ליליאן קלאפיש – הבדלי גרסאות
מ ←מבחר תערוכות יחיד: הוספת מקור |
|||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
*[[1976]] - [[מוזיאון תל אביב לאמנות]]. |
*[[1976]] - [[מוזיאון תל אביב לאמנות]]. |
||
*[[1977]] - [[מוזיאון ישראל]], ירושלים. |
*[[1977]] - [[מוזיאון ישראל]], ירושלים. |
||
*[[2003]] - [[מוזיאון תל אביב לאמנות]], תערוכה רטרוספקטיבית. |
*[[2003]] - [[מוזיאון תל אביב לאמנות]], תערוכה רטרוספקטיבית{{הערה|{{הארץ|אדם ברוך|ליליאן קלאפיש. אני כביכול כאן|1.880068|5 במאי 2003}}}}. |
||
*[[2017]] - [[מוזיאון ישראל]], ירושלים. |
*[[2017]] - [[מוזיאון ישראל]], ירושלים. |
||
גרסה מ־16:05, 3 בנובמבר 2020
 | |
| ליליאן קלאפיש (1979) | |
| לידה |
1933 (בת 91 בערך) קאשן, צרפת  |
|---|---|
| לאום | ישראלי |
| מקום לימודים |
אקדמיה רנסון (1953)  |
| תחום יצירה | ציור |
| פרסים והוקרה |
פרס ירושלים (1977) פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום (1998) פרס סנדברג (1983) פרס ישראכרט לאמן ישראלי (1998) |
| בן או בת זוג |
סטפן מוזס |
| צאצאים |
עמנואל מוזס |
  | |
ליליאן קלאפיש (מוזס) (נולדה ב-1933) היא ציירת ישראלית.
ביוגרפיה
תבנית:השלמה קלאפיש נולדה בקאשן (Cachan) (אנ'), פרבר של פריז, בירת צרפת, להורים יוצאי פולין שהיגרו לצרפת ב-1910. משפחתה שכללה את הוריה ושלושת אחיה שרדה את שנות המלחמה, תחילה בפריז ולאחר מכן הסתתרה במקומות שונים ברחבי צרפת.[1] לאחר המלחמה נשלחה לשווייץ להבראה ושם גילתה לראשונה עניין בציור. עם שובה החלה ללמוד פסנתר, אולם בעצת מורתה לפסנתר עברה חיש מהר ללמוד ציור באופן פרטי. בין השנים 1948–1949 למדה אמנות באקדמיה רנסון בפריז ובמקביל רשמה רישומים חופשיים בגראנד שומייר. בתחילת דרכה התמקדה בציור מופשט עם דגש על ציור בסגנון מופשט לירי, הסגנון ששלט בציור הפריזאי באותה עת. בשלב מסוים עשתה הפסקה, רשמה במוזיאון הלובר לפי תבליטים הלניסטיים, גילתה את ציוריו של ניקולא פוסן ועברה לצייר בסגנון פיגורטיבי. היא נתקלה בביקורת עקב שינוי זה שהיווה בשעתו הליכה כנגד הזרם.
בשנת 1957 נישאה לפילוסוף סטפן מוזס. בין השנים 1958–1959 התגוררה במרוקו והושפעה שם מאורו העז של המקום. בשנת 1969 עלתה לישראל, השתקעה בירושלים והשתלבה בעשייה האמנותית המקומית.
עבודותיה הפיגורטיביות והאקספרסיביות, אותן יצרה החל משנות השבעים של המאה ה-20, היוו אלטרנטיבה לאמנות הישראלית של אותה עת. על אף שנחשבה כזרם של אדם אחד, זכו עבודותיה להערכה רבה וכמעט מידית. על עבודתה זכתה בשנת 1983 בפרס סנדברג ובשנת 2001 זכתה בפרס שר המדע, התרבות והספורט.
לקלאפיש ובעלה, שנפטר ב-2007, שלושה ילדים: עמנואל – סופר, אנוש – כותבת, ורחל – אמנית ופעילת שמאל רדיקלית. תערוכותיה האחרונות הוצגו בשנת 2014 בגלריה גורדון בתל אביב ובשנת 2017 במוזיאון ישראל בירושלים. חיה ויוצרת במקביל בפריז ובישראל.
מבחר תערוכות יחיד
- 1976 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1977 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 2003 - מוזיאון תל אביב לאמנות, תערוכה רטרוספקטיבית[2].
- 2017 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
פרסים
- 1977 - פרס ירושלים לציור
- 1983 - פרס סנדברג לאמן ישראלי
- 1998 - פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום
- 1998 - פרס ישראכרט, מוזיאון תל אביב
- 2001 - פרס שר המדע, התרבות והספורט
לקריאה נוספת
- יונה פישר, ליליאן קלאפיש - ציורים ורישומים, ירושלים, 1974
- חיים גמזו, ליליאן קלאפיש - ציורים: 1976-1967, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1976
- יונה פישר, ליליאן קלאפיש - ציורים ורישומים 1977-1974, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1977
- אריאל הירשפלד, ליליאן קלאפיש: ציורים 1996-1993, הוצאת גלריה בינט, תל אביב, 1996
- איה לוריא, ליליאן קלאפיש: ציורים 2001-1949, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003
- אמיתי מנדלסון, ליליאן קלאפיש: מגע יד, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2017
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ליליאן קלאפיש- ליליאן קלאפיש, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ליליאן קלאפיש באתר סדנת ההדפס ירושלים
- מידע לאספנים אודות ליליאן קלאפיש, באתר עסקי אמנות
- אביטל בורג, עכבר העיר אונליין, ליליאן קלאפיש, מעבר למופשט, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2010
- דנה גילרמן, בית ישן במולדת, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007
הערות שוליים
- ^ על פי ראיון עם קלאפיש במסגרת תוכנית הרדיו בגלי צה"ל, "צבעי המוזיקה", בעריכת אהוד בן ש"ך, 26 בינואר 2013
- ^ אדם ברוך, ליליאן קלאפיש. אני כביכול כאן, באתר הארץ, 5 במאי 2003
