סטפן אורוש השני מילוטין

סטפן אורוש השני מילוטין
Стефан Урош Други Милутин Немањић
	מילוטין בציור קיר בכנסיית המלך שבמנזר סטודניצה, בערך בשנת 1314
לידה	בערך 1253
פטירה	29 באוקטובר 1321; נרודימלה, על ידי אורושבאץ סרביה, כיום בקוסובו
שם מלא	סטפן אורוש השני מילוטין נמאניץ'
מדינה	ממלכת סרביה בימי הביניים
מקום קבורה	מנזר באנסקה (כיום בקוסובו) , החל מן המאה ה-15 הועברו שרידיו לכנסיית סווטה נדליה בסופיה.
בת זוג	ילנה ; הלנה דוקאינה אנגלינה ; יליזבטה מהונגריה ; אנה טרטר מבולגריה ; סימוניס פלאולוגינה
שושלת נמאניצ'י
תואר	מלך כל הסרבים ושל ארצות הים
כינוי	המלך הקדוש סטפן מילוטין
אב	אורוש הראשון
אם	ילנה אנז'ויסקה = הלנה לבית אנז'ו
צאצאים	סטפן אורוש השלישי דצ'אנסקי ; אנה נדה ; סטפאן קונסטנטין ; צאריצה זוריצה
	1282 – 29 באוקטובר 1321; (כ־39 שנים)
	→ סטפאן דרגוטין סטפאן קונסטנטין ←
חתימה

סטפאן אורוש השני מילוטין הידוע גם כסטפאן מילוטין או המלך הקדוש מילוטין (בסרבית: Стефан Урош Други Милутин או Стефан Милутин, או Свети краљ Милутин ‏ 1253 - 29 באוקטובר 1321), היה מלך סרביה משושלת נמאניץ' בשנים 1321–1282 ואחד מחשובי השליטים הסרבים בימי הביניים. הוא היה בנו הצעיר של המלך סטפאן אורוש הראשון, אחיו הצעיר של המלך סטפאן דרגוטין ואביו של המלך סטפאן אורוש השלישי.

בעת שלטונו, שנמשך כמעט ארבעים שנה, התחילה ממלכת סרביה להתפשט באופן משמעותי דרומה על חשבון האזורים הסמוכים מתוך האימפריה הביזנטית כשבשנת 1299 נקבע גבול חדש עם האימפריה על הקו אוחריד-פרילפ-שטיפ והסרבים סיפחו את צפונה של אלבניה של היום וכמעט את כל שטחה של מקדוניה הצפונית של היום. מילוטין ניהל מלחמות מוצלחות נגד האימפריה הבולגרית השנייה ובני חסותה וכבש לצמיתות את אזורי ברניצ'בו וקוצ'בו.

אחרי מות אחיו דרגוטין ב-1316 נכנס לעימות עם מלך הונגריה קארוי רוברט על נחלותיו של אחיו המנוח. במלחמה זו איבד לטובת הונגריה את הבאנות מאצ'בה ואת בלגרד, אולם הצליח לשמור לעצמו את המבצר ראדניק ואת האזור ברניצ'בו.

שטפאן מילוטין היה המלך הסרבי הראשון שהפך לגורם פוליטי חשוב באזור והצליח, לפעמים אחרי סכסוכים צבאיים, לכרות בריתות חזקות עם המדינות השכנות, תוך הסתייעות בקשרי נישואים. את הסכסוך עם הטטרים מאורדת הזהב סיים על ידי שליחת בנו, יורש הכתר, לימים סטפאן אורוש השלישי, כבן ערובה לחצר החאן הטטרי.

סטפאן מילוטין הצטיין כמגן של הכנסייה האורתודוקסית המקומית, כמייסד מוסדות דת רבים - מנזרים וכנסיות בארצו וביוון - והתנגד בחריפות למאמצים לכפות על סרביה את הדת הרומית-קתולית אחרי שהקיסר הביזנטי מיכאיל השמיני פלאולוגוס (1282-1261) הסכים לתנאי האיחוד בליון משנת 1274. בדומה לרבים מהמלכים משושלת נמאניץ' הוכרז מילוטין לקדוש של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, שאותו חוגגים בתאריך 30 באוקטובר. (ב-12 בנובמבר לפי הלוח הגרגוריאני).

