F-35 לייטנינג II

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
F-35 לייטנינג II
F-35A flight (cropped).jpg
F-35A של חיל האוויר האמריקאי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב חמקן מהדור החמישי
ארץ ייצור ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן לוקהיד מרטין
טיסת בכורה 15 בדצמבר 2006
תקופת שירות F35B ‏ - משנת 2015
F-35A ‏- משנת 2016
F-35C ‏- משנת 2018
צוות 1
יחידות שיוצרו 171 (עד מרץ 2016)[1]
משתמש ראשי USAF seal.png חיל האוויר של ארצות הברית
USMarineCorps.png חיל הנחתים של ארצות הברית
Seal of the United States Department of the Navy.svg צי ארצות הברית
משתמשים משניים הממלכה המאוחדתFlag of the United Kingdom.svg חיל האוויר המלכותי
Israeli Air Force - Coat of arms.svg חיל האוויר הישראלי
דגמים F-35A - המראה ונחיתה רגילה
F-35B - המראה קצרה ונחיתה אנכית
F-35C - מיועד לנושאות מטוסים
F-35I - מיועד לחיל האוויר הישראלי
מחיר F-35A ‏- 94.8 מיליון דולר
F-35B ‏- 102 מיליון דולר
F-35C ‏- 115.7 מיליון דולר[2]
ממדים
אורך 15.7 מטר
גובה 4.3 מטר
מוטת כנפיים 10.7 מטר
שטח כנפיים 42.7 מטר רבוע
משקל ריק 13.3 טון
משקל טעון 22.5 טון
משקל המראה מרבי 31.8 טון
ביצועים
מהירות מרבית מעל 1.6 מאך [2] ‏ (1,960 קמ"ש)
קצב נסיקה חסוי
טווח טיסה מרבי 2,220 ק"מ (ללא מכלי דלק חיצוניים)
סייג רום 60 אלף רגל (18.3 ק"מ)
עומס כנף 526 ק"ג/מ"ר
דחף עד 43 אלף פאונד
חימוש
תותחים תותח 25 מ"מ ג'נרל דיינמיקס GAU-22
טילים ארבעה טילים או פצצות בתאים פנימיים וחימוש בנשיאה חיצונית, במשקל מרבי של 8.1 טון
הנעה
מנוע פראט אנד ויטני F135
תרשים
F-35A three-view.PNG
(דגם A)

F-35 לייטנינג II (אנגלית: F-35 Lightning II; מכונה "מטוס תקיפה משותף", ובקיצור JSF) הוא מטוס קרב חמקן מהדור החמישי, מתוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקאית. המטוס פותח ביוזמת ארצות הברית ובריטניה במטרה להחליף את מטוסי הקרב של הדור הרביעי, נבחר בתוכנית Joint Strike Fighter וטס לראשונה ב-15 בדצמבר 2006.

המטוס מיוצר בשלושה דגמים עיקריים - דגם A להמראה ונחיתה רגילה, דגם B להמראה קצרה ונחיתה אנכית, ודגם C לפעולה מנושאות מטוסים. מלבד ארצות הברית שמיועדת לרכוש 2,443 מטוסים, ובריטניה שהיא שותפה בדרגה ראשונה, מדינות נוספות השותפות בפיתוח הן איטליה והולנד - בדרגה שנייה, אוסטרליה, קנדה, דנמרק, נורווגיה וטורקיה - בדרגה שלישית, ישראל וסינגפור - בשותפות ביטחונית.

העלות הכוללת של המטוס בארצות הברית הופכת אותו למערכת הנשק היקרה בהיסטוריה. העלות הגבוהה יחד עם טענות לביצועים לקויים וחריגה ניכרת מלוח הזמנים הובילו לביקורת נרחבת על המיזם.[3]

פיתוח ותכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס F-35A בטיסה.

תוכנית "מטוס תקיפה משותף" החלה בנובמבר 1996, במטרה לבחור מטוס קרב חדש לארצות הברית ולבעלות בריתה, כתחליף בעיקר ל-F-16, F-18, הארייר II ו-A-10. באוקטובר 2001 נבחרה לוקהיד מרטין X-35, שגברה על בואינג X-32. המטוס נועד להיות רב-משימתי - לתקיפה, ליירוט ולסיור, ויעיל מבחינה כלכלית. הוא מיועד לשמש כמטוס קרב מוביל עד שנת 2040, ולהיות שני ביכולת עליונות אווירית רק ל-F-22. כל דגמי המטוס הם חד-מושביים, ומדמי טיסה מתקדמים מיועדים לחסוך את הצורך בדגם אימון דו-מושבי, ולצמצם את טיסות האימון בכלל. עיצוב המטוס מבוסס על ה-F-22, ועלות פיתוחו המשוערת היא מעל 40 מיליארד דולר, רובם במימון ארצות הברית.

