סימן טוב בנימין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימן טוב בנימין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1947 (בן 77 בערך)
בגדאד, עיראק
תאריך עלייה ינואר 1951
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי סגן סימן טוב
השתייכות צה"ל
תקופת הפעילות 1968–1987 (כ־19 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
פרס החשיבה היוצרת ע"ש עוזי יאירי
תפקידים אזרחיים
הממונה על מחוז דרום במשרד הכלכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סימן טוב בנימין (נולד ב-1947; מוכר גם כסגן סימן טוב) שירת כקצין מערך במודיעין בפיקוד הדרום בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים והעביר התרעות על מלחמה קרבה, ואף התעמת בשל כך עם מפקדיו. צוין לשבח על כך מטעם ועדת אגרנט - בדו"חות שפרסמה במהלך ובסיום עבודתה.

בנימין זכה להערכה רבה בקהילת המודיעין ובספרות המקצועית בישראל ומחוצה לה. נכתבה ספרות ענפה (ספרים, מאמרים, כתבות ופובליציסטיקה עיתונאית ועוד) שדנה בהתרעותיו, נלמדו לקחים חיוביים רבים שיושמו בתהליך עבודת המודיעין, דוגמאות אחדות לכך הן "נוהל סימן טוב", "מחלקת הבקרה באמ"ן - איפכא מסתברא" וריענון נוהלי התרעה ביחידות המופקדות על כך. סוגיות ההתרעות של סגן סימן טוב נלמדות בדיסציפלינות שונות באקדמיה כגון: מדעי החברה, מדעי התנהגות, מנהל עסקים, היסטוריה צבאית, לימודי ביטחון, וכן בתחומי קבלת החלטות במצבי אי ודאות, תורת המשחקים ועוד.[דרוש מקור]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין נולד בבגדאד שבעיראק ועלה לישראל בינואר 1951 במבצע "עזרא ונחמיה".

ב-1965 התגייס לצה"ל במסגרת העתודה האקדמית וב-1968 התחייל ושירת בתפקידי מודיעין. ערב מלחמת יום הכיפורים היה ראש גוף מעקב אחר צבא אויב והתרעה במודיעין פיקוד הדרום.

ב-1 באוקטובר 1973 כתב דו"ח, תחת הכותרת "תכונה בצבא המצרי – אפשרות חידוש לוחמה", שציין כי היערכות הצבא המצרי מעידה על הכנות למלחמה. ב-3 באוקטובר העביר דו"ח נוסף המציין גורמים המעידים כי התרגיל המצרי הוא מסווה להכנה למלחמה[1]. בדוחות העלה ספקות, ניתוח חד והסבר כי מדובר בתרגיל הסוואה למלחמה. בין העובדות שהצביע עליהן היה לא ברור מדוע דואגים המצרים לליבוי אווירת מלחמה באמצעי התקשורת כאשר מדובר בתרגיל בלבד, מדוע לא כל זרועות הצבא המצרי משתתפות בתרגיל וכי לא ברור מדוע צריכים המצרים להעביר ציוד גישור וצליחה בהיקף כזה לקו התעלה לצורך התרגיל[2]. כמו כן העלה תמיהות נוספות שאינן מתיישבות עם ההערכה שמדובר בתרגיל בלבד.

מפקדו, סגן-אלוף דוד גדליה, קצין המודיעין של פיקוד דרום, ראה סתירה בין דו"חות שחיבר בנימין לבין עמדת חטיבת המחקר של אגף המודיעין, שחוברה על ידי יונה בנדמן, ובחר לקבל את עמדתו של בנדמן. גדליה לא העביר בדו"חות את השאלות לגבי הגורמים לכוננות המצרית ומיתן את דברי בנימין, ובכך נוצרה לאלוף הפיקוד, שמואל גונן, הצגה חסרה של היערכות המצרים[3].

בין 4 באוקטובר בערב ל-5 באוקטובר היה בנימין בחופשת מחלה עקב דלקת ריאות. ב-6 באוקטובר, עם הגעת הידיעה של אשרף מרואן על המלחמה הקרבה, שב לתפקד כראש המערך.

