סגול (ניקוד)
| סגול | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||||||||
| אלפבית עברי | ||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | |||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | |||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | |||||||
| ק | ר | ש | ת | |||||||||
| אותיות סופיות | ||||||||||||
| ||||||||||||
| סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
| ניקוד ופיסוק | ||||||||||||
| קמץ • פתח • צירי • סגול | ||||||||||||
| חיריק • חולם • קובוץ ושורוק | ||||||||||||
| שווא • חטף | ||||||||||||
| דגש: קל • חזק • מפיק • רפה | ||||||||||||
| קו מפריד • מקף | ||||||||||||
| טעמי המקרא | ||||||||||||
סֶגּוֹל הוא סימן ניקוד עברי, שמסמן את הצליל e. הוא נראה כמו שלוש נקודות מתחת לאות – שתיים למעלה ואחת למטה. הסגול מסווג כתנועה קטנה.
סגול הוא אחד משלושת סימני הניקוד שיכולים להיות חטפים. בחטף סגול נוסף סימן שווא מימין לסגול: אֱ
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירוש המילה 'סגול' בארמית הוא 'אשכול'. התנועה נקראת כן כיון שצורתה (נקודה מתחת לשתי נקודות) מזכירה אשכול ענבים. זו גם הסיבה שהטעם סגול (או סגולתא) נקרא כן.
הקלדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כך מקלידים את הסגול במערכות הפעלה שונות:
סגול
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ס
- Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-6
- macOS: Alt-9
- אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ס
חטף סגול
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ב (מימין לאות ס)
- Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-1
- macOS: Alt-3
- אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ס
הגייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקור, ייצג הסגול כנראה תנועה קדמית, חצי-פתוחה, בלתי-מעוגלת ( /ɛ/).
בעברית החדשה, בעקבות ההגייה האשכנזית והספרדית, צליל הסגול הוא e, והוא בדרך־כלל זהה לזה של הצירי. בהגייה תימנית צליל הסגול הוא æ, וזהה לזה של הפתח.
שימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]שימושים אופייניים של הסגול בעברית מנוקדת:
- בהברה סגורה לא מוטעמת: אֶתְמוֹל, חֶמְלָה.
- במשקלים סגוליים:
- במילים במשקל קֶטֶל (או פֶּעֶל) שתי ההברות האחרונות מנוקדות בסגול: למשל כֶּלֶב, מֶלֶךְ, נֶגֶב, גְּבֶרֶת, שׁוֹמֶרֶת, מִתְנַדֶּבֶת.
- כאשר האות האחרונה של השורש במילים במשקל קֶטֶל היא אות גרונית, ההברה הראשונה מנוקדת בסגול, והשנייה בפתח: טֶבַע, שֶׁטַח.
- במספר המועט של מילים במשקל קֵטֶל (או פֵּעֶל)[1] ההברה האחרונה מנוקדת בסגול והאחרונה בסגול. כמה מהמילים הנפוצות במשקל הזה הן: אֵבֶל, חֵבֶל,[2] חֵלֶק, חֵפֶץ, חֵשֶׁק, סֵדֶר, סֵפֶר, עֵגֶל, עֵרֶךְ, שֵׁבֶט.
- בהברה האחרונה של מילים אחדות במשקל שאינו סגולי: אֱמֶת, בַּרְזֶל, גַּרְזֶן, כַּרְמֶל, עֲרָפֶל.
- בצורת היסוד של מילים המסתיימות בצליל e והאות ה נכתב סגול: מוֹרֶה, שָׂדֶה, מַשְׁקֶה, וכו'. אבל בצורת הנסמך נכתב צירי: מוֹרֵה דֶּרֶךְ, שְׂדֵה קוֹצִים.
- במילים אחדות עם אותיות גרוניות באמצע השורש, למשל: פֶּחָם, לֶהָבָה.
- בסיומות גוף שני רבים: אַתֶּם, אַתֶּן, בֵּיתְכֶם, הִסְתַּרְתֶּן.
- במילת היחס אֲשֶׁר, וכן במילית ש־: יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא, כְּשֶׁנִכְנַסְתִּי.
- במילת היחס אֶת שמציינת את המושא הישיר: "כָּל אֵלֶּה שָׁבְרוּ אֶת לִבִּי" (דליה רביקוביץ'). מילת היחס אֵת במשמעות של "עִם" מנוקד בצירי.[3]
- במילת היחס אֶל. שם העצם אֵל מנוקד בצירי.
- לפני סיומות הקניין ־יה, ־יך: קְרוֹבֶיהָ, הוֹרֶיךָ.
- בסיומת הקניין ־הם: יַלְדֵּיהֶם.
- ב-ה היידוע כאשר היא מצטרפת למילה הפותחת ב-ע, ח או ה קמוצות או ב-ח המנוקדת בחטף-קמץ: הֶחָשוב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1.5 הסגול | האקדמיה ללשון העברית, באתר hebrew-academy.org.il
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1.4 הצירי | האקדמיה ללשון העברית, באתר hebrew-academy.org.il
- ^ במובן של כאב; אבל חֶבֶל לקשירה – בסגול בשתי ההברות.
- ^ במקרא, מילת היחס הזאת מנוקדת בסגול כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה. ללא מקף היא בדרך־כלל מנוקדת בצירי.