שיכול - צריך להוציא דרכון זר". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-21 בדצמבר 2018. 
  3. ^ אמיר אורןבמשקפיים של יעלון, באתר הארץ, 12 ביולי 2002
  4. ^ עמוס הראלבוגי מן הצנחנים, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2002
  5. ^ דבר היו"ר, באתר האינטרנט של "מפעלות חינוך וחברה"
  6. ^ ארנון בן-יאיר, נסגר תיק החקירה נגד בורג בפרשת עשות אשקלון, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2006
  7. ^ נתי טוקר, הג'וב החדש של אברהם בורג: פרזנטור של שוקולד השחר, באתר TheMarker‏, 11 במרץ 2012
  8. ^ חסן שעלאן, אברהם בורג השתתף בכנס של חד"ש: "תומך בהם", באתר ynet, 3 בינואר 2015
  9. ^ בורג השתתף בכנס המפלגות הערביות: "מדובר בפיקוח נפש", באתר ‏mako‏‏, ‏3 בינואר 2015‏
  10. ^ ילקוט הפרסומים ה'תשע"ט, חוברת 8017, עמוד 3754
  11. ^ אברהם בורג תורם לשנאת ישראל בעולם, באתר nrg‏, 16 בספטמבר 2003
  12. ^ אברהם בורג, מה לא למדנו משליט, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2011
  13. ^ אברהם בורג, "דברים": יום חורבן מודרני, באתר ynet, 11 באוגוסט 2005
  14. ^ בורג: אני לא מאמין באלוהים, אתר nrg יהדות
  15. ^ ישי קרוב, אברום בורג: אני מתייוון גאה, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2013
  16. ^ רותם שטרקמן ושרון שפורר, אברהם בורג: "צעקת השחיתות גדולה מדי, הדיחו ראש ממשלה בלי הליך", באתר TheMarker‏, 24 באפריל 2009
  17. ^ בן דרור ימיני, פשיסט שמאלני, באתר nrg‏, 15 ביוני 2007
  18. ^ פרס באיטליה ל"לנצח את היטלר", באתר ynet, 8 בנובמבר 2009
  19. ^ שירי לב-ארי, "צריך להחליט אם אנחנו אומת תרבות או דם", באתר ynet, 22 באפריל 2011
  20. ^ אומ"ץ: לשלול הזכויות העודפות שניתנו לבורג, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 24 באפריל 2007
  21. ^ Avraham Burg: Even I – an Israeli – think settlement goods are not kosher , The Independent, June 7, 2012
  22. ^ אברהם בורג, כמה מילים על המילה, באתר "הארץ", 28 באוגוסט 2014
  23. ^ "תפילת הרצים" של בורג
  24. ^ טיוטה
  25. ^ מספר 6, בעמוד 37 בתולדות משפחת הרב
  26. ^ מספר 17, בעמוד 50 בספר תולדות משפחת הרב. היה חסיד של רבי שניאור זלמן מלאדי (שד"ב וולפא, עבד מלך, עמודים 15-18)
  27. ^ מספר 46 בעמוד 60 בספר סלונים
  28. ^ מחבר הספר 'תולדות משפחת הרב מלאדי' עליו מבוסס חלק מעץ זה כמצוין
  29. ^ ספר הצאצאים
  30. ^ תולדות משפחת הרב מלאדי, רק איפה שמצוין בהערות. שאר העץ מבוסס על ספר הצאצאים