מצווה בו יותר מבשלוחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצווה בו יותר מבשלוחו
(מקורות עיקריים)
משנה משנה, מסכת קידושין, פרק ב', משנה א'
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א, עמוד א'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ד', הלכה ו'
שולחן ערוך שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"נ, סעיף א'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצווה בו יותר מבשלוחו הוא כלל הלכתי הנזכר בתלמוד, לפיו על אף ששלוחו של אדם כמותו, מ"מ ישנה עדיפות שהאדם יקיים בעצמו את המצוות המוטלות עליו, ולא יעשם על ידי שליח.

כלל זה נאמר בתלמוד לעניין מצוות כבוד שבת, ולעניין קידושי אישה.

מקור הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הכלל הוא בתלמוד, במסכת קידושין, שם מדייק רב יוסף מדברי המשנה כי לעניין קידושי אישה מצווה בו יותר מבשלוחו. הוא אף מוסיף לכך שתי דוגמאות, העוסקות בהכנות לשבת:

"אמר רב יוסף: מצווה בו יותר מבשלוחו, כי הא: דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא..."

לדעת רש"י[1], הטעם בזה הוא כי ”"דכי עסיק גופו במצוות, מקבל שכר טפי"” (שם, ד"ה מצווה). זאת אומרת כאשר אדם עוסק במצווה בגופו ממש, הוא מקבל שכר גדול יותר מאילו היה עושה את המצווה על ידי שליח.

בפירוש הרמב"ם כתב שהטעם הוא ”לפי שבהתעסקות האדם במצווה בעצמו, יותר שלם מאשר יטיל על זולתו לעשותה לו”.

בשאר מצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, בתלמוד נזכר דין מצווה בו יותר מבשלוחו לעניין קידושין ולעניין הכנת לשבת, בשולחן ערוך כתב דין זה לעניין ההכנות לשבת:

"....ישכים בבקר ביום ששי להכין צרכי שבת ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים ורבי זירא היה מדליק האש ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי כי זה הוא כבודו שמכבד השבת..."

לדעת המגן אברהם[2] כלל זה נאמר בכל המצוות, והפרי מגדים כתב שהכלל נאמר גם במצוות דרבנן.

לעומתם, התקשה המהר"ח אור זרוע להבין מדוע אנשים לא מקיימים כיום מצוות שחיטה ומצוות מילה בעצמם, ולא על ידי שליח, והוכיח מכך שהכלל 'מצווה בו יותר מבשלוחו' אינו נאמר בכל המצוות[3]. גם היד המלך פסק כי הכלל רלוונטי רק בשתי מצוות אלו, וזאת משום שרק בשתיהן לא תהיה שייכות לשולח, אם ייעשו על ידי השליח[4].

רבי אשר וייס בספרו מנחת אשר[דרושה הבהרה], מציע פתרון ביניים: במצוות שעיקרן התוצאה - כגון מצוות שחיטה שהעיקר שהבשר יהיה מהבהמה שחוטה, וכן לעניין מצוות מעקה שהתכלית שלגג יהיה מעקה - במצוות אלו אין דין 'מצווה בו יותר מבשלוחו'. לעומת זאת, מצוות שעיקרן בעצם הפעולה, כגון ברית מילה, וקידושין בהם נאמר דין 'מצווה בו יותר מבשלוחו'.

דיני קדימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיי אדם[5] הסתפק האם מעלת קיום דין 'מצווה בו יותר מבשלוחו' קודמת למעלת קיום דין 'הידור מצווה', או לא. כגון לעניין מצוות כתיבת ספר תורה, האם עדיף שאדם יכתוב בעצמו למרות שאינו כותב בצורה יפה, או שעדיף יותר שיתן לסופר סת"ם שיכתוב עבורו, כדי שהכתיבה תהיה נאה ומהודרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם.
  2. ^ על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"נ ס"ק ב.
  3. ^ סימן קכ"ח.
  4. ^ יד המלך, הלכות שבת, פרק ל', הלכה ו'.
  5. ^ כלל סח.