פיליפה מחרדזה
פּיליפֵּה מַחַרַדזֵה (בגאורגית: ფილიპე მახარაძე; 9 במרץ 1868 - 10 בדצמבר 1941) היה מהפכן ופוליטיקאי גאורגי, שהנהיג את גאורגיה הסובייטית מיד אחרי סיפוחה של הארץ על ידי רוסיה בשנת 1921.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפה מחרדזה נולד בשנת 1868 בכפר פַּשַרי (כיום גונביסקרי) שבחבל גוריה, כאשר גאורגיה הייתה חלק מהאימפריה הרוסית. אביו של פיליפה מחרדזה, יֵסֵה, היה כומר נוצרי-אורתודוקסי בעל השכלה תאולוגית. בשנת 1877 ההורים הפקידו את מחרדזה בבית הספר הרוחני של אוזורגתי; בשנת 1884 הוא עבר לסמינר הרוחני של טביליסי.
בשנת 1889 פיליפה מחרדזה סיים את לימודיו בסמינר בטביליסי, אך ציון הגמר מנע ממנו להמשיך את השכלתו באקדמיה תאולוגית. יחד עם מספר בוגרי סמינר נוספים, מחרדזה שלח את מסמכיו למכון הווטרינרי של ורשה עם בקשה ללמוד במקום; הוא קיבל תשובה חיובית ובאוגוסט 1891 נסע לפולין, שהייתה למעשה חלק מהאימפריה הרוסית.
בוורשה, פיליפה מחרדזה התוודע ל"תנועה לשחרור העבודה" ולאידאולוגיה המרקסיסטית; כבר בשנת 1891 הוא הפך לחבר מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית ועסק בתעמולה מרקסיסטית בקרב פועלי ורשה. במקביל לפעילותו הפוליטית בפולין, מחרדזה שלח לגאורגיה ספרות פוליטית סוציאליסטית ומכתבי דעות אישיות: "מחשבות מרות", "מכתבים אודות חיינו" ו"פרי חוסר הארגון".
לפיליפה מחרדזה הייתה השפעה מכרעת על עיצוב משנתה של "הקבוצה השלישית" - הקבוצה המרקסיסטית הראשונה בגאורגיה ובעבר הקווקז; באספת הייסוד שלה בשנת 1892 בזסטפוני, התנועה קיבלה מצע סוציאל-דמוקרטי על סמך הצעתו של מחרדזה במכתב מוורשה.
בשנת 1893 משטרת ורשה חיסלה את התאים המרקסיסטיים המחתרתיים; פיליפה מחרדזה נעצר והוחזק במצודת אלכסנדר, עד שבשנת 1895 גורש חזרה לגאורגיה.
בשנים 1897-1896 פיליפה מחרדה התגורר בנפת סיר'נר'י שבחבל קאחתי, כאשר הוא נתון בפיקוח משטרתי. מחרדזה הצליח לחמוק לביקורים בטביליסי והתקרב למהפכנים יוסף ג'וּגַשווילי (סטלין), אלכסנדרה צולוקידזה ולאדו קצחובלי, שהיו חברי "הקבוצה השלישית" המרקסיסטית; הם שילבו אותו בפעילות הארגון המחתרתי. בשנת 1901 פיליפה מחרדזה עסק, יחד עם אלכסנדרה צולוקידזה, בהפצת רעיונות מרקסיסטיים בקרב פועלי העיר בתומי; באותה שנה הוא השתתף בהפגנת ה-1 במאי בטביליסי, מה שהוביל למעצרו. בשנת 1902 מחרדזה שוחרר והתגורר בעיר כותאיסי, כאשר הוא נתון בפיקוח משטרתי; למרות ההגבלות, פיליפה מחרדזה השתתף בפעילותם של הוועדים המחוזיים של "הקבוצה השלישית" באימרתי ובגוריה.
בשנת 1903 פיליפה מחרדזה השתתף בכנס הראשון של הארגונים הסוציאל-דמוקרטיים של הקווקז. במהלך הכנס נוסדה ועדת הקשר הקווקזית של הארגונים, שמחרדזה נבחר לחבר שלה מטעם "הקבוצה השלישית" הגאורגית; באותה תקופה הוא תרגם לגאורגית את חיבורו של לנין "אל עניי הכפר".