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

סטפאן מילוטין היה בנו הצעיר של מלך הסרבים, סטפאן אורוש הראשון, ושל אשתו, הלן לבית אנז'ו (בסרבית:ילנה),^[1] הוא הוכתר למלך סרביה ולשליט על חלק גדול משטחיה באופן פתאומי בגיל 29. ייתכן כי זה קרה בעקבות הפיכת ארמון ללא שפיכות דמים, אחרי התפטרות אחיו, סטפן דרגוטין שהסתפק בתואר מלך סרם. התפטרותו של דרגוטין התרחשה באספה מלכותית שכונסה ביישוב דז'בו. מיד אחרי עלייתו לכס המלוכה הוא פלש לשטחים במקדוניה שהיו בשליטת האימפריה הביזנטית. ב-1282 הוא כבש את צפון מקדוניה, לרבות העיר סקופליה, שהפכה לאחת מבירותיו. הקיסר הביזנטי מיכאיל השמיני פלאולוגוס תכנן לפתוח במלחמה נגדו אך מת בתראקיה בלי שיוכל לממש את תוכניותיו.^[2] אחרי מותו מילוטין יחד עם אחיו פלש עוד יותר עמוק לתוך שטח האימפריה הביזנטית עד לקוואלה. ב-1284 הוא השתלט גם על צפון אלבניה ועל העיר דיראכיון (דורס של ימינו). ב-15 השנים הבאות מצב המלחמה נותר בכנו אך ללא שינויים בסטטוס קוו. ב-1299 נחתם הסכם שלום, שבו סוכם שהשטחים שכבש מילוטין יישארו בשליטתו כנדוניה של סימוניס, בתו של הקיסר אנדרוניקוס השני פלאולוגוס, שנישאה על ידו כאישה רביעית.

מילוטין החזיק בנרודימליה ז'ופה שלוש חצרות - בנרודימליה - המוגנת על ידי מבצר פטרוביץ'-, סוורצ'ין ופאוני.

מלחמותיו נגד הנסיכויות הבולגריות

בשלהי המאה ה-13 המגנאטים הפאודלים הבולגרים דרמן וקודלין שלטו באזור ברניצ'בו (כיום בשטח סרביה) כשליטים כמעט עצמאיים. הם נהגו לתקוף בקביעות את ממלכת סרם של סטפאן דרגוטין באזור מצ'בה, שהנמצא בעבר תחת חסות מלכת הונגריה, ארז'בט. בשנים 1284-1282 המלכה שלחה כוחות במטרה להשתלט על מצ'בה אולם הם הובסו פעמים חוזרות על ידי האצילים הבולגרים שפשטו בשטחים שהיו בחסותה ושדדו אותם. ב-1285 ניסתה המלכה יחד עם דרגוטין לכבוש את אחוזותיהם של דרמן וקודלין אך נכשלו. כתגמול פשטו שוב שני האחים הבולגרים אל ממלכות שכניהם . רק ב-1291 הצליח כוח מאוחד של דרגוטין ושל המלך סטפאן מילוטין לנצח את האחים ולספח את נחלותיהם אל הממלכה הסרבית של דרגוטין. כתגובה קם נגדם הנסיך הבולגרי שישמן מווידין. הוא היה בן חסות של נוגאי חאן, החאן של אורדת הזהב והרגיש די חזק כדי לשאוף להתפשט מערבה על חשבון סרביה. הוא פלש עד לחבוסנו וכשל מול ז'דרלו, על ידי פץ'. בנסיגתו נרדף על ידי הסרבים עד לבירתו ווידין. מילוטין זרע הרס בווידין ובשאר נסיכותו של שישמן, וגרם לנסיך הבולגרי להימלט מעבר לדנובה. בסופו של דבר שני האויבים המרים הסכימו להתפייס כאשר מילוטין השיא את הז'ופן הסרבי דראגוש עם בתו של שישמן ומאוחר יותר הסכים מילוטין לתת את יד בתו אנה לבנו של שישמן, מיכאיל, שהוכתר כצאר בולגריה בשנת 1323 נוגאי חאן לא היה שלם עם ההצלחות הסרביות האלה ויזם מסע צבאי נגד סרביה, אך גם במקרה זה מצא מילוטין פתרון של שלום והסכים לשלוח את בנו סטפאן דצ'אנסקי כבן ערובה לחצרו של נוגאי, עם עוד כמה אצילים סרבים. סטפאן נשאר שם עם פמלייתו עד שנת 1296 או אולי 1299, שנת מותו של נוגאי חאן.

