כיסוי ראש לנשים (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נשים יהודיות עם כיסוי ראש

כיסוי ראש לנשים הוא חיוב הלכתי מקובל ביהדות האורתודוקסית, המחייב נשים נשואות בכיסוי שיער ראשן. לכיסוי הראש מקובל להשתמש במטפחת ראש, כובע או פאה נכרית.

גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות על פי שורת הדין בכיסוי ראש, אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש, יש רבנים שהתירו לנשים אלו ללכת ללא כיסוי ראש וכך אכן נוהגות רוב הגרושות והאלמנות בציבור הדתי לאומי‏‏[1]. בעבר, במיוחד אצל יהדות צפון אפריקה, המזרח התיכון ותימן נהגו הרווקות לשים כיסוי ראש, אך כיום אין כמעט הנוהגים כך.

מקור החיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא במסכת כתובות ‏‏[2] מביאה מדרש הלכה על הפסוק "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, י"ח) שנאמר לגבי סוטה, שלומד מציווי מיוחד לפרוע את ראש האישה הסוטה לפני השקייתה, שיש חובת כיסוי הראש לאשה מהתורה. אולם לא הוגדרו מה המשמעות או הגודל של כיסוי זה, ועל פי הגמרא די בכיסוי חלקי ('אפילו קלתה שפיר דמי') כדי לצאת ידי חובת ציווי התורה.

באותו מקום מונה הגמרא בין הנשים שאיבדו את הזכות לתשלום הכתובה בעת גירושיהן את הנשים ההולכות ברשות הרבים ללא כיסוי ראש, ובכך עוברות על 'דת משה', כמו גם את הנשים ההולכות בכיסוי ראש בלתי מספק ובכך עוברות על 'דת יהודית', כלומר חורגות ממנהג הצניעות היהודית המקובל, מנהג צניעות שעל פניו אין מקורו בחיוב מהתורה, אלא לפי המקובל בין בנות ישראל.

כיסוי מפאת דברים שבקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת ברכות (ברכות כד א) דנה הגמרא באיסור אמירת דברים שבקדושה, כגון קריאת שמע, כנגד מראות פיזיים שונים שעלולים לגרום להרהור עבירה או בזמן שמיעת קול אשה. בין השאר מוזכר שם בקצרה 'שער באישה ערווה'. דין זה הינו אף כלפי בעל האישה.

באופן עקרוני אסור לגבר ללמוד תורה, לקרוא קריאת שמע או לומר שאר דברים שבקדושה כנגד שיער גלוי של אשה, כמו נגד מראות לא צנועים. אולם במשך השנים, באזורים שונים, היו נשים שלא נהגו לכסות ראשן, ובהתאם לכך היו פוסקים שקבעו שאין איסור לקרוא קריאת שמע כנגד שיער של אישה ‏‏[3] ‏‏[4]. הייתה אף דעת מיעוט שכיום אין חובה לאשה לכסות את ראשה כלל ‏‏[5].

ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי כיסוי ראש לרווקות בעת תפילה ולימוד תורה. רוב הפוסקים האשכנזיים מצאו סיבות שלא לדרוש מרווקות כיסוי ראש, אולם יש מהפוסקים הספרדיים אשר דורשים מבנות לכסות את ראשן בעת תפילה, אמירת ברכות ולימוד תורה.

שיעור הכיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה יהודיה נשואה המכסה את ראשה

ישנם דעות ומנהגים שונים בין הקהילות היהודיות הדתיות השונות בעניין רמת כיסוי הנדרשת של שיער האישה על ידי כיסוי הראש, וגודל השיער שניתן להשאיר מחוץ לכיסוי הראש. יש מנהג שעל פיו מותר לגלות שתי אצבעות מהשיער, ויש המחמירות ומכסות את כל השיער ללא השארת אף שערה גלויה.

רש"י במסכת ברכות (ברכות כד א) (ד"ה 'לאשתו ולק"ש') מפרש ששיעור גילוי שער האישה שכנגדו אין לומר דברים שבקדושה הוא טפח. בציבור החרדי ובעיקר בציבור החסידי, יש שמגלחות כליל את שיער ראשן לאחר נישואיהן, כחומרה יתירה, על מנת שלא יצאו שערות מהכיסוי, היות שקשה מאוד לכסות את השיער עם מטפחת.

