שמואל גונן

שמואל גונן

לידה	1930 וילנה, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	30 בספטמבר 1991 (בגיל 61 בערך) כ"ב בתשרי ה'תשנ"ב מילאנו, איטליה
מקום קבורה	תל אביב-יפו
תאריך עלייה	1934
כינוי	גורודיש
השתייכות	ההגנה   צבא הגנה לישראל
תקופת שירות	1944–1976
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
מפקד גדוד 82 מפקד חטיבה 7 ראש מחלקת ההדרכה אלוף פיקוד הדרום
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מלחמת סיני   מלחמת ששת הימים פעולת כראמה   מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז

מימין אל"ם שמואל גונן, מפקד חטיבה 7, לצד הרב הצבאי הראשי, האלוף שלמה גורן ואל"ם רם רון משמאל, לפני מלחמת ששת הימים

חפ"ק פיקוד הדרום בבסיס אום חשיבה, מלחמת יום הכיפורים. במרכז מימין לשמאל: עומדים: האלוף רחבעם זאבי, רמ"ט פיקוד הדרום תא"ל אשר לוי, יושבים: אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש), הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר, עוזר הרמטכ"ל, האלוף עזר ויצמן

שמואל גונן (במקור גורודיש וכך גם כונה בציבור) (1930 - 30 בספטמבר 1991) היה מפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים ואלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. נושא עיטור העוז.

ביוגרפיה

גונן נולד בווילנה (כיום ליטא, אז פולין) ועלה לארץ ישראל בגיל 3. היה בן למשפחה חרדית בת שישה ילדים, ואחד מאחיו הוא יואל גונן שבהמשך חייו שירת כפקוד (בחיל השריון) של אחיו הגדול שמואל. הוא התחנך בישיבת עץ חיים ובמוסדות תורניים נוספים בירושלים.

בגיל 14 הצטרף להגנה. במלחמת העצמאות השתתף כלוחם פלמ"ח בגדוד החמישי 'שער הגיא' במסגרת חטיבת הראל בקרבות על ירושלים, שם נפצע 5 פעמים. לאחר מכן התקדם בשורות צה"ל בחיל השריון. שימש מפקד מחלקה בגדוד 82, מפקד פלוגת טירונים בגדוד ומפקד פלוגה ב' בגדוד, פלוגה מבצעית עמה לחם במבצע קדש ועוטר בעיטור העוז. גונן הופקד על קליטת טנקי הצנטוריון בצה"ל, ופיקד על גדוד 82, הגדוד הראשון של טנקים אלו. שימש קצין אג"ם של גייסות השריון וסגן מפקד חטיבה 7. בשנת 1966 מונה גונן למפקד חטיבה 7 ופיקד עליה במלחמת ששת הימים בהבקעת מערכי המצרים בפתחת רפיח. גונן הוביל את החטיבה עד תעלת סואץ.

בתום קרבות מלחמת ששת הימים, התפרסם בזכות נאומו שכונה "אחי גיבורי התהילה", אותו נשא במסדר חטיבתי, ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו" (ההשראה לנאום זה נלקחה מספרו של הווארד פאסט "אחי גיבורי התהילה"). גונן תואר בהרחבה בספרו של שבתי טבת, "חשופים בצריח", שיצא לאחר המלחמה ותיאר את לחימת גייסות השריון ובפרט את זו של חטיבה 7.

גונן פיקד על הכוח המשוריין בפעולת כראמה (מרץ 1968), בסיומה נותרו כלי רק"מ של צה"ל בשטח ירדן ושימשו כתעמולה לארגון פת"ח. בקיץ 1969 מונה למפקד אוגדת מילואים 36. במאי 1972 מונה לתפקיד ראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) ולמפקד אוגדה 143, ב-15 ביולי 1973 החליף את אריאל שרון והתמנה לאלוף פיקוד הדרום. שרון קיבל מינוי חירום כמפקד אוגדה בפיקוד. כאלוף פיקוד הדרום פיקד גונן על כוחות צה"ל בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ונקלע לעימותים עזים עם מפקדי האוגדות שבפיקודו, אברהם אדן ואריאל שרון. בימי הלחימה הראשונים מונה חיים בר-לב למפקד חזית הדרום ב-10 באוקטובר 1973. ב-22 בנובמבר 1973 הועבר גונן לתפקיד מפקד מרחב שלמה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים

