שמואל גונן
 | |
| לידה |
14 בדצמבר 1930 וילנה, פולין |
|---|---|
| פטירה |
30 בספטמבר 1991 (בגיל 60) כ"ב בתשרי ה'תשנ"ב  מילאנו, איטליה |
| מקום קבורה |
תל אביב-יפו  |
| תאריך עלייה | 1934 |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | גורודיש |
| השתייכות |
ההגנה צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1944–1976 (כ־32 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימיםפעולת כראמה  מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
  | |
שמואל גונן (במקור גורודיש וכך גם כונה בציבור) (14 בדצמבר 1930 - 30 בספטמבר 1991) היה קצין בצה"ל, ששימש כמפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים וכאלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. עוטר בעיטור העוז על לחימתו כמפקד פלוגה במלחמת סיני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גונן נולד בווילנה (כיום ליטא, אז פולין) ועלה לארץ ישראל בגיל 3. היה בן למשפחה חרדית בת שישה ילדים, ואחד מאחיו הוא יואל גונן שבהמשך חייו שירת כפקוד (בחיל השריון) של אחיו הגדול שמואל. הוא התחנך בישיבת עץ חיים, בישיבת מרכז הרב ובמוסדות תורניים נוספים בירושלים.
בגיל 14 הצטרף להגנה. במלחמת העצמאות השתתף כלוחם פלמ"ח בגדוד החמישי 'שער הגיא' במסגרת חטיבת הראל בקרבות על ירושלים, שם נפצע 5 פעמים[1]. לאחר מכן התקדם בשורות צה"ל בחיל השריון. שימש מפקד מחלקה בגדוד 82, מפקד פלוגת טירונים בגדוד ומפקד פלוגה ב' בגדוד, פלוגה מבצעית עמה לחם במבצע קדש ועוטר בעיטור העוז. גונן הופקד על קליטת טנקי הצנטוריון בצה"ל, ופיקד על גדוד 82, הגדוד הראשון של טנקים אלו. שימש קצין אג"ם של גייסות השריון וסגן מפקד חטיבה 7. בשנת 1966 מונה גונן למפקד חטיבה 7 ופיקד עליה במלחמת ששת הימים בהבקעת מערכי המצרים בפתחת רפיח[2]. גונן הוביל את החטיבה עד תעלת סואץ.
בתום קרבות מלחמת ששת הימים, התפרסם בזכות נאומו שכונה "אחי גיבורי התהילה", אותו נשא במסדר חטיבתי, ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו" (ההשראה לנאום זה נלקחה מספרו של הווארד פאסט "אחי גיבורי התהילה"). גונן תואר בהרחבה בספרו של שבתי טבת, "חשופים בצריח", שיצא לאחר המלחמה ותיאר את לחימת גייסות השריון ובפרט את זו של חטיבה 7.
גונן פיקד על הכוח המשוריין בפעולת כראמה (מרץ 1968), בסיומה נותרו כלי רק"מ של צה"ל בשטח ירדן ושימשו כתעמולה לארגון פת"ח. בקיץ 1969 מונה למפקד אוגדת מילואים 36. במאי 1972 מונה לתפקיד ראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) ולמפקד אוגדה 143, ב-15 ביולי 1973 החליף את אריאל שרון והתמנה לאלוף פיקוד הדרום. בשנים אלו נודע גורודיש (כפי שכונה) בצה"ל כמפקד קפדן וקשוח שהקפיד על קטנות וסטה מדרכו כדי לבער את אשר נראה בעיניו כרשלנות הפוגעת ברמתו של צה”ל[3][4].
כאלוף פיקוד הדרום פיקד גונן על כוחות צה"ל בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ונקלע לעימותים עזים עם מפקדי האוגדות שבפיקודו, אברהם אדן ואריאל שרון. ב-10 באוקטובר 1973 מונה חיים בר-לב לתפקיד "נציג הרמטכ"ל בחזית הדרום"[5] - מפקד חזית הדרום בפועל. ב-22 בנובמבר 1973 הועבר גונן לתפקיד מפקד פיקוד מרש"ל, שבתחילת המלחמה הופרד מפיקוד הדרום.
לאחר מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על האלוף גונן אמרה ועדת אגרנט: "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו". הוועדה הטילה על גורודיש את האחריות כי לאחר קבלת ההתרעה על המלחמה בבוקר יום הכיפורים, לא פרס כהלכה את הכוחות שעמדו לרשותו בחזית תעלת סואץ.
בעקבות פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט הושעה גונן מתפקידו. ההשעיה בוטלה עם פרסום הדו"ח הסופי, אך הומלץ שלא ימלא תפקיד פיקודי על-עוצבתי, באפריל 1975 מונה לתפקיד במטכ"ל[6] במסגרתו עסק בנושא ארגון כוחות היבשה בצה"ל. עם זאת, בעיני הציבור והתקשורת הוא היה אחראי לרבים ממחדלי המלחמה, ולכן פרש בשנת 1976 מצה"ל בתחושה קשה. לאחר שניסיונו להקים מפעל אקדחים לא הצליח, פנה לעסקים שונים במדינות אפריקה, כולל סומליה והרפובליקה המרכז-אפריקאית. בין היתר עסק בסחר בנשק עם עמנואל שקד ושמואל פלאטו-שרון[7] ובעיקר בכריית יהלומים בזכות זיכיון שהעניק לו השליט ז'אן-בדל בוקאסה.