בין תכונותיו הבולטות של המטוס:

הפעלת המטוס התקדמה משלב הניסויים לשלב האימונים בשנת 2012, והוא עתיד להיכנס לשירות בכוחות המזוינים של ארצות הברית ובכוחות המזוינים של בריטניה משנת 2015. הוא יהיה מטוס הקרב השני מהדור החמישי שייכנס לשירות בארצות הברית, והראשון מדור זה שייכנס לשירות בשאר המדינות הרוכשות. לפי הערכות בענף התעופה, ה-F-35 יהיה מטוס הקרב המאויש האחרון, ואחריו יפותחו למטרות קרב כלי טיס בלתי מאוישים בלבד.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס מיוצר בשלושה דגמים עיקריים:

בנוסף, מתוכננים שני דגמים לייצוא:

שירות בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל חתמה באוקטובר 2010 על עסקת רכישה של 19 מטוסים תמורת 2.75 מיליארד דולר ובפברואר 2015 נחתמה עסקת השלמה נוספת בהיקף של כשני מיליארד דולרים, הכוללת 14 מטוסים, אשר מיועדים להיקלט בבסיס נבטים של חיל האוויר משנת 2017. העסקה כוללת אפשרות לרכישה של עד 75 מטוסים[4]. סימונו של המטוס בתצורה הישראלית הוא F-35I, ושמו העברי "אדיר". שילוב מערכות ישראליות ייחודיות במטוס התאפשר, לאחר שמשרד ההגנה האמריקני הוסיף לתקציב הפיתוח 450 מיליון דולר לשיפור ציוד הלוחמה האלקטרונית, ובמסגרתו יותקנו גם המערכות הנדרשות מתוצרת ישראל[5]. החיל יקלוט בשלב הראשון 33 מטוסים מדגם A, ובהמשך הוא מתכנן לרכוש כ-40 מטוסים נוספים מדגם B ‏[6]. הטייסת הראשונה שתקלוט את ה-F-35I היא טייסת 140 ("טייסת נשר הזהב").

שלושה מרכיבים עיקריים מבדילים את התצורה הישראלית - תקשורת ושו"ב (שליטה ובקרה), חימוש ומערכות לוחמה אלקטרונית (ל"א). מערכות התקשורת והשו"ב יתבססו על מערכות ישראליות הפועלות בחיל האוויר, כך שהמטוס ישתלב ברשת הצבאית עם הגעתו. במערכת הל"א חיל האוויר ישלב במטוס מערכות ייחודיות, ויכולת עצמאית בתחום תאפשר לחיל לעדכן את המערכות באופן מיידי. בשונה ממטוסים אחרים, פיתוח התצורה הישראלית מתבצע במקביל לפיתוח הכללי של המטוס.

מספר חברות ישראליות נבחרו לקחת חלק בפרויקט הבינלאומי הכללי - בהן חברת אלביט מערכות שתייצר את קסדת הטייס, התעשייה האווירית שתייצר את הכנפיים[7] ותדיראן קשר.

מדינות שותפות בפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות שותפות בפיתוח המטוס

F-35 potential purchasers.PNG

██ הלקוחה העיקרית - ארצות הברית

██ שותפה בדרגה ראשונה - בריטניה

██ שותפות בדרגה שנייה - איטליה והולנד

██ שותפות בדרגה שלישית - אוסטרליה, דנמרק, טורקיה, נורווגיה וקנדה

██ שותפות ביטחוניות - ישראל וסינגפור

מדינה דרגת שותפות סכום השקעה בפיתוח מספר הזמנות מתוכנן
ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית עיקרית מעל 35 מיליארד דולר 2,443 - 1763 לחיל האוויר - דגם A ‏, 420 לחיל הנחתים - דגמים B ו-C ‏, 260 לחיל הים - דגם C
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה ראשונה 2.5 מיליארד דולר 138 - דגם B
איטליהFlag of Italy.svg  איטליה שנייה 1 מיליארד דולר 90 - דגמים A ו-B
הולנדFlag of the Netherlands.svg  הולנד שנייה 800 מיליון דולר 85 - דגם A
טורקיהFlag of Turkey.svg  טורקיה שלישית 195 מיליון דולר 100 - דגם A
קנדהFlag of Canada.svg  קנדה שלישית 160 מיליון דולר 65 - דגם A
אוסטרליהFlag of Australia.svg  אוסטרליה שלישית 144 מיליון דולר 100 - דגם A
נורווגיהFlag of Norway.svg  נורווגיה שלישית 122 מיליון דולר 52 - דגם A
דנמרקFlag of Denmark.svg  דנמרק שלישית 110 מיליון דולר 39 - דגם A
ישראלFlag of Israel.svg  ישראל רביעית ייצור הקסדה המתקדמת 33[8] - דגם I, בעתיד כ-42 דגם B
סינגפורFlag of Singapore.svg  סינגפור שותפות ביטחונית - -
יפןFlag of Japan.svg  יפן - - 42 - דגם A

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח ה-F-35 חרג הן מהתקציב והן מלוח הזמנים שנקבע לפרויקט, ועל כך נמתחה ביקורת רבה. כמו כן, נמתחה ביקורת רבה על תקלות במטוס ובעיקר על באגים בתוכנה המפעילה את המטוס, ונטען שעקב התקלות הללו המטוס לא בשל מבצעית ויכול להתרסק בעת פעילותו.

