מנזר גרצ'אניצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתרי ימי הביניים בקוסובו
Манастир Грачаница
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Gracanica1.jpg
מנזר גרצ'אניצה
מדינה קוסובוקוסובו  קוסובו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2006, לפי קריטריונים 2, 3, 4
הערות אתר מורשת עולמית בסיכון מאז 2006
קואורדינטות 42°35′54″N 21°11′36″E / 42.598333333333°N 21.193333333333°E / 42.598333333333; 21.193333333333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פרסקו של המלכה סימונידה
פרסקו המתאר את חג עליית מרים

מנזר גרצ'אניצה (סרבית: Манастир Грачаница; אלבנית: Manastiri i Graçanicës) הוא מנזר סרבי אורתודוקסי בקוסובו שנבנה על ידי המלך סטפן מילוטין ב-1321. בשנת 2006 הוא הוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית תחת השם "אתרי ימי הביניים בקוסובו", כהרחבה למנזר דצ'אני. יחד עם מנזר גרצ'אניצה הוספו עוד שני אתרים להכרזה, וכל הארבעה הוכרו כאתרים בסיכון.

מנזר זה הוא אחת מתרומותיו המונומנטליות של מילוטין. הוא שוכן בקרבת הכפר גרצ'אניצה, במרחק חמישה קילומטרים מפרישטינה, בתוך מובלעת הנושאת את אותו שם. המנזר נמצא במרחק קצר מליפליאן (העיר הרומית העתיקה אולפאינה), שהייתה מקום המגורים הקדום של הבישופים הסרבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרצ'אניצה נבנה על הריסות כנסיית הבתולה הקדושה מהמאה ה-13, שנבנתה על חורבותיה של בזיליקה תלת-ספינתית מהמאה ה-6. הצ'ארטר המלכותי נכתב על הקיר הדרומי של הקפלה, כולל המילים הבאות: "אני ראיתי את ההריסות וההזנחה של מקדש הבתולה הקדושה בגרצ'אניצה, הבישופות של ליפליאן, ולכן אני בניתי אותה מההתחלה וצבעתי וקישטתי אותה מבפנים ומבחוץ". הכנסייה היא המבנה המקורי היחיד ששרד. הנרתקס והמגדל נבנו כמה עשרות שנים לאחר בניית המתחם המקורי, על מנת להגן על הפרסקאות של החזית המערבית. הנרתקס נפגע קשות על ידי העות'מאנים בין 1379 ל-1383, כאשר המגדל הועלה באש שהרסה גם אוסף של כתבי יד וחפצים יקרים אחרים. הנרתקס נבנה מחדש ב-1383. גרצ'אניצה נפגע פעם נוספת בתקופת קרב קוסובו (1389).

גרצ'אניצה הפך למרכז תרבותי חשוב בתקופת השלטון העות'מאני. בתקופתו של המטרופוליטן ניקנור (15281555) נצבעו מספר איקונינים על המזבח כקישוט. בזכות פרסומם של הציורים ניקנור הצליח להשיג מספר ספרי תפילה וחפצים ששימשו את המנזר. הדלתות המלכותיות הוזמנו ב-1564 על ידי המטרופוליטן דיוניסיי, שמותו מיוצג באחד הפרסקאות שבנרתקס. בתקופתו של הפטריארך מקריי סוקולוביץ' נערכו עבודות שיקום נרחבות. כל הפתחים בנרתקס החיצוני נסגרו, וב-1570 הקירות הללו כוסו בפרסקאות חדשים. גג העופרת של הכנסייה נבנה בעקבות עזרתו של הפטריארך פאיסיי, וב-1620 נבנה צלב גדול עם קרוסיפיקס על האיקונוסטאזיס. המנזר נפגע פעם נוספת בשלהי המאה ה-17 בעקבות המלחמות שהתרחשו באזור. העות'מאנים הסירו את צלב העופרת ועקרו את אריחי הרצפה, ביחד עם האוצר שהוחבא בכנסייה על ידי הפטריארך ארסניי השלישי.

