פליצ'ה רומאני

פליצ'ה רומאני
Felice Romani

לידה	31 בינואר 1788 ג'נובה, הרפובליקה של ג'נובה
פטירה	28 בינואר 1865 (בגיל 76) מונליה, איטליה
מדינה	ממלכת איטליה
מקום קבורה	Boschetto Irregolare
מקום לימודים	אוניברסיטת ג'נובה
שפות היצירה	איטלקית, צרפתית

פליצ'ה רומאני (באיטלקית: Felice Romani; ‏31 בינואר 1788 – 28 בינואר 1865) היה משורר וחוקר ספרות ומיתולוגיה איטלקי, שכתב לבריות למלחיני האופרה דוניצטי ובליני. רומאני נחשב ללבריתן הטוב ביותר בין מטסטאזיו ובויטו.

ביוגרפיה

רומאני הצטרף לסגל המורים של האוניברסיטה בג'נובה ובתקופת שהותו שם תרגם ספרות צרפתית. הוא הכין, יחד עם עמית שלו, מילון בן שישה כרכים למונחי מיתולוגיה ועתיקות, כולל ההיסטוריה הקלטית באיטליה. בקיאותו של רומאני בשפה הצרפתית ובעתיקות באה לביטוי בלבריות שכתב; רובן מבוססות על ספרות צרפתית ורבות, כמו "נורמה", עושות שימוש במקורות מיתולוגיים.

רומאני הרבה לסייר בספרד, יוון, גרמניה וצרפת. בשנת 1814 השתקע במילאנו, שם התיידד עם דמויות חשובות בחוגי הספרות והמוזיקה. הוא דחה הצעה למשרת משורר החצר בווינה והחל תחת זאת בקריירה של לבריתן אופרות. הוא כתב שתי לבריות למלחין יוהאן סימון מאייר, וכתוצאה מכך התמנה ללבריתן של לה סקאלה. רומאני זכה להוקרה הרבה ביותר מבין הלבריתנים האיטלקים של זמנו והוציא מתחת ידיו קרוב למאה לבריות. על אף עניינו בספרות הצרפתית, סירב לעבוד בפריז.

ככלל, רומאני לא יצר סיפורים משלו; הוא התעדכן בקביעות במתרחש בתיאטרון הפריזאי ועיבד מחזות שזכו שם לפופולריות, אבל התברר שלא תמיד הייתה זו אסטרטגיה בטוחה, בהתחשב בחקיקה המעורפלת בנושא קניין רוחני בשנים ההן. במקרה אחד, רומאני כתב לברית על בסיס המחזה "לוקרציה בורג'ה" מאת ויקטור הוגו לאופרה "לוקרציה בורג'ה" מאת דוניצטי, אבל כשהאופרה הוצגה בפריז ב-1840, השיג הוגו צו האוסר על הפקות נוספות. הלברית נכתבה מחדש והוכתרה בשם "לה רינגאטה" והדמויות האיטלקיות הוחלפו בטורקיות.

רומאני כתב את הלבריות ל"שודד הים", "זאירה" "בני קפולט ובני מונטגיו", "לה סונאמבולה", "נורמה" ו"באטריצ'ה די טנדה" של בליני, ל"טורקי באיטליה" ול"ביאנקה ופליירו" של רוסיני ול"אנה בולנה" ו"שיקוי האהבה" של דוניצטי (שאותה עיבד מ"לה פיליטר" של אז'ן סקריב). כמו כן כתב לברית (במקור למלחין אדלברט גירובץ), שורדי השתמש בה לקומדיה המוקדמת שלו "בוקר מלכותי".

רומאני נחשב לשותף אידיאלי לבליני, המצוטט כמי שאמר: "תנו לי שירה טובה ואתן לכם מוזיקה טובה". "סיטואציות" דרמטיות, אפילו מוגזמות, המנוסחות בחרוזי שיר ש"תכליתם לתאר את להט היצרים באופן הססגוני והחי ביותר", כך הגדיר בליני את ציפיותיו מלברית במכתב לפלורימו מ-4 באוגוסט 1834, ואת מבוקשו זה מצא אצל רומאני.

הקשר האידיאלי הזה עלה על שרטון בגלל אי-עמידה בלוח הזמנים ל"באטריצ'ה די טנדה". אחרי שכתב את "הפוריטנים" ללברית מאת קרלו פפולי, גמר בליני אומר שלא לחבר עוד אופרות איטלקיות עם איש פרט לרומאני. "הפוריטנים" הייתה הבאופרה האחרונה שלו; הוא מת פחות משנה אחרי הצגת הבכורה שלה. רומאני התאבל עליו עמוקות וכתב הספד, שבו ביטא את צערו העמוק על חילוקי הדעות שהפרידו ביניהם.

ב-1834 התמנה רומאני לעורך ה"גאזטה אופיצ'יאלה פיאמונטזה", שלו תרם ביקורות ספרותיות. הוא נשאר במשרה זו, בהפסקה בשנים 1849 - 1854, עד מותו, במונליה (במחוז ליגוריה שבאיטליה). כרך של הפואמות הליריות שלו יצא לאור בשנת 1841.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פליצ'ה רומאני בוויקישיתוף

• פליצ'ה רומאני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פליצ'ה רומאני, באתר ספוטיפיי
• פליצ'ה רומאני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פליצ'ה רומאני, באתר Discogs (באנגלית)
• פליצ'ה רומאני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פליס רומאני, דף שער בספרייה הלאומית