בישראל נמתחה ביקורת רבה על רכישת המטוס, בעיקר עקב המחיר הגבוה של כל מטוס. נטען שהמטוס נרכש בעיקר כיוון שחיל האוויר הישראלי רצה "צעצוע חדש ומתוחכם" ולא בגלל צורך מבצעי אמיתי, שכן כבר היום לחיל האוויר הישראלי יש עליונות אווירית מוחלטת במזרח התיכון. לדברי המבקרים, את הכסף הרב שהושקע ברכישת טייסות בודדות (33 מטוסים) היה אפשר לנצל יותר טוב בשיפור כלל צה"ל ובפרט של זרוע היבשה.

מפרט טכני F-35A[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של F-35A
מטס של F-35A במבנה טיסה
פרופיל של F-35A בתעופה

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: טייס אחד.
  • אורך: 15.67 מטר (50.5 רגל)
  • מוטת כנפיים: 10.7 מטר (35 רגל)
  • גובה: 4.33 מטר (14.2 רגל)
  • שטח כנף: 42.7 מטר רבוע (460 רגל רבוע)
  • משקל ריק: 13,199 ק"ג (29,098 ליברה)
  • משקל מלא: 22,470 ק"ג (49,540 ליברה)
  • משקל המראה מרבי: 31,800 ק"ג (70,000 ליברה)
  • קיבולת דלק פנימית: 8,382 ק"ג (18,498 ליברה)

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 1.6 מאך (1,930 קמ"ש, 1,200 מייל לשעה)
  • טווח פעולה עם דלק פנימי: 2,220 ק"מ (כ-1,200 מייל ימי)
  • טווח פעולה קרבי: 1,158 ק"מ (625 מייל ימי) למשימת תקיפה ו-1,407 ק"מ (760 מייל ימי) למשימת עליונות אווירית
  • עומס כנף: 526 ק"ג למטר רבוע (107.7 ליברות לרגל רבוע), 745 ק"ג למטר רבוע כאשר טעון במשקל מרבי
  • יחס דחף למשקל:
    • עם מיכל דלק מלא: 0.87
    • עם חצי מיכל דלק מלא: 1.07
  • תאוצת g מרבית: 9 ג'י

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תותח: 1 × תותח אוטומטי גאטלינג בקליבר 25 מ"מ, מדגם GAU-22/A חמוש ב-180 פגזים
  • נקודות נשיאה לחימוש: 6 כנות חיצוניות על הכנפיים עם יכולת נשיאה של 6,800 ק"ג ושני תאים פנימיים עם יכולת נשיאה של 1,360 ק"ג, סך הכל ה-F-35A יכול לשאת חימוש במשקל 8,100 ק"ג (כ-8 טון).

אוויוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע וסקירות
כתבות מהתקשורת
פיתוח

בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה על רכישת ה-F-35I
מסירת ה-F-35I לחיל האוויר הישראלי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ F-35 Lightning II F-35 PROGRAM REVIEW
  2. ^ העלויות הן העלויות הממוצעות הנמוכות ביותר לבלוק רכישה, לא כולל מנוע. מבוסס על אתר לוקהיד מרטין [1]
  3. ^ Adam Ciralsky. "Will the F-35, the U.S. Military’s Flaw-Filled, Years-Overdue Joint Strike Fighter, Ever Actually Fly?". Vanity Fair. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2015. 
    "Fighter plane cost overruns detailed". POLITICO. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2015. 
    "Flawed F-35 Too Big to Kill as Lockheed Hooks 45 States". Bloomberg.com. 22 בפברואר 2013. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2015. 
    גיא רולניקמי צריך את החמקן - וכמה זה יעלה לנו?, באתר TheMarker‏, 25 ביוני 2016
  4. ^ מטוס הקרב העתידי בדרך לישראל, באתר חיל האוויר הישראלי
  5. ^ "מערכות ישראליות יותקנו ב-F-35", ישראל היום, 27 ביולי 2012
  6. ^ הפנטגון אישר מכירת מטוסי "חמקן" לישראל באתר ynet
  7. ^ התעשייה האוירית תייצר כנפיים למטוס החמקן F-35, באתר ערוץ 7, 23 באפריל 2013
  8. ^ חדשות 2, ‏ישראל תרכוש מארה"ב 14 מטוסי F-35 נוספים בהיקף של 2.8 מיליארד דולר, באתר ‏mako‏‏, ‏22 בפברואר 2015‏.