סימון וואה

סימון ווּאֶה
Simon Vouet

דיוקן עצמי 1626/1627
לידה	9 בינואר 1590 פריז
פטירה	30 ביוני 1649 (בגיל 59) פריז
לאום	צרפתי
תחום יצירה	ציור ורישום
זרם באמנות	בארוק
יצירות ידועות	לואי השלושה עשר, תצוגה בבית המקדש, Mary Magdalene
בן או בת זוג	Virginia Vezzi (אפריל 1626–?)

סימון ווּאֶה (בצרפתית: Simon Vouet, ‏9 בינואר 1590, פריז – 30 ביוני 1649, פריז) היה צייר ורשם הידוע בעיקר כמי שהביא את ציור הבארוק מאיטליה לצרפת.

ילדותו

ווּאֶה נולד בפריז ב 1590. אביו היה צייר בשם לורן וואה (Laurent Vouet) וסביר להניח שסימון רכש אצלו את יסודות הציור. בגיל צעיר עבר להתגורר באנגליה, והיה חלק מפמליית הברון מסנסי, השגריר הצרפתי בקונסטנטינופול. באנגליה הוכר כילד מחונן וצייר דיוקנאות. ישנן עדויות שצייר דיוקנאות ברמה גבוהה כבר בגיל 14 (ציור של גברת). ידוע שסימון וואה ביקר בקונסטנטינופול (איסטנבול) בהזמנת השגריר הצרפתי ב-1611–1612 לפני שעבר להתגורר באיטליה.

"תצוגה בבית המקדש", סימון וואה, 1641
הלובר, פריז

התקופה האיטלקית

וואה פעל באיטליה בשנים 1613–1627. תחילה הגיע לוונציה, וממנה עבר לאחר כשנה לרומא, בה היה עיקר פועלו. הוא כיהן כנשיא האקדמיה של סן לוקא ברומא, והיה הזר הראשון שהוזמן לקשט את בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. בנוסף, באותה תקופה יצא מרומא למספר מסעות עבודה קצרים אשר הניבו יצירות בעלות חשיבות רבה.

1612–1613 – ונציה

ב-1612 הגיע לוונציה, עירם של האמנים הידועים בליני, טיציאן, ורונזה וטינטורטו, יוצרי האסכולה הוונציאנית. אלו היו ביחסי תחרות מרה מחד, והשפעה הדדית ניכרת מאידך. וואה הושפע מטיציאן ובליני, מהצבע והפרספקטיבה ביצירות של ורונזה. השפעתו המכרעת של טינטורטו על וואה ניכרת בעבודותיו "הסעודה האחרונה" (1615), ״מגדת העתידות״ (1618), ״הלידה״ (1620), ו"הצליבה" (1622, מוצגת בגנואה). ההשפעה ניכרת אף יותר ביצירות ״הפיתויים של פרנסיס הקדוש״ (1624) ו-"Crucifixion" משנת 1636–1627 (מוצגת בליון, צרפת).

רומא 1613–1627

בשנת 1613, וואה היה ברומא, (חוץ מהזמן הקצר בו שהה בג'נובה) בה עבד עבור משפחת דוריה בשנים 1621–1622. הוא חי ופעל רוב זמנו ברומא עד שחזר לצרפת ב-1627. ככל הנראה וואה ביקר לזמן קצר במילאנו, פיאצ'נזה, פארמה, בולוניה ופירנצה. בשנת 1617 וואה החל לקבל מלגה ממלך צרפת ושנה לאחר מכן גם קצבה מלכותית. עד לשנת 1620 וואה ביסס את עצמו כראש הקהילה הצרפתית ברומא; הוא זכה להכרה כצייר וערך עבודותיו עלה מאוד. גדולי האספנים של איטליה היו רוכשים את עבודותיו: משפחת ברבריני, פאולו ג'ורדנו, אורסיני קאסיטנו דל פוזו, ווינצנזו ג׳יוסטיניאני. עבודותיו נמצאות כיום באוספים החשובים ביותר בעולם.