מאבקים בין האחים

אחרי חתימת הסכם חדש עם האימפריה הביזנטית בשנת 1299 פרץ סכסוך בין מילוטין לאחיו, דרגוטין. דרגוטין שלט באותה עת על שטח שהשתרע מברניצ'בו במזרח ועד לנהר בוסנה במערב. בירתו הייתה בלגרד. המלחמה בין מילוטין לאחיו נמשכה עם הפסקות ושביתות נשק מדי פעם עד למותו של דרגוטין ב-1314. במהלך מלחמה זו מינה מילוטין את סטפאן דצ'אנסקי כעוצר ב-זטה, מונטנגרו של ימינו. משמעות הדבר הייתה שסטפאן דצ'אנסקי ולא בנו של דרגוטין, סטפאן ולדיסלבה השני, נועד להיות יורש הכתר בסרביה.

ההגמוניה של מילוטין בסרביה

בשנת 1296 שוב כבש מילוטין את דורס. ב-15 במרץ 1306 הוציא המלך כתב זכויות במנזר ראטאץ' שבו הכריז על סטפן דצ'אנסקי כיורש הכתר. בשנת 1312 נחלץ לעזרת בן בריתו, הקיסר הביזנטי אנדרוניקוס, והשתתף בקרב גליפולי נגד הטורקים. הטורקים העות'מאנים היוו אז איום ממשי על האימפריה הביזנטית וארגנו תכופות פשיטות של שוד והרס נגד הכפרים הביזנטים. הברית בין הצבא הביזנטי והצבא הסרבי הצליח להתגבר עליהם בחצי האי גליפולי. בסימן תודה העניקו הביזנטים לסרביה את העיר קוצובו.

אחרי מותו של סטפן דרגוטין ב-1314 השתלט מילוטין על אדמותיו כולל בלגרד. אולם ב-1319 הצליח קארוי רוברט, מלך הונגריה לכבוש את בלגרד ואת הבאנות מצ'בה, ומילוטין הסתפק בברנצ'בו.

בשנת 1314 מרד סטפאן דצ'אנסקי באביו. הוא נשבה, עיניו נוקרו, ונשלח לגלות קונסטנטינופול. בשאר שנותיו של מילוטין הממלכה הסרבית הונהגה בפועל על ידי בנו הצעיר, סטפן קונסטנטין, שנחשב ליורש הכתר החדש. אולם באביב 1321 סטפן דצ'אנסקי הוחזר לסרביה ואביו מחל לו על מעשי עבר והעניק לו את נחלת בודימליה, בעוד שהבן האחר, סטפן קונסטנטין, קיבל את זטה.

מילוטין חלה ונפטר בטירתו נרודימליה ב-29 באוקטובר 1321, והובא לקבורה במנזר באנסקה. כשפלשו העות'מאנים לסרביה, שרידי גופתו הועברו לטרפצ'ה. משם בשנת 1460 הועברו לסופיה ונקברו בקתדרלת סווטה נדליה. בשנת 2007 החליטה הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית והסינוד לה בסופיה להעביר חלק משאריות גופתו של מילוטין בחזרה לידי סרביה, בסימן סולידריות עם הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. מילוטין נחשב לקדוש נערץ בבולגריה ועצמותיו נחשבו שרידים קדושים. הסרבים קברו אותו במנזר באנסקה, שנחנך מחדש בשנת 2004.