המנזר הופעל לאחר מלחמת העולם השנייה על ידי נזירות, והוא משמש מאז כמנזר פעיל. כיום מתגוררות במנזר 24 נזירות העוסקות בצביעת איקונינים, חקלאות, תפירה ומטלות נוספות הנובעות מאופי החיים במנזר.

לאחר מבצע כוח מאוחד המנזר הפך למקום המושב הרשמי של הבישוף של ראשקה ופריזרן, כך שהוא משמש כמרכז הרוחני הראשי של הסרבים בקוסובו.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרצ'אניצה מייצג את שיא אמנות הבנייה הסרבית בשיטות ביזנטיות. צורתה של הכנסייה היא צלב כפול, אחד בתוך השני, כאשר הצלב הפנימי משמש כנקודת משען להרמת הכיפה המרכזית, הניצבת על ארבעה עמודים. מעל המרווחים הנוצרים נבנו ארבע כיפות קטנות יותר המשלימות את המבנה של כותרת הכנסייה. בצדדים החיצוניים של המזבח יש שלושה אפסיסים, כאשר האמצעי הוא הגדול ביותר. בין הספינה הראשית לנרתקס נמצאים עמודים רחבים, והקתוליקון נמצא בגובה רב יותר. הכנסייה נבנתה מסוגים שונים של לבנים ואבנים. בשלהי המאה ה-14 נבנה אקסונרתקס עם שתי ארקדות, אך הן הוסתרו במאה ה-16.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להבחין בשלושה סוגים של ציורים בכנסייה. הקדומים ביותר נמצאים בספינה הראשית, ואילו שני סוגים אחרים נמצאים בנרתקס. הפרסקאות נצבעו בין 1321 ל-1322. רוב עבודות הציור השתמרו היטב. המוטיב המרכזי בציורי הספינה הראשית הוא חיי היומיום של ישו והשנה הליטורגית.

הציורים בגרצ'אניצה מתארים בעיקר את מחזור השנה, הפסיון של ישו, ניסים המיוחסים לישו ואת ישו עצמו. בתוך הנרתקס נמצאים ציורים של מייסדי המנזר: המלך מילוטין והמלכה סימונידה, המלכה הלנה ד'אנז'ו (אם המלך) כנזירה והמלך מילוטין כנזיר. אחד הציורים החשובים הוא זה של הגנאלוגיה של שושלת נמניה שאליה משתייך מילוטין. כמו כן, בנרתקס יש ציור המתאר במפורש את יום הדין. על הקיר הצפוני מתוארות סצינות מחיי היומיום של ניקולאס הקדוש, ועל הקיר הדרומי מתוארות סצינות מהברית הישנה ומחייהם של ישו ומריה.

באקסונרתקס יש פרסקאות רבים המתוארכים לשנת 1570, שהוכנו לפי הוראתו של הפטריארך מקריי סוקולוביץ'. חלק מהציורים בנרתקס מתוארכים לשלהי המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, כולל הטבלת ישו, חלקים ממזמורים המוקדשים למריה וועידות אקומניות. אולם, הנרתקס של גרצ'אניצה מאופיין על ידי שני נושאים: הדוקסולוגיה[1] של מריה והקו המחבר בין הבישופים הסרבים החל מסאבא ועד סוקולוביץ'.

ציורי גרצ'אניצה נחשבו להישג מרשים בתקופתו של מילוטין, והם הושפעו גם על ידי מגמות ביזנטיות וסגנון המכונה רנסאנס פלאולוגני.

ההעתק בשיקגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחד מפרברי שיקגו נמצאת כנסיית גרצ'אניצה החדשה, שבה נמצא העתק מדויק של המנזר הקוסוברי. הכנסייה נבנתה על קרקע שנרכשה על ידי אגודה סרבית דתית ב-1977, ובנייתה הושלמה ב-1984. באותה שנה הכנסייה קודשה. למרות היותה העתק מבחינת המראה, הכנסייה בשיקגו גדולה ב-18% ביחס למנזר המקורי. דלתות הכניסה לכנסייה מכוסות בציורים המתארים 23 מנזרים ממגוון אזורים בסרביה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנזר גרצ'אניצה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מזמור שבח קצר לאלוהים בטקסים נוצריים מסוימים