בנימין העיד בפני ועדת אגרנט במאי 1974, לאחר פרסום הדוח החלקי הראשון. הוועדה ציינה לשבח את סגן סימן טוב בנימין על ההתרעה שהגיש לממונים שהתבססה על ניתוח חד ומעמיק של העובדות והמידע שהגיע למודיעין ממקורות האיסוף והיה בהם כדי לקעקע את ההערכה השולטת כאילו מדובר בתרגיל בלבד. ואף כי "הוועדה קושרת בחלק החסוי של הדו"ח שלה כתרים לראשו של בנימין על שהיה בעצם היחיד בכל אמ"ן שקם ודפק על השולחן ולא חשש מהממונים עליו"[4].

"נמצא קצין שהעיד כי הדף הראשון במסמך שהוגש לוועדה (ובו הקביעה שמצרים מתכוננת למלחמה), אינו אותו דף שהוגש בשעתו לקמ"ן פיקוד דרום. נמצאו זועקי חמס על החלפת עמודים ועל זיופים. ספק אם נחקר אי-פעם בישראל מסמך כלשהו חקירה כה מקיפה ויסודית כמסמך הנ"ל, מסקנת כל החוקרים הייתה כי אין כל ממש בטענת הזיוף"[5].

הוועדה לא שינתה את עמדתה כפי שקבעה בדוחותיה למרות עדויות אלה וקבעה כי המלצתה נשארת לגבי הדחת גדליה מתפקיד מודיעין (שנעשתה עם פרסום הדו"ח החלקי)[6]. "לאחר המלחמה ניסו מקורבים לגורדיש וגדליה לטעון כי המסמכים שבנימין הגיש לוועדת אגרנט היו מזויפים... הוועדה חקרה את הנושא באופן יסודי מאוד ושללה את הדברים מכל וכל"[7].

דיווחיו של בנימין והטיפול בהם הוזכרו בדו"חות של ועדת אגרנט, כדוגמה לנורמות שהונהגו באמ"ן שלא אפשרו ערעור על הנחות שגויות, עד שהיה מאוחר מדי.

אלוף שלמה גזית, שהחליף את אלוף אלי זעירא כראש אמ"ן בעקבות ועדת אגרנט, מיסד מה שכונה "נוהל סימן-טוב", לפיו כאשר קצין חולק מהותית על מפקדיו לגבי התרעה מודיעינית, הוא רשאי לפנות למפקד בכיר יותר, כולל ראש אמ"ן[8][3].

עדויותיהם של סגן בנימין וחיילים נוספים מאגף המודיעין שהבחינו בסימני המלחמה, הפכו בעיני רבים לסמל לכישלון של אמ"ן שהעריך כי יש סבירות נמוכה למלחמה.

לאחר המלחמה שירת בנימין כקצין מודיעין באוגדה 162. במהלך שירותו קיבל את פרס החשיבה היוצרת ע״ש עוזי יאירי והתקדם לדרגת אלוף-משנה. בשנת 1987 פרש מצה"ל.

לאחר פרישתו מצה"ל הצטרף לשירות המדינה, וכיהן בתפקיד הממונה על מחוז דרום במשרד הכלכלה עד שנת 2015[9].

בנימין לצד אלברט סודאי שימש בסיס לדמותו של "ויקטור גבאי" בסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים", שעוסק בהתרחשויות סביב הדרג המדיני והצבאי בשבועיים שלפני פרוץ המלחמה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רס"ן רפי, ‏עיניים להם ולא יראו, מלחמת יום הכיפורים - מתקפת פתע?, מערכות 350, ספטמבר–אוקטובר 1996, עמ' 53–56
  2. ^ דוח ועדת אגרנט כרך שני, ירושלים: מדינת ישראל - לשכת הפרסומים, עמ' עמ' 374
  3. ^ 1 2 צוואר הבקבוק של המודיעין ב-1973, המרכז למורשת המודיעין
  4. ^ רונן ברגמן, מלחמת יום כיפור זמן אמת המהדורה המועדכנת, ישראל: ידיעות אחרונות, עמ' 484
  5. ^ איתן הבר וזאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל מהדורת "דבר" 1976, ישראל: זמורה ביתן מודן, 1976, עמ' עמוד 382
  6. ^ דוח ועדת אגרנט, ירושלים: מדינת ישראל - לשכת הפרסומים, 1974
  7. ^ רונן ברגמן, מלחמת יום כיפור זמן אמת המהדורה המועדכנת, ישראל: ידיעות אחרונות, עמ' 484
  8. ^ איתן הבר וזאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל מהדורת "דבר" 1976, ישראל: זמורה ביתן מודן, 1976
  9. ^ קרן נהון, הצופה שלא נרדם - הכירו את אל"ם (מיל') סימן טוב בנימין, באתר בית הלוחם