נשותיו וצאצאיו

נשותיו:

1.ילנה, ממשפחת אצילים סרבים זוטרים.

שני בנים:

סטפן אורוש השלישי דצ'אנסקי (1331-1276), מלך סרביה (1331-1321)
אנה נדה מסרביה (מתה אחרי 1346),הייתה מאורסת ב-1308 לשארל, רוזן ואלואה, ונישאה לבסוף למיכאיל שישמן מבולגריה (1330-1323)

2.הלנה דוקנה אנגלינה, בתו של הסבסטוקרטור יואנס הראשון דוכס אנגלוס, שליט ביזנטי של תסאליה והיפומונה - לא ילדה ילדים

3. אליזבטה מהונגריה מבית ארפאד (1313 או 1255–1326), בתו של אישטוואן החמישי, מלך הונגריה ושל ארז'בט הקומנית -גורשה ב-1298/1299

בת - זוריצה, שנודעה כ"קיסרית" ("צאריצה")

4.אנה טרטר מבולגריה ("אנה טרטרינה"), בתו של גאורגי הראשון מבולגריה

בן - סטפן קונסטנטין, נסיך זחומליה ואנטי-מלך (טוען לכתר) (מת בסביבות 1323)

5.סימוניס (סימונידה) פלאולוגינה (1293/1292 - אחרי 1336), בתו של הקיסר אנדרוניקוס הראשון פלאולוגוס - לא ילדה ילדים.

מורשתו

בסוף חייו של מילוטין סרביה (ראשקה) הייתה הממלכה החזקה בדרום-מזרח אירופה אחרי הונגריה. היא שלטה על רבו רובו של שטח סרביה של ימינו, להוציא בלגרד וויבודינה, מונטנגרו, הרצגובינה, דרום דלמטיה וצפון אלבניה. הוא כבש מהביזנטים חלקים רחבים ממקדוניה ומאלבניה.

בשנות שלטונו, אימצה חצרו הרבה מן הגינונים והמנהגים של החצר הביזנטית וסרביה שאבה השפעות רבות מן התרבות הביזנטית. מילוטין, הקים מעל 40 מנזרים וכנסיות ברחבי ממלכתו: מנזר גראצ'ניצה, טרסקבץ, גאורגי הקדוש בנאגוריצ'אנה, גברתנו מלייביש, כנסיית הבטולה הקדושה מריה בסקופיה, כמו כן מחוף לגבולות - כנסיית ואבדנייה בהילנדר, כנסיות בסלוניקי, סופיה, קונסטנטינופול וירושלים. אחרי מותו פרצה בממלכה מלחמת אזרחים קצרה, בעקבותיה עלה על כס המלכות בנו הבכור, סטפאן דצ'אנסקי.

מוסדות דת שהוקמו על ידי מילוטין

שם	מיקום	תאריך
מנזר בוקובו	נגוטין, סרביה	המאות 13–14
כנסיית ניקיטה הקדוש, באניאנה	באניאנה, מקדוניה	בערך 1300
כנסיית גבירתנו של לייביש	פריזרן, קוסובו	1306–1307
כנסיית המלך במנזר סטודניצה	קראלייבו, סרביה	1313–1314
כנסיית גאורגי הקדוש, סטארו נגוריצ'אנה	קומאנובו, מקדוניה	1313–1318
מנזר באנסקה	על ידי זווצ'אן, קוסובו	1318
"כנסיית כניסת אם האלהים" במנזר הילנדר	הר אתוס, יוון	1320
מנזר גרצ'אניצה	גרצ'אניצה, קוסובו	1321
מנזר קורוגלאש	על ידי נגוטין, סרביה	המאה ה-14
מנזר וראטנה	על יד נגוטין, סרביה	המאה ה-14