בסוף שנת 1905 פיליפה מחרדזה נעצר והוחזק במצודת מֵטֵחי שבטביליסי; במאי 1906 הוא שוחרר ונסע לברלין, שם הכיר את סרגו אורג'וניקידזה, ששהה בגרמניה אחרי שחרורו מהכלא הרוסי. בשנת 1907 מחרדזה חזר לטביליסי והשתתף בארגון הפגנות בשלהי מהפכת 1907-1905; באותה שנה הוא היה שותף לרצח הסופר ואיש הציבור איליה צ'בצ'בדזה, שהחזיק בדעות ליברליות ולמעשה הנהיג את התנועה הלאומית הגאורגית. לצד פעולות אלה, מחרדזה עסק גם בהסברה - הוא עבד ב"לשכה הספרותית הבולשביקית בטביליסי" וכתב עבור העיתון המחתרתי "דרוֹ".
בשנת 1908 פיליפה מחרדזה נעצר שוב והפעם הוגלה לנפת אסטרחן שבדרום רוסיה, שם שהה עד שנת 1911; בשנים 1913-1911 הוא התגורר בחבל דונבס שבדרום-מזרח אוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית). בשנים 1914-1913 מחרדזה חי בעיר באקו שבאזרבייג'ן, וערך שם את העיתון המחתרתי "צ'ווֵני צקארוֹ", שנועד לפועלים הגאורגים בעיר. (אזרבייג'ן השתייכה לאימפריה הרוסית כפלך באקו).
בשנת 1914, מיד עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, פיליפה מחרדזה נעצר והוגלה לנפת קובה שבצפון פלך באקו; בשנת 1915 הוא גורש לנפת באקו שבמרכז הפלך, אך משם הצליח להימלט לגאורגיה ושהה בעיר כותאיסי. בשנת 1916 מחרדזה עבר לטביליסי.
בשנת 1917, בעקבות מהפכת פברואר, מחרדזה נסע לפטרוגרד כדי להשתתף כציר בכנס השביעי של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (בולשביקים); אחרי שובו לגאורגיה, הוא השתתף בכנס האזורי של המפלגה הבולשביקית, שבמהלכו נבחר כחבר בוועד אזור הקווקז של המפלגה. באותה שנה, מחרדזה ערך את העיתונים המחתרתיים "קַווקַסיאֵלי מוּשַה" ו"ברדזוֹלַה", שיצאו לאור בטביליסי.
בשנת 1918 גאורגיה זכתה בעצמאות והונהגה על ידי ממשלה סוציאל-דמוקרטית (מנשביקית), שלא הכירה בחוקיותה של הפעילות המהפכנית הבולשביקית. פיליפה מחרדזה נשאר במחתרת ובשנת 1919 נעצר באשמת תכנון מרד מזוין; הוא ריצה את המאסר במצודת מֵטֵחי שבטביליסי. בפברואר 1920 מחרדזה נמלט מהכלא, חצה את הגבול הגאורגי-רוסי באזור אוסטיה ואחרי שהות בצפון קווקז שב לגאורגיה לפעילות מחתרתית; בקיץ 1920 מחרדזה שוב ביקר בחשאי ברוסיה - הפעם בכנס השני של הקומינטרן במוסקבה.
ב-15 בפברואר של שנת 1921 הצבא האדום פתח במתקפה על גאורגיה כדי לספחהּ לרוסיה הסובייטית. ב-16 בפברואר הכובשים נכנסו לכפר שולוורי שבקרבת גבולהּ של גאורגיה עם ארמניה הסובייטית; הבולשביקים הגאורגים הקימו בכפר את הוועד המהפכני של גאורגיה, שכלל את פיליפה מחרדזה. במקביל לפעילותו הפוליטית, מחרדזה הצטרף לצבא האדום והפך לאחד ממפקדי הכוח הפולש.
