משה אלשקר
| לידה |
1466 סמורה, כתר קסטיליה  |
|---|---|
| פטירה |
1542 (בגיל 76 בערך) ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
| תקופת הפעילות |
?–1542 |
  | |
משה אַלַשְקַר (כונה: מהר"ם אלשקר; 1466,[1] סמורה – 1542, ירושלים) היה רב, פוסק ודיין ספרדי בולט בדורו – דור גירוש ספרד. התנגד לפלפול, הושפע מהגותו של הרמב"ם, ובעקבותיו מחשובי התומכים בעיסוק בפילוסופיה.[2]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה אלשקר נולד לרבי יצחק בספרד, ולמד תורה מרבי שמואל וואלינסי בטולדו, יחד עם רבי יעקב בן חביב. הוא גם למד ערבית וספרי מדע. תחומי עניינו שם היו דברים הנוגעים לתלמוד וקבלה, וכן התעניין גם במטבעות עתיקים. עם גירוש ספרד בשנת 1492, נדד בצפון אפריקה ולאחר שנפל בידי פיראטים בים וניצל, הגיע לתוניס שבתוניסיה, שם ישב שמונה עשרה שנה ועמד בראש הקהילה היהודית יחד עם רבי אברהם זכותא. את אירוע הצלתו הוא הנציח באחד משיריו: ”ומתהומות הים העליתני ומבור השבי הוצאתני”.
הכיבוש הספרדי בצפון אפריקה הביא אותו להמשיך לטריפולי, ומשם לפטרס שביוון. בשנת 1522 עבר לקהיר שבמצרים – בה גר שנים רבות ושימש כדיין בבית דינו של הרדב"ז. ממקומות רבים ברחבי העולם שאלוהו שאלות בהלכה, ביניהם: קורפו, סלוניקי, קושטא, צפת, תוניס, הרקליון, פטרס ומקומות נוספים.
שלוש שנים לפני מותו עלה רבי משה אלשקר לארץ ישראל והתגורר תקופה מסוימת בצפת, שם היה בין המתנגדים לסמיכת רבי יעקב בירב,[3] ולאחר מכן עבר להתגורר בירושלים ובה נפטר.
| תקופת חייו של הרב משה אלשקר על ציר הזמן |
|---|
 |
פסקי הלכה שלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי משה אלשקר כותב כי אותם חגים שקבעו קהילות מסוימות לעצמן על הצלה מצרה, בהם עושים משתה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, יש להם תוקף מחייב. וגם אדם שכבר עקר מקהילתו בה היה נהוג חג דומה, מחויב לחוג אותו.[4]
פסיקה ידועה שלו עוסקת בהיתר לנשים לגלות מקצת משיער ראשן היוצא מחוץ לכיסוי הראש ("שיער שחוץ לצמתה"), בהתאם לדעת הרשב"א. הוא מסביר שמאחר שדרך הנשים שלא להקפיד על כיסוי שיער זה, ובני אדם רגילים בזה, אין חשש בזה של "שיער באישה ערווה". ומוסיף ש"בוודאי כך היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד".[5][6]
פסיקה ידועה נוספת של מהר"ם אלשקר[7] היא בדבר שאלת סיום היום. מהר"ם אלשקר הוא למעשה הפוסק הראשון שהזכיר את תשובתם של רב האי ורב שרירא גאון כמקור לכך שספקו של 'בין השמשות' מתחיל בשקיעת החמה ומסתיים כשיעור הליכת שלושת רבעי מיל לאחריה. ולא כפי שמקובל היה בראשונים, שזמן הספק מתחיל רק שלושה ורבע מילין לאחר השקיעה (שיטה המכונה כיום "שיטת רבנו תם"). כשיטת מהר"ם אלשקר בעניין זה פוסקים כיום כמעט כל הפוסקים.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גאון יעקב – ספר שנכתב כפירוש לספר ארבעה טורים ונותר בכתיבת יד. חלק אורח חיים נדפס מכת"י בשנת תשפ"ד.
- שו"ת מהר"ם אלשקר – ספר שאלות ותשובות בו הוא עונה לשואליו מרחבי העולם.
ספר ההשגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר ההשגות הוא יחידה עצמאית בתוך ספרו "שו"ת מהר"ם אלשקר",[8] ובה הוא עונה על השגות רבי שם טוב אבן שם טוב שיצא כנגד הרמב"ם. טענה יוצאת דופן של אלשקר בהקשר זה היא כי הרמב"ם הצטער באחרית ימיו על תפוצתו הרחבה מדי של ספר מורה הנבוכים, שכן הספר נועד ליחידי סגולה בלבד. בהשגותיו לשם טוב אבן שם טוב, מתגלה רבי משה אלשקר כאחד ממעריציו הגדולים של הרמב"ם, וכך הוא פותח את "ספר ההשגות":
קנא קנאתי ליסוד הדת והאמונה,
שורש המדע והתבונה,
עמוד התורה והחכמה התמימה,
ים הדעת והמזימה דגל התעודה,
הנודע בישראל וביהודה,
הרב המובהק החסיד הגדול אור העולם ופלאו,
מושב היקר ושיאו,
הוא קדוש הרמב"ם ז"ל,
אשר שמו אותו המורים מטרה לחיצי סכלותם,
ולתער לשונם ודמיונם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה נחום צובל, "אלשקר, ר' משה בן יצחק", האנציקלופדיה העברית (כרך ג' עמ' 843) חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים-תל אביב, ה'תשכ"ב
- ש"א הורודצקי, "רבי משה אלשקר", הגרן ב (תר"ס), עמ' 5–25
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "משה אלשקר", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1082–1083, באתר היברובוקס
- דוד הלחמי, רבי משה אלשקר (בעל „גאון יעקב”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' כ"ט, באתר אוצר החכמה
- משה אלשקר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- כתביו
- שו"ת מהר"ם אלשקר, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- שאלות ותשובות מהר"ם אל אשקרֻ, ירושלים תשי"ט, 1959, באתר היברובוקס
- ספר ה"השגות", שו"ת מהר"ם אלשקר סימן קיז, באתר "דעת"
- השגות על ספר האמונות, באתר היברובוקס
משה בן יצחק אלאשקר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי האנציקלופדיה העברית בערך זה: 1465.
- ^ עם זאת לא פסל את ספר הזוהר. ראו: שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן ל"ה, שם הוא מתייחס לדברי ספר הזוהר ומפרש אותו.
- ^ שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן ש"ז[דרושה הבהרה].
- ^ כדוגמת פורים פרנקפורט או פורים טבריה. מקור: שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן מ"ט, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
- ^ שו"ת מהר"ם אלאשקר, סימן ל"ה, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
- ^ אודות פסיקה זו ראו: מגן אברהם (סימן עה ס"ק ד); שו"ת חתם סופר חלק א, סימן לו. שו"ת אגרות משה, חלק ג, אבן העזר סימן נח
- ^ שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן צ"ו, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
- ^ שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן קי"ז, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
| בקרת זהויות |
|
|---|