פליקס קנדל

פליקס קנדל
	אין תמונה חופשית
לידה	21 באוקטובר 1932 (בן 91); מוסקבה, ברה"מ
מדינה	ברית המועצות, ישראל
מקום לימודים	המכון לתעופה במוסקבה
שפות היצירה	רוסית

פליקס סלומונוביץ' קנדל (נולד ב-21 באוקטובר 1932) הוא תסריטאי, סופר, מחזאי, ולדבריו "פופוליזטור"^[1] כמי שכתב ספרים בהיסטוריה שאינו היסטוריון. מוכר לרוב דוברי הרוסית בשל חלקו בכתיבת סדרת האנימציה "נוּ, פּוֹגוֹדִי!". עלה לישראל ב-1977 לאחר ארבע שנות איסור יציאה מברית המועצות. גר בשכונת רמות ב' בירושלים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדל נולד במוסקבה. אביו של קנדל היה חבר פעיל בקהילה היהודית בעיר. ב-1941 אימו והוא פונו להרי אורל מפני הצבא הנאצי בעוד אביו נשאר להגן על מוסקבה ואחיו הבכור שירת בצבא האדום.

ב-1950 התקבל למכון להנדסת אווירונאוטיקה והשלים את לימודיו ב-1955. במהלך לימודיו באקדמיה יחד עם חבר לספסל הלימודים כתב מספר מערכונים ויחד ביימו קבוצת חובבי משחק, שהמשיכה לפעול גם לאחר שנות לימודיו. בשנים 1955 - 1962 עבד כמהנדס בתכנון הנעת טילים בשירות הצבא הסובייטי. במהלך אותן שנים המשיך לכתוב תחת שם העט "פליקס קמוב". בגיל 30 החליט קנדל להתמקד בכתיבה. ב-1958 נישא לתמרה אברינה, מהנדסת בוגרת אותו מכון בו למד קנדל. ב-1959 נולד בנם הבכור יבגני (יוג'ין) קנדל, וב-1967 נולד בנם השני לאוניד (אריה) קנדל.

בסוף שנות ה-60 כתב יחד עם ארקדי חיאט ואלכסנדר קורליאנדסקי את סדרת האנימציה "נוּ, פּוֹגוֹדִי!" (ברוסית: !Ну, погоди) שלימים הפכה אגדה בקרב ילדי ברית המועצות. במהלך אותן שנים החל לגלות עניין בשורשיו היהודיים, וכתב את ספריו הראשונים על היסטוריית הקהילה היהודית ברוסיה, ספרים אלה מעולם לא יצאו לאור רשמית בברית המועצות. באוגוסט 1973 הגיש עם משפחתו בקשה להגר לישראל. משך ארבע שנים סורבו לעזוב את ברית המועצות, במהלכן סבלו מקושי כלכלי ומנידוי ממרכז החברה הסובייטית. באותן השנים לקח קנדל חלק בהפגנות נגד הממשל הסובייטי הקומוניסטי שערכו מספר פעילים ציוניים שביקשו להגר לישראל, בהם חברו נתן שרנסקי, ונכלא מספר פעמים בשל פעילות זו. בתקופה זו ערך יחד עם פרופ' בנימין פיין את הביטאון המחתרתי "תרבות". באותם הימים נאלץ קנדל לכתוב בשמות בדויים ולעשות לביתו כסופר צללים.

באביב 1977 לאחר מעורבות בת שנתיים של גילדת התסריטאים מלוס אנג'לס והצבת האולטימטום להחרמת שיחות עם גורמי תרבות מקומיים, נאות הממשל לאשר את עזיבתו ועזיבת משפחתו לישראל. קנדל העיד שאלמלא סיוע זה סביר שהוא ומשפחתו היו נאלצים להישאר עוד כשמונה שנים בברית המועצות, בדומה לאסירי ציון אחרים.

ספרי לימוד ההיסטוריה שכתב נלמדים בבתי הספר היהודיים במזרח אירופה, ואילו ספרי הפרוזה שכתב אהודים בקרב קוראי הרוסית בכל העולם. זכה מספר פעמים בפרסי הוקרה על עבודתו הספרותית.