רוס קינג
 | |
| לידה |
16 ביולי 1962 (בן 61) אסטבן, קנדה  |
|---|---|
| מדינה |
קנדה |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
Michelangelo and the Pope's Ceiling |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
רוס קינג (נולד ב-16 ביולי 1962; באנגלית: Ross King) הוא סופר קנדי, הידוע בעיקר בשל ספרי העיון הפופולריים שלו שהפכו לרבי המכר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קינג נולד באסטבן (אנ'), ססקצ'ואן, קנדה וגדל בכפר. בוגר לימודי חינוך מאוניברסיטת רגינה (אנ'), בה המשיך וסיים תואר ראשון בהצטיינות בספרות אנגלית. הוא המשיך את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת רגינה וכתב את התזה לתואר השני על ת"ס אליוט. בשנת 1992 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת יורק בטורונטו, בו התמחה בספרות אנגלית בת המאה ה-18.
קינג עבר לאנגליה ועשה פוסט דוקטורט בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, שם החל לכתוב את הרומן הראשון פרי עטו.
ספרו הראשון של קינג, Domino (1995) מתרחש בשנות השבעים של המאה ה-18 בלונדון ומגולל את סיפורו של קסטרטו, מבעד לעיניו של צייר מתחיל.
ב-1998 ראה אור Ex-Libris, הרומן ההיסטורי השני של קינג. עלילתו מתרחשת בלונדון ובפראג ומספרת על מוכר ספרים בשנות השישים של המאה ה-17 בלונדון, המחפש אחר כתב ידיו שנעלם ונכנס לעולם של רצח ורמייה.
"הכיפה של ברונלסקי" (2000) מתאר כיצד האדריכל האיטלקי פיליפו ברונלסקי תכנן את מה שנחשב עד היום ככיפה הגדולה ביותר שנבנתה, הכיפה של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה, שאת בנייתה סיים ב-1436. "הכיפה של ברונלסקי" מסמן את המפנה שחל בכתיבתו של קינג, כשהפך ממחבר רומנים היסטוריים להיסטוריון וביוגרף של האמנות. הספר "מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור" (2002), עוקב אחר ארבע שנים קדחתניות בחייו של מיכלאנג'לו, במהלכן צייר את תקרתה של הקפלה הסיסטינית ומתאר את התככים הפוליטיים והדתיים שליוו את עבודתו ברומא של המאה ה-16.
ספרו הבא של קינג, "משפט פריס" (2006), זכה להצלחה רבה. בהעמידו זה מול זה את עבודתם ויצירותיהם של הציירים הצרפתיים ז'אן-לואי-ארנסט מסונייה ואדואר מאנה, הספר מתאר כיצד הציור האימפרסיוניסטי שינה את החזון האמנותי בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. קינג זכה על ספרו בפרס Governor General לספרי עיון בשפה האנגלית (אנ').
הפרויקט הבא שלו היה חלק מסדרת Eminent Lives (אנ'), סדרת ביוגרפיות קצרות של סופרים קנוניים בהוצאת הרפר קולינס. הספר Machiavelli: Philosopher of Power (2007) הוא ביוגרפיה של ניקולו מקיאוולי, בו קינג מתאר את ההתפתחות האישית, חברתית ופוליטית של אחד מהתאורטיקנים הפוליטיים הידועים בהיסטוריה.
הספר Defiant Spirits: The Modernist Revolution of the Group of Seven (2010) חוקר את ארגון "קבוצת השבעה" (אנ'), של אמני הנוף הקנדי שפעלו בתום מלחמת העולם הראשונה.
"לאונרדו והסעודה האחרונה" עוסק בציור הסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י במאה ה-15. הספר זיכה את קינג במועמדות לפרס המבקרים של הספר הלאומי לשנת 2003. הספר נכלל ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, הבוסטון גלוב והסן פרנסיסקו כרוניקל וזכה בכמה פרסים בכללם ספר העיון הטוב של שנת 2000.
קינג זכה ב-2012 בפרס המושל הכללי לספר העיון בשפה האנגלית עבור "מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור". ב-2017 זכה בפרס צ'ארלס טיילור (אנ') עבור ספרו Mad Enchantment: Claude Monet and the Painting of the Water Lilies.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קינג מרבה להרצות באירופה ובצפון אמריקה והדריך טיולים לקתדרלת סנטה מריה דל פיורה ולקפלה הסיסטינית ברומא.
הוא מתגורר בוודסטוק, אנגליה עם אשתו מלאני.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Domino (1995)
- Ex-Libris (1998)
- Brunelleschi's Dome: The Story of the Great Cathedral in Florence (2000)
- Michelangelo and the Pope's Ceiling (2002)
- The Judgment of Paris: The Revolutionary Decade That Gave the World Impressionism (2006)
- Machiavelli: Philosopher of Power (2007)
- Defiant Spirits: The Modernist Revolution of the Group of Seven (2010)
- Leonardo and the Last Supper (2011)
- Mad Enchantment: Claude Monet and the Painting of the Water Lilies (2016)
ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הכיפה של ברונלסקי, מאנגלית: רוני רייך, הוצאת דביר, 2003.
- מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור, מאנגלית: צילה אלעזר, הוצאת דביר, 2006.
- משפט פריס, מאנגלית: יותם פלדמן ונעמי כרמל, עריכה מדעית: שרה לוטן, הוצאת דביר, 2010.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רוס קינג
רוס קינג, ברשת החברתית Goodreads
רוס קינג (1962-), דף שער בספרייה הלאומית- הספרים של רוס קינג, באתר "סימניה"
- אריאנה מלמד, רמברנדט, מאחוריך, באתר ynet, 22 בדצמבר 2010
- מערכת אתר הידען, בית-יראה יפה ומכובד יותר – קטע מהספר "הכיפה של ברונלסקי, באתר "הידען", 28 בפברואר 2004