ב-25 בפברואר של שנת 1921, עם כיבושהּ של טביליסי על ידי הצבא האדום, הוועד המהפכני של גאורגיה זכה בשלטון בארץ המותקפת. תפקידו של הוועד היה יצירת מוסדות שלטון מרכזיים ומקומיים, שעליהם תתבסס "הדיקטטורה של הפרולטריון" בגאורגיה. ב-8 במרץ הוועד הקים את הנשיאות כמוסד העליון של הארגון ובחר את פיליפה מחרדזה כיו"ר הנשיאות הזאת; בכך, מחרדזה הפך לשליטהּ של גאורגיה הסובייטית. משום שצמרת הוועד המהפכני הייתה גם צמרת המפלגה הקומוניסטית הגאורגית, ראשות הוועד המהפכני הקנה למחרדזה את תפקיד המזכיר האחראי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הגאורגית (ראש המפלגה); במקביל, הוא מונה ליו"ר הנשיאות של הוועד הפועל המרכזי של גאורגיה הסובייטית ולקומיסר העממי של החקלאות הגאורגית (שר החלקות).
בשנת 1922 פיליפה מחרדזה התעמת עם סרגו אורג'וניקידזה, שהיה יו"ר הלשכה הקווקזית של המפלגה הקומוניסטית הרוסית; יחד עם סטלין (שבאותה שנה מונה על ידי לנין למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הרוסית), אוֹרג'וֹניקידזֵה הוביל מדיניות של הגבלת האוטונומיה הגאורגית. סטלין ואורג'וניקידזה שילבו את גאורגיה הסובייטית במסגרת חדשה - הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז; פיליפה מחרדזה, שהתנגד למהלך, הוחשד בנטיות לאומיות וב-7 ביולי שוחרר על ידי סטלין מתפקידו כיו"ר הנשיאות של הוועד המהפכני של גאורגיה, מה ששלל ממנו את סמכויות השלטון בגאורגיה; הוא הפסיק להיות גם המזכיר האחראי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הגאורגית (ראש המפלגה), אך המשיך לכהן כיו"ר הוועד הפועל המרכזי של גאורגיה הסובייטית עד שנת 1923.
אחרי אובדן הבכורה בגאורגיה הסובייטית, פיליפה מחרדזה מילא שורה של תפקידים חשובים במוסדות שלטון: הוא היה יו"ר ועד התכנון הממלכתי של הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז (משנת 1924), יו"ר מועצת הקומיסרים העממיים של גאורגיה הסובייטית (ראש הממשלה - בשנים 1930-1929), יו"ר הוועד הפועל המרכזי גאורגיה הסובייטית (בפעם השנייה - בשנים 1938-1931 - רובם במקביל לשלטונו של לברנטי בריה בגאורגיה הסובייטית), יו"ר משותף של הוועד הפועל המרכזי של הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסוציאליסטית של עבר הקווקז (בשנים 1936-1931 - במקביל לתפקידו הבכיר בגאורגיה הסובייטית - עד פירוקה של המסגרת הפדרטיבית בשנת 1936) ויו"ר הנשיאות של המועצה העליונה (הפרלמנט) של גאורגיה הסובייטית (בשנים 1941-1938).
פיליפה מחרדזה זכה בעיטור הדגל האדום של העמל של הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז ובאות לנין.
פיליפה מחרדזה היה נשוי לנינוֹ סמוֹלניאקוֹבה; היא הייתה לצידו החל מגלותו לפלך אסטרחן בשנת 1908 ועסקה כמוהו בפעילות מחתרתית בולשביקית. בנם של בני הזוג, ארצ'יל מחרדזה, היה מהנדס ואלוף-משנה בצבא האדום.
פיליפה מחרדזה מת בשנת 1941 ונקבר בפנתאון מתצמינדה שבטביליסי.
קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1987, עם התחזקותה של התנועה הלאומית הגאורגית, מחבלים אלמונים פוצצו את מצבת הקבר של פיליפה מחרדזה בפנתאון מתצמינדה; בהוראת המזכיר הראשון של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הגאורגית דאז, ג'ומבר פטיאשווילי, המצבה שוחזרה תוך 12 שעות.