על האלוף גונן אמרה ועדת אגרנט: "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו". בעקבות פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט הושעה גונן מתפקידו. ההשעיה בוטלה עם פרסום הדו"ח הסופי, אך הומלץ שלא ימלא תפקיד פיקודי על-עוצבתי, באפריל 1975 מונה לתפקיד במטכ"ל במסגרתו עסק בנושא ארגון כוחות היבשה בצה"ל. עם זאת, בעיני הציבור והתקשורת הוא היה אחראי לרבים ממחדלי המלחמה, ולכן פרש בשנת 1976 מצה"ל בתחושה קשה. לאחר שניסיונו להקים מפעל אקדחים לא הצליח, פנה לעסקים שונים במדינות אפריקה, כולל סומליה והרפובליקה המרכז-אפריקאית. בין היתר עסק בסחר בנשק עם עמנואל שקד ושמואל פלאטו-שרון ובעיקר בכריית יהלומים בזכות זיכיון שהעניק לו השליט ז'אן-בדל בוקאסה.

בשנת 1987 ראיין אדם ברוך את גונן בג'ונגל של הרפובליקה המרכז-אפריקאית. על שיחות אלו, שהתפרסמו בידיעות אחרונות ובספרו של ברוך "מה נשמע בבית", התבסס המחזאי הלל מיטלפונקט במחזהו "גורודיש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי. בשיחות אלו התייחס גורודיש להיתכנות תאוריית קשר לפיה הנהגת המדינה ומשה דיין בפרט, תכננו מלכתחילה לאפשר למצרים הישג צבאי מוגבל במלחמת יום הכיפורים שיוביל להסדר מדיני ולצמצום המעורבות הסובייטית במזרח התיכון. זעמו של גונן על דיין היה כה רב, עד כדי כך שבתקופה שלאחר המלחמה היו ימים שבהם רצה לרצוח את דיין. כמו כן, ברוך דן בהקלטות רשתות הקשר (שתוכנן פורסם ב-2003 במעריב ובידיעות אחרונות) ולכאורה עסקה שתאפשר את חזרת גורודיש לישראל וגניזת ההקלטות (עסקה שברוך כינה "עסקת האש והעצים"). על ועדת אגרנט ועל התפטרותו מהצבא, העיר גונן כי היו כמה חוות דעת שאפשרו לו לקבל תפקיד מפקד עוצבה אך הבטחות ברוח זו לא קוימו. במהלך השיחות העיר כי את המאבק בוועדת אגרנט הפסיק לאחר חיפוש שערך שירות הביטחון הכללי בביתו.

בשנת 2018, במלאת 45 שנה למלחמה, הפרוטוקול מישיבת המטכ"ל המכריעה פורסם לראשונה: לקראת סוף הדיון פנה אל זעירא אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש). הוא ציין שבצד המצרי של תעלת סואץ הונח ציוד צליחה וביקש לגייס את מערך ההתראה. דבריו לא זכו להתייחסות כלשהי.

גונן נפטר מהתקף לב בעת ששהה במילאנו שבאיטליה. נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.

בעיר רעננה נקרא רחוב על שמו.

ראו גם

• אירועי מלחמת יום הכיפורים
• יואל גונן

קישורים חיצוניים

• שמואל גונן, באתר הפלמ"ח
• עיטור העוז שהוענק לשמואל גונן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• הספד של רחבעם זאבי ביום השנה התשיעי לפטירתו של גונן
• כתבה של מוטי קירשנבאום על אפריקה, בין השאר הוא מספר על שמואל גורודיש
• עדות שמואל גונן בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• שרה ליבוביץ-דר, ‏הסוחר: הסודות של האלוף שמכר נשק ישראלי לעולם השלישי, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2015
• גורודיש במכתב לוועדת אגרנט: שרון הפר פקודות במלחמת יום הכיפורים, וואלה, 21.09.2015