לדלג לתוכן

פלנקטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצורי פלנקטון שונים
אצות פיטופלנקטון

פְּלַנְקְטוֹן או צֶפֶת[1] הוא צבר של אורגניזמים השוכנים במימי האוקיינוסים והימים, וכן במאגרי מים מתוקים שונים, המאופיינים בכך שהם נעים בעיקר עם זרם המים ואינם מסוגלים לנוע נגדו. השם בא מהמונח היווני πλανκτος - פלנקטוס - שמשמעותו "נסחף" (drift) או "נודד" (wander). לפלנקטון חשיבות אקולוגית רבה, שכן הוא נמצא בבסיס מארג המזון הימי. לאצות הכחוליות, המהוות חלק מהפלנקטון, תרומה חשובה לייצור חמצן לאטמוספירה.

הפלנקטון מתאפיין בכך שהוא נסחף בזרם, ובעל יכולת תנועה מוגבלת. בעוד שסוגים מסוימים של פלנקטון יכולים לנוע מאות מטרים ומעלה ביום (התנהגות המכונה "נדידה יומית אנכית"), מיקומם האופקי נקבע בעיקר על ידי תנועות הים והזרמים בגוף המים אותו הם מאכלסים. אורגניזמים גדולים יותר, כגון דיונונים, דגים ויונקים ימיים היכולים לנוע גם בצורה אופקית ולשחות נגד זרמי המים בסביבתם נקראים "נקטון". חקר הפלנקטון נקרא "פלנקטולוגיה".

את הפלנקטון מחלקים לפי קטגוריות גודל:

פלנקטון מתחלק לקבוצות פונקציונליות רחבות:

הפלנקטון מתקיים באוקיינוסים, בימים, באגמים ובבריכות. ריכוז הפלנקטון ופיזורו רגיש לשינויים כימיים ופיזיים במים בו הוא שוכן. השפע המקומי של הפלנקטון משתנה בעומקים שונים, במקומות שונים ובעונות שונות. גורמים מרכזיים לשונות זו הם הזמינות של אור וריכוז נוטריינטים. באזורים מסוימים באוקיינוסים, הידועים כאזורי HNLC, גדל מעט יחסית פלנקטון, חרף הימצאות ריכוז גבוה של נוטריינטים, תופעה המוסברת על ידי חוסר בברזל שזמין לצריכה ביולוגית.

בשנים האחרונות הוקמו ברחבי העולם חוות ימיות לשימור ולהשבחת הפלנקטון באוקיינוסים, למען בעלי חיים ימיים.

בעקבות פרסום מקרי ריפוי של בני אדם, הפך הפלנקטון הימי בתחילת המאה ה-21 למזון בריאות, הן בצורתו הטבעית והן בצורה של תוספי מזון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]