בשלהי 1989 קבריהם של הבולשביקים המפורסמים בפנתאון מתצמינדה חוללו באופן שיטתי, והשלטונות נאלצו להעביר את שרידיהם לבית הקברות שברחוב חודדוב, שיועד לבולשביקים ותיקים אך לא בכירים; גם שרידיו של פיליפה מחרדזה הועברו לבית קברות זה. (במקומם של המהפכנים, אל הפנתאון הועברו שרידיהם של אותם סופרים ומשוררים מהתקופה הסובייטית, שקודם היו קבורים במקומות אחרים).
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקום הראשון שהנציח את פיליפה מחרדזה היה הכפר פַּטַרַה קַרצַחי (לשעבר) שבחבל ג'אוואחתי. כרקע לאירוע שימש הסכם קארס בין טורקיה לרפובליקות הסובייטיות בשנת 1921; במסגרת ההסכם, גאורגיה הסובייטית קיבלה בחזרה את מחוז אג'ריה, שהיה בידי הטורקים, ובתמורה ויתרה סופית על אזורים גאורגיים עתיקים אחרים שבשליטת טורקיה - כולל נפת ארדהאן.
בשנת 1922, 60 משפחות מנפת ארדהאן פנו בכתב אל פיליפה מחרדזה, שהנהיג את גאורגיה הסובייטית, בבקשה לקבל בגאורגיה שטח התנחלות; ב-12 באוגוסט, פיליפה מחרדזה (שכבר לא עמד בראש הרפובליקה, אך עדיין היה בכיר בשלטון) הקצה למשפחות את השטח המבוקש בכפר פַּטַרַה קַרצַחי, שמאותה שנה נקרא לכבודו פיליפובקה.
העיירה אוזורגתי - המרכז המנהלי של הנפה, שבה נמצא כפר הולדתו של פיליפה מחרדזה - קיבלה את השם מחרדזה בשנת 1934, עוד בחייו של המהפכן; כך גם נפת אוזורגתי, שנקראה נפת מחרדזה. ב-21 במרץ של שנת 1958, מול תחנת הרכבת של העיירה אוזורגתי, נחנך פסלו של מחרדזה. בשנת 1989 לעיירה ולנפה הוחזרו שמן המקורי.
בכפר הנופש בחמרו שבחבל גוריה, אחד הרחובות נושא את שמו של פיליפה מחרדזה.
בשנת 1957, בבית ילדותו של פיליפה מחרדזה בכפר גונביסקרי נחנך מוזיאון, שנועד לשמר את זכרו; עם נפילת ברית המועצות המוזיאון ננטש והבית התפורר, אך הריסותיו עדיין במקום.
כתביו של מחרדזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפה מחרדזה פרסם מאסות בתחום ביקורת הספרות: "סקירה ביקורתית" (בשנת 1896), "השירה העממית ומר מֵליטוֹן קֵלֵנגֵ'רידזֵה" (על עבודתו של הכומר, שחקר את הפולקלור הגאורגי - 1897), "דניאל צ'ונכדזה ותקופתו" (על הסופר הריאליסט, שבכתיבתו ביקר בחריפות את האצולה הגאורגית - 1904 ו-1929), "תקופתו, חייו ויצירתו של אגנטה נינושווילי" (על הסופר הריאליסט, שביקר את החברה הבלתי-שוויונית גם אחרי ביטול הצמיתות - 1930), "מקסים גורקי" (על הסופר הרוסי, שייסד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי - 1932) ו"הסופר הנכבד ואסילי בַּרנוֹבי" (על הסופר, שהיה חלוץ הרומן ההיסטורי בספרות הגאורגית - 1934).
פיליפה מחרדזה כתב מספר ספרים בנושא תולדות המאבק המהפכני הבולשביקי באזור הקווקז, כמו "מאסות על התנועה המהפכנית בעבר הקווקז" (1927), "עצות ומאבק למען המשטר הסובייטי בגאורגיה" (1928) ועוד; בשנת 1932 הוא פרסם ספר גם על תולדות גאורגיה במאה ה-19.
