מצוות כתיבת ספר תורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצוות כתיבת ספר תורה
(מקורות עיקריים)
כתיבת ספר תורה
כתיבת ספר תורה
מקרא דברים, ל"א, י"ט
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד ב'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ז'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן ר"ע
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה י"ח
ספר החינוך, מצווה תרי"ג

מצוות כתיבת ספר תורה היא מצוות עשה מהתורה המחייבת כל אדם מישראל לכתוב לו ספר תורה. מצווה זו היא המצווה האחרונה במניין תרי"ג מצוות.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של המצווה הוא מהנאמר בפרשת וילך ”וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת” (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י"ט).

בראשונים ביארו, שאף שלשון הפסוק הוא לכתוב רק את שירת האזינו, אך מאחר שנאסר לכתוב רק פרשה אחת מהתורה, בהכרח שכוונת התורה במצווה זו, הוא לכתוב את כל התורה כולה[1].

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטעם המצווה נתנו שני הסברים: בכתיבת התורה על הקלף בדיו יש המשכה של מסורת ישראל, מאז מעמד הר סיני, של מסירת התורה מדור לדור[2]. טעם נוסף הוא כדי שיהיו ספרי התורה מצויים בידי כל אדם מישראל, ויכול כל הרוצה ללמדם וללומדם[3].

מדיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם אדם שירש מאביו ספר תורה, אינו יוצא בו ידי חובת המצווה, ועליו לכתוב בעצמו ספר אחר[4]. זאת בניגוד לכתיבת תפילין שהיא הכשר מצווה בלבד.

מי שאינו יודע לכתוב ספר תורה, או עסוק וטרוד מכדי לעשות זאת, יכול לקיים את המצווה בשכירת סופר סת"ם, או בקניית ספר תורה כתוב. בתום כתיבתו של ספר תורה נהוג להכניסו לבית הכנסת בחגיגה גדולה, בטקס הקרוי הכנסת ספר תורה.

החייבים במצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל מחיריהם הגבוהים של ספרי התורה (כיום: למעלה ממאה אלף ש"ח) קשה מאוד לכל אדם לקיים את המצווה, ולהחזיק ברשותו ספר תורה. וכתבו הפוסקים, שהמצווה מוטלת רק על אדם שידו משגת, ומי שאין לו כסף פטור מהמצווה.

הרב משה פיינשטיין פוסק, שאין להוציא על מצווה זו יותר מעשירית נכסיו של האדם, והעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו, שכן לא יישאר בידו די כסף למצוות אחרות[5].

חיוב נשים במצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים נחלקו בדבר החיוב במצווה לנשים.

בספר החינוך[6] נכתב שחיוב כתיבת ספר תורה מחייבת גברים בלבד, בגלל שהם המצווים המרכזיים במצוות תלמוד תורה. אך בעל השאגת אריה כתב, שגם נשים מחויבות בכתיבת ספר תורה למרות שעקרונית הן פטורות מתלמוד תורה, הן עדיין מחויבות בלימוד ההלכות המעשיות ויסודות האמונה והמוסר, זאת גם הסיבה שהן מברכות את ברכות התורה. בנוסף לדעתו המצווה לא תלויה במצוות תלמוד תורה כלל, אלא מדובר מצווה בפני עצמה שמופנית כלפי כל ישראל כולל נשים.

מרבית האחרונים[7] פוסקים שכעקרון נשים פטורות מהמצווה לכתוב ספר תורה אך אם ברצונן להשתתף במימון ספר תורה, תבוא עליהן ברכה. אך לגבי החלק השני במצווה שהוא החובה לקנות ספרים לצורך לימוד תורה כתב הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שנשים חייבות ושכל אשה מצווה שיהיו לה ספרי יסוד בהלכה, בתנ”ך, באמונה ובמוסר. זוג נשוי וגם ילדיהם הלא נשואים יוצא ידי חובה בספרים משותפים[8].

מצוות כתיבת ספר תורה למלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מצוות המלך

ישנה מצווה מיוחדת על מלך ישראל לכתוב לעצמו ספר תורה, מלבד החיוב שמוטל על כל אחד מישראל. נמצא שלכל מלך היו שני ספרי תורה, האחד היה מניח על לבו על מנת לקרוא בו, והשני היה מונח בבית גנזיו, בזמן 'הַקְהֵל' היה המלך קורא בבית המקדש בספר תורה שלו לפני כל ישראל אנשים נשים וטף אשר מצווים היו לשמוע את הקריאה מפיו.

המצווה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיני המצווה כיום תלויים במחלוקת במשמעות המצווה.

לפי הרמב"ם, עיקר המצווה היא כתיבת התורה על קלף כשר ובדיו, ולכן גם כיום, כאשר ספרי קודש מודפסים נפוצים ביותר ובהם עיקר הלימוד, מצוות הכתיבה על הקלף נשארה במקומה.

לעומתו, לדעת הרא"ש עיקר מגמת המצווה לכתוב ספר תורה היא לימוד התורה. בעבר כשהיה מותר לכתוב רק את התורה שבכתב המצווה הייתה כתיבת עשרים וארבע ספרי התנ"ך, כיום לאחר שנכתבה התורה שבעל פה המצווה העיקרית המוטלת על האדם היא קניית ספרי קודש מודפסים כתנ"ך, משנה ותלמוד ופירושיהם. רוב המפרשים[9] ביארו שהרא"ש רק הרחיב את גדר המצווה, אולם גם לשיטתו כתיבת ספר התורה על גבי קלף ובדיו נשארה מצווה בעינה. מיעוטם[10] סוברים שלפי הרא"ש אין כלל מצווה בכתיבת ספר תורה, וכל החיוב עבר לרכישת ספרים בהם האדם יקיים מצוות תלמוד תורה.

בימינו, אין לומדים תורה מתוך ספר התורה הכתוב על קלף, וממילא אין צורך בספר התורה בביתו של האדם. על כן, נהוג שכאשר אדם כותב או קונה ספר תורה, הוא נותנו בפיקדון לבית הכנסת, לתועלת קריאת התורה בציבור. על הנותן להימנע מלהקנות את ספר התורה לביהכ"נ, שכן אז הספר אינו שלו, והוא אינו מקיים עוד את המצווה, בדומה למי שמכר את הספר לאחר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר המצוות לרמב"ם עשה יח.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל'.
  3. ^ פסקי הרא"ש, הלכות ספר תורה, פרק א'.
  4. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ע"ר, סעיף א'.
  5. ^ שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק א', סימן קס"ג.
  6. ^ ספר החינוך, מצווה תרי"ג
  7. ^ אגרות משה, יורה דעה ח”א קסד; ערוך השולחן
  8. ^ הרב אליעזר מלמד, האם גם נשים מצוות בכתיבת ספר תורה? בספר פניני הלכה
  9. ^ בית יוסף, ב"ח, ט"ז
  10. ^ דרישה וש"ך