ניסן שור

ניסן שור

אין תמונה חופשית
לידה	22 במאי 1979 (בן 45)
מדינה
מעסיק	מעריב, הארץ

ניסן שור (נולד ב-22 במאי 1979) הוא עיתונאי, מבקר תרבות, תסריטאי ובמאי דוקומנטרי וסופר ישראלי.

עיתונות

שור החל את דרכו בעיתונות כאחד מעורכי ירחון חיי הלילה והמוזיקה האלקטרונית ניוזיק. בשנת 2001 החל לבקר מוזיקה וטלוויזיה עבור מדור התרבות של אתר וואלה. ביקורותיו התאפיינו בניסוחים חריפים ובניתוח רחב שעסק לא פעם בהקשרים הפוליטיים של היצירה. בהמשך ייסד וערך את ערוץ התרבות באתר nrg מעריב, וכן כתב ושימש כסגן עורך מוסף תרבות מעריב. ב-2007 החל שור לכתוב טור אישי קבוע במוסף סופשבוע של מעריב, תחת הכותרת "נמר קטן". ב-2009 החל לכתוב טור בשם זהה לשבועון טיים אאוט תל אביב. ב-2015 החל לכתוב טור אישי במוסף הארץ. משמש כמבקר מסעדות תחת הכינוי "ביצה עלומה".

ספרות

בשנת 2003 הופיעו מאמרים מאת שור בקבצים לא מה שהיה פעם, שעסק בחיי הלילה בישראל, ו"מה אתה יותר – יהודי או ישראלי?", שעסק בזהותם של צעירים בישראל.

ב-2008 יצא בהוצאת רסלינג ספרו לרקוד עם דמעות בעיניים, בו סקר את תולדות תרבות המועדונים בישראל. הספר, שנקרא על שם השיר "Dancing with Tears in My Eyes" של הלהקה הבריטית אולטראווקס, עוסק בין היתר בנוער הסלוני, במועדוני הגל החדש, במסיבות הטראנס ובסצנת הדאנס של שנות ה-90, על רקע התמורות החברתיות והפוליטיות בישראל (מהפך 1977, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, הסכמי אוסלו) וההתפתחויות המוזיקליות באותן תקופות (רוק אנד רול, דיסקו, פאנק, האוס).

בשנת 2012 ערך את הספר "תרימו: הזמנות, פליירים וכרזות בתרבות המועדונים הישראלית: רטרוספקטיבה, 2012-1990".

בשנת 2014, סיפור פרי עטו התפרסם באסופה ״"הלהקה היחידה שחשובה - להיות מעריץ פופ בישראל".

בשנת 2017 הוציא את הרומן הראשון שלו, ״הישראלי הנצחי״, בהוצאת כתר. הרומן עוסק בבן למשפחת מהגרים מברית המועצות שסובל ממחלה מסתורית: בכל פעם שהוא נוסע לחו"ל, תוקפים אותו כאבי ראש איומים, בחילות וחנק. ההורים שלו תמיד אמרו לו שזה כפר קטן, שאין כאן עתיד, שהוא צריך לקחת את עצמו ולברוח. הם השביעו אותו לעזוב, אבל הוא פשוט לא מסוגל. בעוד חבריו הטובים מהגרים מישראל בזה אחר זה, הוא נותר תקוע - לא מצליח לעזוב ולא יכול להישאר. עד שאירוע טרגי מאלץ אותו להתעמת עם השדים שלו.

בשנת 2021 הוציא את הרומן השני שלו, ״מנדט״, בהוצאת כתר. הרומן שייך לסוגת ההיסטוריה החלופית ועוסקת במציאות בדיונית שבה המנדט הבריטי מעולם לא הסתיים ומדינת ישראל לא קמה.

בשנת 2024 הוציא את הרומן השלישי שלו, ״חלומות תעופה״, בהוצאת כתר. הרומן מתרחש בשנת 1983 וגיבורו הוא איציק שטוּרמן, דייל שנוחת בניו יורק ומוצא את עצמו מתגולל בביבים של העיר הגדולה. הוא מבקש להשתחרר מהטראומה של מלחמת לבנון ומהחיבוק החונק של אמא שלו. אלא שלפני שאיציק פורש כנפיים, האֵ ם מפקידה בידיו חבילה שמסרה לה סבתא בדירת העולים הקטנה בקריות: קופסה מסתורית עטופה בשפע שקיות ניילון, שעליו להעביר לבן דודו המתגורר בברייטון ביץ', הידועה גם בתור 'אודסה הקטנה'.