בשנת 1987 ראיין אדם ברוך את גונן בג'ונגל של הרפובליקה המרכז-אפריקאית. על שיחות אלו, שהתפרסמו בידיעות אחרונות ובספרו של ברוך "מה נשמע בבית", התבסס המחזאי הלל מיטלפונקט במחזהו "גורודיש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי[8]. בשיחות אלו התייחס גורודיש להיתכנות תאוריית קשר לפיה הנהגת המדינה ומשה דיין בפרט, תכננו מלכתחילה לאפשר למצרים הישג צבאי מוגבל במלחמת יום הכיפורים שיוביל להסדר מדיני ולצמצום המעורבות הסובייטית במזרח התיכון. זעמו של גונן על דיין היה כה רב, עד כדי כך שבתקופה שלאחר המלחמה היו ימים שבהם רצה לרצוח את דיין. בריאיון אמר: ”תכננתי להגיע לקריה ולהיכנס ללשכה שלו ולהרוג אותו מקרוב. בלי נאומים. שום מילה. מסתכל לו בעין ויורה - בין העיניים...” כמו כן, ברוך דן בהקלטות רשתות הקשר (שתוכנן פורסם ב-2003 במעריב ובידיעות אחרונות[9]) ולכאורה עסקה שתאפשר את חזרת גורודיש לישראל וגניזת ההקלטות (עסקה שברוך כינה "עסקת האש והעצים"). על ועדת אגרנט ועל התפטרותו מהצבא, העיר גונן כי היו כמה חוות דעת שאפשרו לו לקבל תפקיד מפקד עוצבה אך הבטחות ברוח זו לא קוימו. במהלך השיחות העיר כי את המאבק בוועדת אגרנט הפסיק לאחר חיפוש שערך שירות הביטחון הכללי בביתו.
בשנת 2018, במלאת 45 שנה למלחמה, פורסם הפרוטוקול מישיבת המטכ"ל המכריעה, ביום שישי ה-5 באוקטובר 1973. לקראת סוף הדיון פנה גונן אל אלי זעירא וציין שבצד המצרי של תעלת סואץ הונח ציוד צליחה וביקש לגייס את מערך ההתראה. דבריו לא זכו להתייחסות כלשהי[10]. באותה ישיבה עדיין טען זעירא כי "הסבירות למלחמה היא נמוכה ואפילו נמוכה מנמוכה".
גונן נפטר מהתקף לב בעת ששהה במילאנו שבאיטליה. נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול. בלווייתו מרובת המשתתפים נישא ארונו בידי שישה אלופים.
בעיר בית שמש נקרא רחוב על שמו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נסים משעל, 70 לישראל, ידיעות ספרים, עמ' 233
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל גונן, באתר הפלמ"ח
- עיטור העוז שהוענק לשמואל גונן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- הספד של רחבעם זאבי ביום השנה התשיעי לפטירתו של גונן
- כתבה של מוטי קירשנבאום על אפריקה, בין השאר הוא מספר על שמואל גורודיש
- עדות שמואל גונן בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- שרה ליבוביץ-דר, הסוחר: הסודות של האלוף שמכר נשק ישראלי לעולם השלישי, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2015
- גורודיש במכתב לוועדת אגרנט: שרון הפר פקודות במלחמת יום הכיפורים, וואלה, 21.09.2015
- ירון דרוקמן, מסמכי "גרסת גורודיש" נחשפים: "שמעתי ברדיו שהודחתי. אריק שרון סירב פקודה". באתר ynet ך 03 באוקטובר 2022.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמואל גונן, באתר הפלמ"ח
- ^ גל פרל פינקל, מרוב שהתאהבנו בצה"ל של "חשופים בצריח", התעלמנו מסימני ההתראה, באתר זמן ישראל, 12 ביוני 2020.
- ^ רולנד אלוני, [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://www.inz.org.il/wp-content/uploads/sites/5/2019/04/publication1.pdf רולנד אלוני - קצין אפסנאות בחטיבה 7], סיפורי חיים של נכי צה"ל ומשפחותיהם, 2018, עמ' 26
- ^ חיים הרצוג, "מלחמת יום־הדין, פרק 12: ההתקפה בדרום" בפרויקט בן-יהודה
- ^ הבר ושיף, עמ' 278
- ^ איתן הבר, זאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה ביתן, מודן - הוצאה לאור
- ^ שרה ליבוביץ-דר, הסוחר: הסודות של האלוף שמכר נשק ישראלי לעולם השלישי, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2015
- ^ עמוד ההצגה, באתר תיאטרון הקאמרי
- ^ מאת זאב שיף, הקלטות גורודיש: מעט מידע חדש, שאלות המפתח נותרו פתוחות, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2003
- ^ "דדו אמר ש"לא נופתע". ואז פרצה מלחמה: ישיבת המטכ"ל לפני יום כיפור נחשפת - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2018-09-20.
- בוגרי ישיבת עץ חיים
- יוצאים בשאלה
- לוחמי הפלמ"ח
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים
- מעוטרי עיטור העוז במלחמת סיני
- מפקדי חטיבה 7
- מפקדי פיקוד הדרום
- אלופי צה"ל
- מפקדי מרחב שלמה
- מפקדי עוצבת געש
- מפקדי עוצבת עמוד האש
- סוחרי נשק ישראלים
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי קריית שאול
- ישראלים ילידי פולין
- ישראלים שנולדו ב-1930
- ישראלים שנפטרו ב-1991