פאה נכרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בפאה נכרית ככיסוי ראש מעורר מחלוקת הלכתית. ישנן דעות הסוברות כי פאה נכרית שווה לכיסוי ראש רגיל, בעוד דעות אחרות רואות בפאה פתרון מעולה העדיף על כיסויי ראש אחרים, ודעות אחרות רואות בפאה דבר שאינו יכול לשמש כלל ככיסוי ראש.

הדעה המתירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדעה המתירה, הפאה היא פתרון הלכתי טוב לכיסוי ראש האישה, ומותר לנשים לחבוש פאה. כשיטה זו סוברים הרמ"א[6], המשנה ברורה[7], הרב משה פיינשטיין[8], החזון איש (שסבר שלפעמים יש בפאה יתרון)‏[9]. הרבי מליובאוויטש (שהעדיף באופן מוחלט את הפאה הנכרית על המטפחת), ועוד רבנים ספרדיים, כמו הרב בן ציון אבא שאול[דרוש מקור], הרב שלום משאש, רבה של יהדות מרוקו‏[10] והרב יוסף קאפח‏[11].

לדעה זו נמצאו סימוכין בדברי המשנה במסכת שבת: "יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר" (אך לא לרשות הרבים (שבת), עקב גזירה כללית על הוצאת תכשיטי נשים לרשות הרבים). השלטי הגיבורים דייק מכאן כי דווקא בשבת אסורה האשה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, אך ביום חול הייתה מותרת.

מדברי ראשונים רבים עולה כי הפאה הנוכרית המוזכרת במשנה לא שימשה רק ככיסוי אלא גם כתכשיט, ועל כן אין מניעה לשיטה זו שהפאה תהיה הדורה ויפה‏[12][13].

הדעה האוסרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעה המנוגדת טוענת שהפאה אינה יכולה לשמש ככיסוי ראש שכן היא דומה למדי לשיער הטבעי, סיבה הפוסלת את הפאה מלשמש ככיסוי ראש על פי דעה זו. בשיטה זו מחזיק הרב עובדיה יוסף, ואחרים.

על הראיה שהובאה ממסכת שבת הם משיבים, כי הפאה הנכרית עליה מדברת המשנה היא פאה כזו שהיה ניכר בבירור שלא מדובר בשער טבעי, בניגוד לפאה נוכרית מודרנית שנראית כמו שיער טבעי. להסבר זה נמצאו סימוכין בדברי התוספות‏[14].

אישה עם פאה נכרית
אישה עם פאה נכרית מודרנית

המנהג כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, ברוב הציבור החרדי ליטאי וחסידויות חרדיות שמקורן מפולין ובלארוס (כגון חסידות גור, חסידות חב"ד) נוהגות הנשים ללכת עם פאה נכרית. בחסידויות החרדיות שמוצאן מהונגריה (כגון חסידות בעלז, חסידות סאטמר) ורומניה, נוהגות הנשים לחבוש על הפאה כובע. בקהילות העדה החרדית, ישנו רוב מוחלט של נשים שחובשות מטפחות לכיסוי ראשן. כך נוהגות גם הנשים בציבור החרדי לאומי.

בציבור הדתי לאומי האשכנזי חבישת הפאה הנכרית נפוצה בין נשים מבוגרות, ונדירה בקרב נשים צעירות [דרוש מקור]. בציבור הספרדי לעומת זאת, גם הנשים המבוגרות מכסות את ראשן במטפחת.

בציבור החרדי הספרדי, נפוצה התופעה של חבישת פאה נכרית.[15]. הדבר נובע מכך שרוב ראשי הישיבות הספרדיות מטיפים לתלמידיהם ללכת עם פאה[16], בהתאם לפסק ההלכה של הרב שלום משאש והרב בן ציון אבא שאול, וכמחצית מבחורי הישיבות הספרדיים לומדים בישיבות אשכנזיות, המתנגדות לפסקיו של הרב עובדיה יוסף.

על רקע המחלוקת קיימים גורמים הפועלים למען הפסקת השימוש בפאה נכרית, כך בכמה ערוצי קודש מקדישים חלק ניכר מהשידורים על מנת לעודד נשים לעבור מפאה נכרית לכיסוי ראש אחר‏‏[17], וכן מופצים פשקווילים רבים באזורים חרדיים המתריעים על האיסור שיש, לדעתם של אותם גורמים, בחבישת פאות.