טלוויזיה

שור שימש בתפקידים רבים ומגוונים בטלוויזיה, בין השאר כתסריטאי הראשי של ערוץ HOT בידור ישראלי ותסריטאי בתוכניות הקומיות "ארץ נהדרת" ו"עונת החתונות", והשתתף בפאנל התוכניות "טינופת" בהוט 3, "דיבור חדיש" בערוץ 8 ו"המצעד 7.0" ב-HOT בידור ישראלי, וכן הגיש פינה קבועה בתוכנית "הינשופים" בערוץ 8 בהנחיית מודי בר-און (עונה 1).

בשנת 2009 שודרה בערוץ 8 מיני סדרה תיעודית בת שלושה פרקים : "לרקוד עם דמעות בעיניים" על פי ספרו באותו השם, אשר יצר והיה בין במאיה.

ב-2011 שודרה בערוץ 8 מיני סדרה נוספת שיצר וביים, "אנשי המכירות", שעסקה בתולדות הפרסום בישראל.

ב-2015 יצר וביים את הסדרה ״מקום בצמרת - שישה פרקים על פופ ישראלי״, ששודרה בערוץ הראשון. באותה שנה ביים גם את הסרט ״הרחובות הם שלנו״, העוקב אחר שמונה אמני גרפיטי המגיעים מרקעים ומקומות שונים בישראל. הסרט הוקרן בערוץ הראשון.

לקריאה נוספת

• מה אתה יותר – יהודי או ישראלי? (עורך: חנוך דאום), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003
• לא מה שהיה פעם (עורכים: ניב הדס ואייל רוב), הוצאת בבל, 2003
• לרקוד עם דמעות בעיניים, רסלינג, 2008
• הלהקה היחידה שחשובה – להיות מעריץ פופ בישראל, הוצאת אפיק, 2014
• הישראלי הנצחי, הוצאת כתר, 2017
• מנדט, הוצאת כתר, 2021
• חלומות תעופה, הוצאת כתר, 2024

קישורים חיצוניים

• ניסן שור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניסן שור, דף שער בספרייה הלאומית
• מאמרי ניסן שור, באתר "הארץ"
• דורון חלוץ, עכבר העיר אונליין, מהדיסקו ועד האקסטה: קיצור תולדות הקרחנה בישראל, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008
• ניב הדס‏, פרצופה של המדינה, באתר וואלה, 23 בדצמבר 2008
• אריאל קריל‏, דד ליין, באתר וואלה, 3 בדצמבר 2009
• ניב הדס, עכבר העיר אונליין, סקס, סמים וריקודים: תרבות המועדונים בישראל, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2009
• גילי איזיקוביץ, כיצד מסייע עולם הפרסום הישראלי לפוליטיקאים?, באתר הארץ, 18 בפברואר 2011
• אריאל קריל‏, פרסום בגב האומה: על "אנשי המכירות" של ניסן שור, באתר וואלה, 20 בפברואר 2011
• עמית קלינג, מציצים • "אנשי המכירות" מוכיחה שערוץ 8 יכול לחרמן, באתר nana10‏, 20 בפברואר 2011
• יובל סער, מה מספרות הזמנות של מסיבות על חיי הלילה בישראל?, באתר הארץ, 17 במאי 2012
• בן שלו, בלי סקס ובלי כיף | ליוצר הטלוויזיה ניסן שור יש חשבון ארוך עם המוזיקה הישראלית קפוצת הישבן, באתר הארץ, 13 בינואר 2015
• מאשה אברבוך, זה לא הימין, זה ההורים שלכם, באתר הארץ, 6 באפריל 2017
• רן בן־נון, להיות עם חופשי, באתר "ידיעות אחרונות", 19 באפריל 2017
• לאה רודיטי, "הישראלי הנצחי": קריאה מרירה ליום העצמאות, באתר nrg‏, 2 במאי 2017
• דוד רוזנטל‏, רק כשניסן שור כותב על הוריו ב"הישראלי הנצחי", רוח חיים מופחת בספר, באתר וואלה, 7 במאי 2017
• יובל אביבי, "הישראלי הנצחי" - ניסן שור מכריז: אני אשכנזי!, באתר הארץ, 16 במאי 2017
• יפעת ארליך, הבמאי ובעל הטור ניסן שור: "האובססיה בשמאל לרצח רבין היא דוגמה למחנה שאין לו מה להציע", באתר ישראל היום, 25 במרץ 2021\
• לאו גורביץ, "מנדט": ההיסטוריה חוזרת כפארסה, באתר הארץ, 22 ביולי 2021
• שי שגב, מאנתוני בורדיין ועד המסעדה הראשונה בעולם: רצועת הקולינריה של פסטיבל הסרטים, באתר ynet, 12 בספטמבר 2021