מורשתו של מילוטין בהר אתוס

אחרי סטפן אורוש הראשון ובנו, ראסטקו הלא הוא סאבה הקדוש, סטפאן מילוטין אורוש השני היה התורם הראשי למנזר חילנדר על ההר אתוס, שבו התרכזו רוב מבני הדת שהוא בנה בחו"ל. הוא השלים את המתחם המנזר, בנה את הקתוליקון, שהוא המפואר שבבתים בהר הקדוש, בנה מחדש את חדר האוכל שבנו קודמיו, השלים את כנסיית בית הקברות שהוקדשה קודם לשליחים פטרוס ופאולוס ואחר כך לבשורה. בתרומתו נבנה גם השליש העליון של המגדל סאבה הקדוש. בשנים 1300–1302 לבקשת אב המנזר קיריאקוס בנה מילוטין גם את מגדל חרוסיה. אחריו הוקם בשדה סאבה מגדל מרשים שנשא את שמו - מגדל מילוטין. מילוטין מימן גם את בניית המגדל ההיירומונאך תאודולוס בקייראס, היישוב הגדול ביותר שבהר אתוס, על יד הקליון של סאבה הקדוש. הוא לשרד עד ימינו. בזכותו התמלאו בניינים אלה בציורי קיר, איקונין, כלי כנסייה, ספרים ורקמות. חלקם אבדו, חלקם נשמרים באוצרות הכנסיות והמנזרים. נודע במיוחד דיפטיך עם מיניאטורות ונציאניות. ^[3] באתר המונטנגרי נייגוש.

מילוטין במדיה האומנותית

מילוטין מוזכר כ"מלך ראשקה" ב־canto XIX של קומדיה האלהית של דנטה. המשורר הושיב אותו במעגל השמיני של הגיהנום בגלל האשמות על שימוש לרעה במטבע הוונציאני שעשה כביכול בממלכתו

E quel di Portogallo e di Norvegia lì si conosceranno, e quel di Rascia che male ha visto il conio di Vinegia

(דנטה - הגן עדן - קנטו י"ט, ע' 139–143)

ההאשמה באה כנראה בעקבות הנפקת מטבעות של סרביה לפי דגם ונציאני (של ה-matapan או הגרוש grosso) על מתכות זולות יותר. צווים המזהירים מפני המטבעות האלה הוצאו על ידי הרפובליקה הוונציאנית ב-3 במרץ 1282 וב-3 במאי 1306 ^[4]

לקריאה נוספת

מקורות ראשוניים

Danilo II -, Житије краља Милутина, 1324

(דנילו השני - חיי המלך מילוטין) (בסרבית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטפן אורוש השני מילוטין בוויקישיתוף

Преподобни Јустин (Поповић) Ћелијски Житије Светог Милутина, краља Српског

ב- orthodoxwiki
מיזם ראסטקו- הספרייה לתרבות סרביה באינטרנט - ד"ר ז'לקו פייפריץ' "הנצר הקדוש של סטפן נמאניה", הקהילה האורתודוקסית הסרבית שיד 1998

Жељко Фајфрић Света лоза Стефана Немање Србска православна заједница Графосрем Шид 1998

סטפן אורוש השני מילוטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ היו לו אח, דרגוטין, ואחות בשם ברניאצ'ה נמאניץ'
^ D.Bataković עמ' 29
^ לפי חוברת התקליטור "חילנדר", סטודיו א, אתוס, ספריית הפטריארכיה הסרבית ומנזר חילנדר, בלגרד 1998]
^ -1975 Divine Comedy,The Paradise - Princeton University Press- תרגום לאנגלית עם ביאורים Comentary Charles S.Singleton Bollingen Series LXXXII ע' 329

[1] היו לו אח, דרגוטין, ואחות בשם ברניאצ'ה נמאניץ'

[2] D.Bataković עמ' 29

[3] לפי חוברת התקליטור "חילנדר", סטודיו א, אתוס, ספריית הפטריארכיה הסרבית ומנזר חילנדר, בלגרד 1998]

[4] -1975 Divine Comedy,The Paradise - Princeton University Press- תרגום לאנגלית עם ביאורים Comentary Charles S.Singleton Bollingen Series LXXXII ע' 329

[1]

[2]

[3]

[4]

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.