אירוע מפורסם שנקשר בעניין הפאות הנוכריות אירע בשנת ה'תשס"ד (2004), אז נפוצה ידיעה בקרב הציבור החרדי ששיער הפאות הנכריות מגיע בחלקו מהודו, שם מתן השיער הוא חלק מטקסי עבודה זרה, דבר שמביא לאיסור השימוש ("איסור הנאה") באותן פאות שמקורן מהודו. בתקופה זו הורו רבים על איסור חבישת אותן פאות שנחשדו שמוצאן מהודו, ובקרב הציבור התפשטה תופעה של שריפת פאות, עקב כך ש"עבודה זרה טעונה שריפה". כתוצאה מכך קיים כיום פיקוח על שיווק הפאות על מנת לוודא שמקורן לא בשיער עבודה זרה‏‏[18].

פאות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם פוסקי הלכה בדורות האחרונים שסייגו את ההיתר, וטענו כי פאה נכרית במראה סולידי (תסרוקת מוקפדת וקצרה) מותרת, בעוד פאה נוכרית במראה טבעי "מודרני" (תסרוקת פרועה וארוכה), אסורה בשימוש. בדעה זו מחזיקים הרב שמואל הלוי וואזנר והרב יוסף שלום אלישיב. נימוקיהם הם בעיקר משום שאשה אסורה למשוך תשומת לב יתרה, והיות שפאה במראה פרוע, או בנפח בולט, עלולה למשוך תשומת לב יתרה, יש לאוסרה בדומה לאיסור לבישת "בגד אדום". הדברים באו לידי ביטוי בתקנון שנוסח על ידי בית דין "משמר התורה"‏[19]. עם זאת, הרב משה שטרנבוך הביע את דעתו שקשה לנסח תקנונים בעניין זה‏[20].

אולם ישנם פוסקים שסברו אחרת, ביניהם הרב שלום משאש, שכתב כי "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם"‏[21], והרב יצחק עבאדי, שכתב כי "בוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר"‏[22], ועוד מהפוסקים הקדמונים‏[23].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי
  2. ^ בבלי, כתובות עב ע"א; ספרי, במדבר פרשה יא
  3. ^ Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship, Tradition sefarim Blog‏
  4. ^ ערוך השולחן, אורח חיים, ע"ה, ז'‏
  5. ^ * הרב יוסף משאש, כיסוי ראש לאישה - חובה הלכתית? ‏‏
  6. ^ שו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף ב'
  7. ^ שם ס"ק ט"ו
  8. ^ אגרות משה אבן העזר חלק ב', יב
  9. ^ "לפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער". "דינים והנהגות מהחזון איש" חלק ב', פרק ח' אות ט'.
  10. ^ תשובותיו של הגאון רבי שלום משאש בעניין פאה נכרית [1]
  11. ^ ראו תשובתו של הגאון רבי יוסף קאפחבאתר היידפארק
  12. ^ דברי הרמב"ם מופיעים בתשובתו של הרב אליהו לבנון ויספיש באתר היברובוקס
  13. ^ ראו גם תשובתו של הרב יוסף קאפחבאתר היידפארק
  14. ^ ראו ציטוט וצילום הספרים באתר "פרידמן" ספרי קודש
  15. ^ מתוך כתבה בכיכר השבת:"ברשת החינוך של הרב עובדיה לא מצייתים לפסקים של מרן ונשים באות לעבודה עם פאות... עשרות נשים בתפקידי מנהלה, שכמחציתן חובשות פאות"‏
  16. ^ מקור
  17. ^ שיער וכיסוי ראש של נשים במגזר החרדי
  18. ^ דעת אנציקלופדיה יהודית, "נפלה עטרת ראשנו" - כתבה מפורטת באתר ערוץ7‏
  19. ^ ראו נוסח התקנון באתר 'שטייגן'
  20. ^ בשו"ת דת והלכה סימן א', ראו כאן
  21. ^ בשו"ת תבואות שמש חלק אבן העזר סימן קל"ח, ראו כאן
  22. ^ בשו"ת אור יצחק חלק אבן העזר סימן ג', ראו כאן
  23. ^ בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (תלמיד ה"ערוך לנר", חלק ב' סי' ל"ו): "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה", ובשו"ת "כרם שלמה" אורח חיים ע"ה המיישב את הגמרא בכתובות (סו:) ש"נתעטפה בשערה" מדבר על פאה נכרית


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.