סדריק וילאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סדריק וילאני
Cédric Villani
סדריק וילאני, 2015
סדריק וילאני, 2015
לידה 5 באוקטובר 1973 (בן 50)
בריב לה גאיירד, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה
מקום מגורים צרפת
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט פייר-לואי ליון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Clément Mouhot, Rémi Peyre, Thomas Gallouët, François Bolley, Alessio Figalli, Max Fathi עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד (22 באפריל 2011)
  • מדליית פיוס האחד עשר (2014)
  • פרס פרנסואה מוריאק (2013)
  • הרצאת פקו (2002)
  • פרס האגודה האירופית למתמטיקה (2008)
  • Gili Agostinelli Prize (2012)
  • פרס ג'וסיה וילארד גיבס (2013)
  • פרס פיאנו (2013)
  • פרס ז'ק הרברנד (2007)
  • פרס פרמה (2009)
  • מדליית פילדס (2010)
  • פרס אנרי פואנקרה (2009)
  • פרס ג'וזף דוב (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Claire Calmet (?–2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Neven Villani עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
cedricvillani.org
תרומות עיקריות
משוואת בולצמן
התאוריה הקינטית של הגזים
תורת הטרנספורטציה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סדריק וילאניצרפתית: Cédric Villani, נולד ב-5 באוקטובר 1973) הוא מתמטיקאי צרפתי העוסק בעיקר במשוואות דיפרנציאליות חלקיות ובפיזיקה מתמטית. ב-2010 זכה במדליית פילדס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון לואי הגדול החל ללמוד באקול נורמל סופרייר ואף שימש שם כמתרגל. ב-1998 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת פריז דופין ובשנת 2000 החל ללמד באקול נורמל סופרייר דה ליון. כיום הוא פרופסור באוניברסיטת ליון. החל משנת 2009 עומד בראש מכון אנרי פואנקרה שבפריז. החל מיוני 2017 הוא חבר באספה הלאומית הצרפתית כנציג מפלגת הרפובליקה בתנועה! (!La République en Marche) של עמנואל מקרון

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילאני עבד על התאוריה של משוואות דיפרנציאליות חלקיות הקשורות לפיזיקה סטטיסטית ובפרט למשוואת בולצמן. הראה לראשונה מה קצב ההתכנסות כאשר הערכים ההתחלתיים אינם קרובים לשיווי משקל תרמודינמי. כמו כן עבד על דעיכת לנדאו לא ליניארית.

עבד על תורת הטרנספורטציה ויישומיה בגאומטריה דיפרנציאלית.

קיבל את מדליית פילדס על עבודתו על דעיכת לנדאו ועל משוואת בולצמן.

כתבים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Limites hydrodynamiques de l'équation de Boltzmann, Séminaire Bourbaki, June 2001; Astérisque vol. 282, 2002.
  • A Review of Mathematical Topics in Collisional Kinetic Theory, in Handbook of Mathematical Fluid Dynamics, edited by S. Friedlander and D. Serre, vol. 1, Elsevier, 2002, ISBN 978-0-444-50330-5.
  • Topics in Optimal Transportation, volume 58 of Graduate studies in mathematics, American Mathematical Society, 2003, ISBN 978-0-8218-3312-4.
  • Optimal transportation, dissipative PDE's and functional inequalities, pp. 53–89 in Optimal Transportation and Applications, edited by L. A. Caffarelli and S. Salsa, volume 1813 of Lecture Notes in Mathematics, Springer, 2003, ISBN 978-3-540-40192-6.
  • Cercignani's conjecture is sometimes true and always almost true, Communications in Mathematical Physics, vol. 234, No. 3 (March 2003), pp. 455–490
  • On the trend to global equilibrium for spatially inhomogeneous kinetic systems: the Boltzmann equation (with Laurent Desvillettes), Inventiones Mathematicae, vol. 159, #2 (2005), pp. 245–316
  • Mathematics of Granular Materials, Journal of Statistical Physics, vol. 124, #2–4 (July/August 2006), pp. 781–822
  • Optimal transport, old and new, volume 338 of Grundlehren der mathematischen Wissenschaften, Springer, 2009, ISBN 978-3-540-71049-3.
  • Ricci curvature for metric-measure spaces via optimal transport (with John Lott), Annals of Mathematics vol. 169, No. 3 (2009), pp. 903–991.
  • Hypocoercivity, volume 202, #950 of Memoirs of the American Mathematical Society, 2009, ISBN 978-0-8218-4498-4.
  • Théorème vivant, Bernard Grasset, Paris 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סדריק וילאני בוויקישיתוף