לדלג לתוכן

נושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורד
Gerald R. Ford class aircraft carrier
נושאת המטוסים ג'רלד פורד (CVN-78), אפריל 2017
נושאת המטוסים ג'רלד פורד (CVN-78), אפריל 2017
נושאת המטוסים ג'רלד פורד (CVN-78), אפריל 2017
תיאור כללי
סוג אונייה נושאת על
צי צי ארצות הברית
דגל הצי
סדרה ג'רלד פורד
סדרה קודמת נימיץ
אוניות בסדרה

נושאות המטוסים בסדרה

  • אחת בשירות פעיל
  • שתיים בבנייה
  • שתיים הוזמנו
  • חמש בתכנון
ציוני דרך עיקריים
מספנה ניופורט ניוז, וירג'יניה
תקופת הפעילות 22 ביולי 2017 – הווה (7 שנים)
מידות
הֶדְחֶק כ-100,000 טונות
אורך 337 מטר
רוחב 78 מטר בסיפון העליון
41 מטר בקו המים
שוקע 12 מטר
נתונים טכניים
מהירות 30 קשר (56 קמ"ש)
גודל הצוות 4,297
מתוכם 508 קצינים
טווח שיוט ללא הגבלה
הנעה שני כורים גרעיניים מדגם A1B, בהספק של 300 מגה-ואט כל אחד
אמצעי לחימה
חימוש 2 מערכות טילים נגד מטוסים מדגם RIM-162
2 מערכות טילים נגד מטוסים מדגם RIM-116
3 מערכות פלנקס
4 מערכות M2 בראונינג
מסוקים SH-60 (סי הוק)
מטוסים

מטוסי קרב מדגם F/A-18 סופר הורנט
מטוסי קרב מדגם F-35C
מטוסי לוחמה אלקטרונית מדגם EA-18G
מטוסי שליטה ובקרה מדגם E-2
מטוסי תובלה מדגם C-2
כלי טיס בלתי מאוישים, לרבות X-47-B

סה"כ כלי טיס: 90

נושאות המטוסים מסדרת ג'רלד פורדאנגלית: Gerald R. Ford class aircraft carrier) היא הסדרה החדשה ביותר של נושאות מטוסים בצי ארצות הברית, המיועדות להחליף את נושאות המטוסים מסדרת נימיץ שהושקו בשנת 1975. הסדרה החדשה דומה לסדרה הקודמת מבחינה פיזית אך כוללת שיפורים טכנולוגיים משמעותיים, לרבות מערכת שיגור (מעוט) אלקטרומגנטית למטוסים, במקום מערכת השיגור הקודמת שמבוססת על לחץ קיטור.

מאפיינים רבים נועדו לשפר יעילות ולצמצם עלויות, ומאפשרים צמצום משמעותי של כ-20 אחוז במספר אנשי הצוות. נושאת המטוסים הראשונה בסדרה, ג'רלד פורד (CVN-78), נכנסה לשירות ב-22 ביולי 2017. הסדרה מיועדת להיות בשירות עד שנת 2105, ונקראת על שם הנשיא ה-38 של ארצות הברית, ג'רלד פורד.

עיצוב ופיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאות המטוסים מסדרת נימיץ פותחו במטרה ליישם אסטרטגיה של התערבות מהירה ובעלת עוצמה מוחשית של כוחות משלוח אמריקנים בכל זירה ברחבי העולם. נושאות המטוסים בעלות הדחק של כ-100 אלף טון, מסוגלות לשייט במהירות של יותר מ-30 קשר ולפעול בים הפתוח ללא עגינה במשך כ-90 יום.

הצורך בפיתוח סדרה חדשה עבור הצי עלה בעקבות הבעייתיות ליישם טכנולוגיות חדישות על הפלטפורמה הקיימת בעיקר בשל הקושי בייצור אנרגיה חשמלית בכמות מספקת להפעלתם, אשר דרשה ביצוע שינויים מבניים בעלי השפעה על יציבות הספינה. נושאות המטוסים החדשות תוכננו מראש, כך שיוכלו להכיל ולקיים את הטכנולוגיות החדשות הן מבחינה מבנית של כלי השייט עצמו והן מבחינת מערכות ייצור האנרגיה הנדרשות לתמיכה בטכנולוגיות המודרניות שהותקנו עליהן.