בשנת 1620 יצא לעבוד בנאפולי באותה שנה הוא פגש את מי שהיה לאחד מתלמידיו הידועים, ולנטין דה בולון (צר') (1591-1632). ב-1621 צייר בג'נובה (1621–1622) את ה"צליבה" (Crucifixion), שיסודות הציור הוונציאני ניכרים בה ובמיוחד ההשפעה של טינטורטו, עבור כנסיית הקדוש אמברוג'יו (Sant' Ambrogio, Genoa). בשנת 1624 הוא זכה וואה להכרה משמעותית כאשר הוזמן לעמוד בראש האקדמיה של סן לוקא ברומא. המוניטין שלו הגיעו לשיא כאשר הוועדה של בזיליקת פטרוס הקדוש בותיקאן הזמינה ממנו עבודה - הוא האמן הלא איטלקי היחיד שזכה בכבוד זה. לרוע המזל נותרו רק סקיצות מקוטעות מעבודה זו. וואה תכנן ועיצב את הקפלה החמישית משמאל בכנסיית סן לורנצו בלוצינה, שבכיכר סאן לורנצו, במרכז רומא (Piazza San Lorenzo ליד רח׳ הקורסו), כאן יצר שני ציורים על חיי פרנצ'סקו הקדוש מאסיסי.

בשנת 1626 וואה התחתן ברומא. ובשנת 1627 שוב יצא למסעות, הפעם למודנה ובולוניה, ולפני שעזב את איטליה שב וביקר בוונציה.

בין עבודותיו החשובות מתקופת רומא

״הלידה של הבתולה״ (1614) (the birth of the Virgin Mary) שנמצאת בכנסיית סנט פרנצסקו ריפה (רובע טרסורסה) (The church of San Francesco d'Assisi a Ripa Grande), "מגדת העתידות" (1618) (Fortune Teller) מוצגת בגלריה הלאומית של קנדה באוטווה. ציור זה זכה להעתקות רבות במשך השנים. עבודות נוספות הן "בני הזוג הלא מתאימים (ואניטס)" 1621 - (The ill-matched couple (Vanitas, מוצגת במוזאון הלאומי בוורשה; "הצליבה" (Crucifixion 1621-2) עבור כנסיית סנט. אמברוג'יו שהוזכרה לעיל, בגנואה (זו למעשה עבודת הכנה לעבודה שיצר בפריז בשם זה). "ברית המילה" ו"הפיתויים של פרנסיס הקדוש״ (Temptation of St. Francis) (1622), כנסיית סנט אנג'לו סגנו (Saint Angelo Segno), נאפולי; וגם עיטורי הקפלה אלאליוני (Alaleoni) ברומא (1623) "הקדוש ג'רום והמלאך" (1625 - Saint Jerome and the Angel) מוצגת בגלריה הלאומית, וושינגטון, ״המשפחה הקדושה״, מוצגת בסן פרנסיסקו (1625 - Holy Family with Saint John the Baptist) וכן, כנראה בשנת 1626, ״הופעת הבתולה בפני ברונו הקדוש״ (The Virgin appearing to St. Bruno).

התקופה הצרפתית

אלגוריה La Richesse, סימון וואה, 1640 (הלובר)

בשנת 1627 קיבל וואה ממלך צרפת לואי ה-13 הצעה מפתיעה - לשוב לארצו. המלך טען שצרפת חסרה ידע בתחום אמנות הציור החדש וביקש מוואה לבוא לפריז, כדי לתרום מכישרונותיו. לא עוד בארוק איטלקי, "אמרו מעתה ציור צרפתי עכשווי", אמר סימון וואה, והוסיף כי "בתקופתנו אמנות הציור פותחת דרכים להתנהלות אצילית ויופי שטרם נראו". מספרים שהמחירים שגבה עבור עבודותיו היו הגבוהים ביותר באותם זמנים. במקביל לעבודתו כצייר וואה הדריך אומנים צעירים, ובהם אסטאש לה סואר, ניקולא מיניאר, פייר מיניאר, אנדרה לה נוטר ושארל לה ברן.

