שמואל גונן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל גונן
Shmuel gonen.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 1930
מקום לידה ליטא
עלה לישראל 1933
תאריך פטירה 30 בספטמבר 1991 (בגיל 61 בערך)
כינוי גורודיש
השתייכות ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1944 - 1976
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
פעולת כראמה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז

שמואל גונן (במקור גורודיש וכך גם כונה בציבור) (1930 - 30 בספטמבר 1991) היה מפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים ואלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. נושא עיטור העוז.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונן נולד בווילנה (כיום ליטא, אז פולין) ועלה לארץ ישראל בגיל 3. היה בן למשפחה חרדית בת שישה ילדים, אחד מאחיו הוא יואל גונן שבהמשך חייו שירת כפקוד (בחיל השריון) של אחיו הגדול שמואל. הוא התחנך בישיבת עץ חיים ובמוסדות תורניים נוספים בירושלים. בגיל 14 הצטרף להגנה, והשתתף כלוחם פלמ"ח בקרבות מלחמת העצמאות על ירושלים, שם נפצע 5 פעמים[1] לאחר מכן התקדם בשורות צה"ל בחיל השריון. שימש מפקד מחלקה בגדוד 82, מפקד פלוגת טירונים בגדוד ומפקד פלוגה ב' בגדוד, פלוגה מבצעית עמה לחם במבצע קדש ועוטר בעיטור העוז. גונן הופקד על קליטת טנקי הצנטוריון בצה"ל ופיקד על גדוד 82, הגדוד הראשון של טנקים אלו. שימש קצין אג"ם של גייסות השריון וסגן מפקד חטיבה 7. בשנת 1966 מונה גונן למפקד חטיבה 7 ופיקד עליה במלחמת ששת הימים בהבקעת מערכי המצרים בפתחת רפיח. גונן הוביל את החטיבה עד לתעלת סואץ.

בתום הקרבות במלחמת ששת הימים, התפרסם בזכות נאומו שכונה "אחי גיבורי התהילה", אותו נשא במסדר חטיבתי, ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו" (ההשראה לנאום זה נלקחה מספרו של הווארד פאסט "אחי גיבורי התהילה"). גונן תואר בהרחבה בספרו של שבתי טבת "חשופים בצריח" שיצא לאחר המלחמה ותיאר את לחימת גיסות השריון ובפרט את זו של חטיבה 7.

גונן פיקד על הכוח המשורין בפעולת כראמה (מרץ 1968), בסיומה נותרו כלי רק"מ של צה"ל בשטח ירדן ושימשו כתעמולה לארגון פת"ח. בקיץ 1969 מונה למפקד אוגדת מילואים 36. במאי 1972 מונה לתפקיד ראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) ולמפקד אוגדה 143, ב-15 ביולי 1973 החליף את אריאל שרון ונתמנה לאלוף פיקוד הדרום. שרון קיבל מינוי חירום כמפקד אוגדה בפיקוד.

כאלוף פיקוד הדרום פיקד גונן על כוחות צה"ל בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ונקלע לעימותים עזים עם מפקדי האוגדות שבפיקודו, אברהם אדן ואריאל שרון. בימי הלחימה הראשונים מונה חיים בר לב למפקד חזית הדרום ב-10 באוקטובר 1973. ב-22 בנובמבר 1973 הועבר גונן לתפקיד מפקד מרחב שלמה.

על האלוף גונן אמרה ועדת אגרנט: "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו". בעקבות פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט הושעה גונן מתפקידו, ההשעיה בוטלה עם פרסום הדו"ח הסופי, אך הומלץ שלא ימלא תפקיד פיקודי על-עוצבתי, באפריל 1975 מונה לתפקיד במטכ"ל[2] במסגרתו עסק בנושא ארגון כוחות היבשה בצה"ל. עם זאת, בעיני הציבור והתקשורת הוא היה אחראי לרבים ממחדלי המלחמה, ולכן פרש בשנת 1976 מצה"ל בתחושה קשה ופנה לעסקים שונים במדינות אפריקה, כולל סומליה. גונן נפטר מהתקף לב בעת ששהה באיטליה.

בשנת 1987 ראיין אדם ברוך את גונן בג'ונגל של הרפובליקה המרכז-אפריקאית. על שיחות אלה שהתפרסמו בידיעות אחרונות התבסס המחזאי הלל מיטלפונקט במחזהו "גורודיש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל גונן, באתר הפלמ"ח.
  2. ^ איתן הבר, זאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה ביתן, מודן - הוצאה לאור
  3. ^ עמוד ההצגה, באתר תיאטרון הקאמרי