נושאות המטוסים החדשות כוללות סיפון טיסה גדול יותר, מערכות נשק והגנה אווירית ואלקטרונית משופרות, מערכת הנעה חדשה הדורשת פחות כוח אדם לצורכי הפעלה ותחזוקה, והקטנה של ה"אי" שהוסט לכיוון הירכתיים.

מערכת שיגור המטוסים ומערכת הבלימה בעת הנחיתה היא חדשנית במיוחד, ומבוססת על אלקטרומגנט במקום על קיטור. המערכת החדשה בשילוב מכ"ם חדשני מאפשרת הגדלה של 25% במספר הגיחות המשוגרות. נושאת המטוסים מסוגלת לשגר 160 גיחות ביום בזמן שגרה, ועד 220 גיחות ביום בזמן מלחמה.

  • עלות פיתוח כוללת: 37.3 מיליארד דולר במחירי 2018.
  • עלות לכל יחידה: 13 מיליארד דולר במחירי 2018.
  • עלות הפעלתה: 2.555 מיליארד דולר לשנה (במחירי 2018). עלות ליום מוערכת בכ-7 מיליון דולר.[1]

נושאות המטוסים בסדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסך הכל מתוכננות להיבנות בסדרה 10 נושאות מטוסים. כל כניסה לשירות של נושאת מטוסים חדשה תאפשר הוצאה משירות של נושאת מטוסים מסדרת נושאות המטוסים מסדרת נימיץ, ותהליך ההחלפה מיועד להסתיים בשנת 2058. עד כה תוכננו ותוקצבו 5 נושאות מטוסים:

נושאת מטוסים סימול הנחת השדרית השקה כניסה לשירות מחליפה את סטטוס סימוכין
ג'רלד פורד CVN-78 13 בנובמבר 2009 11 באוקטובר 2013 22 ביולי 2017 אנטרפרייז בשירות פעיל [2][3]
ג'ון קנדי CVN-79 22 באוגוסט 2015 29 באוקטובר 2019 2025 (מתוכננת) נימיץ התאמות [4][5]
אנטרפרייז CVN-80 5 באפריל 2022 נובמבר 2025 (מתוכננת) 2028 (מתוכננת) דווייט אייזנהאואר בבנייה [6]
דוריס מילר CVN-81 ינואר 2026 (מתוכננת) אוקטובר 2029 (מתוכננת) 2032 (מתוכננת) קרל וינסון הוזמנה [7]
ללא שם עדין CVN-82 2027 (מתוכננת) 2032 (מתוכננת) 2036 (מתוכננת) תאודור רוזוולט הוזמנה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Axe, David (2013-03-20). "After the Aircraft Carrier: 3 Alternatives to the Navy's Vulnerable Flattops". Wired. נבדק ב-2020-05-06.
  2. ^ "The US Navy just took delivery of the world's most advanced aircraft carrier". Business Insider (באנגלית). ארכיון מ-1 ביוני 2017. נבדק ב-2017-06-01. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Aircraft Carrier Gerald R. Ford (CVN 78) Christened at Newport News Shipbuilding". Defence Talk. 12 בנובמבר 2013. ארכיון מ-3 בדצמבר 2013. נבדק ב-2 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Navy Names Next Aircraft Carrier USS John F. Kennedy" (הודעה לעיתונות). Secretary of the Navy Public Affairs. 29 במאי 2011. ארכיון מ-2 ביוני 2011. נבדק ב-29 במאי 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
  5. ^ Larter, David (4 במאי 2018). "Here's the latest on America's next supercarriers". {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "First cut of steel kicks off construction of the aircraft carrier Enterprise at Newport News Shipbuilding" (הודעה לעיתונות). WTKR. 21 באוגוסט 2017. ארכיון מ-15 בספטמבר 2017. נבדק ב-6 בספטמבר 2017. {{cite press release}}: (עזרה)
  7. ^ LaGrone, Sam (18 בינואר 2020). "Next Ford-class Carrier to be Named After Pearl Harbor Hero Doris Miller". USNI News. נבדק ב-18 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)