הקרדינל רישלייה שהחל לבנות את הפאלה רויאל בשנת 1629 הצטרף למזמינים מתמונותיו ובשנת 1632 החל וואה לעבוד גם עבור רישלייה שהיה אחד האנשים החזקים והמשפיעים בצרפת. באותה שנה (1632) החל הצעיר המוכשר אֶסְטָאש לה סואר לרכוש השכלה בציור הגבוה אצלו, מה שהביא בסופו של תהליך למה שמכנים כיום אמנות צרפתית והבארוק הצרפתי.

השילוב בין ההשפעה האיטלקית לחידושים של וואה הודגם היטב ביצירתו החדשה: "תצוגה בבית המקדש" (Presentation in the Temple - 1640-41 Musée du Louvre, Paris) המוצגת בלובר, פריז. באותה שנה יצר וואה גם את האלגוריה - La Richess שגם היא מוצגת בלובר, אבל מתכתבת עם Doni Madonna של מיכלאנג'לו (מוצגת באופיצי, פירנצה) ויש הרואים בה המשך של ציורי התקרה שלו (בוותיקן, רומא), או אף גרסה משלו לציורי הקיר שבקפלה הסיסטינית.

הישגיו הרבים של וואה לא הביאו לו שלווה. בשנת 1640 ניקולא פוסן הגיע לפריז בהזמנת רישלייה, כדי לפקח על העבודה האמנותית שנעשתה בארמון הלובר - מה שעורר את קנאתו של וואה. הקריירה של פוסן רב הכישרון איימה להאפיל על הקריירה של וואה, מה שהביא להערת המלך: הנה וואה, לכוד היטב ("There's Vouet nicely trapped").

פוסן צייר תמונות אחדות בהזמנת רישלייה וחזר לרומא ב-1643. סימון וואה נשם לרווחה אך לא לזמן רב. מות פטרוניו - המלך לואי ה-13 נפטר ב-1643 ורישלייה הלך לעולמו שנה קודם לכן, הקשה על התקדמותו בתחום האמנות. יצירתו בצרפת בהחלט הגיעה לשיאים, גם הודות לחדשנות שלו. וואה התפתח והתקדם לאורך כל חייו, והיה לצייר המשפיע ביותר בצרפת. עם זאת, רבות מהעבודות שלו לא שרדו עד ימינו. ציורים דתיים שהכין עבור מזבחי כנסיות נלקחו על ידי נפוליון שחשק בתפארתן, ואחרות אבדו, אם כי חלקן הועברו למוזיאונים.

מיצירותיו

• 
  'סימון וואה'
  דיוקן עצמי
• 
  הצליבה, 1636-1637
• 
  החוזרת בתשובה (מגדלנה)
• 
  Angels with the Instruments of the Passion
• 
  צדקה שמימית
• 
  La carità divina צדקה אלהית
• 
  המוזה אוראניה ("שמיימית")
• 
  לוט ובנותיו
• 
  מגדת העתידות
• 
  Saturno vinto da Amore, Venere e la Speranza
• 
  האונס של אירופה
• 
  סנט ויליאם של אקיטן

לקריאה נוספת

• Lilian H. Zirpolo, "Vouet, Simon", 'Historical Dictionary of Baroque Art and Architecture', Rowman & Littlefield, 2010.
• Olivier Bonfait and Hélène Rousteau-Chambon (eds.), 'Simon Vouet en Italie', Presses Universitaires de Rennes, 2011.
• Pierre Rosenberg and Marc Fumaroli, "Vouet Simon", 'France in the Golden Age: Seventeenth-century French Paintings in American Collections', Metropolitan Museum of Art, 1982, pp. 334-340.
• William R. Crelly, 'The Painting of Simon Vouet', Yale University Press, 1962.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סימון וואה בוויקישיתוף

• סימון וואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סימון וואה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סימון וואה, באתר Discogs (באנגלית)