פראטו
| |||
 | |||
| מראה כללי של פראטו | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 טוסקנה | ||
| נפה | פראטו | ||
| ראש העיר | רוברטו קני | ||
| שטח | 97 קמ"ר | ||
| גובה | 65 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 195,736 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 1,900 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 43°52′48″N 11°05′54″E / 43.88000°N 11.09833°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.comune.prato.it/ | |||
פראטו (באיטלקית: Prato) היא עיר בטוסקנה שבאיטליה, בירת נפת פראטו. העיר נמצאת לרגלי הרי רטייה (Monte Retaia) (768 מטר). הנקודה הנמוכה ביותר בעיר היא בגובה 32 מטר מעל פני הים, סמוך לקשינה די טבולה (Cascine di Tavola), והגבוהה ביותר היא פסגת קנטגרילו (Monte Cantagrillo). נהר ביסנציו (Bisenzio), שהוא אחד מיובלי נהר ארנו, חוצה את העיר.
כלכלת פראטו הייתה מבוססת לאורך תקופה ארוכה על תעשיית הטקסטיל. מוזיאון הטקסטיל (Museo del Tessuto) הפועל בעיר משקף היסטוריה ארוכה זו. פראטו היא אף מרכז לתנועת מזון איטי, תוך קידום מאכלים מקומיים רבים, בהם קנטוצ'י (canucci), שהוא סוג של בישקוטים, הנמכר במאפיות מקומיות.
מאז שלהי שנות ה-50 הייתה אל העיר תנועת הגירה משמעותית, תחילה מאזורי דרום איטליה ומאוחר יותר ממדינות אחרות. בין המהגרים החדשים לעיר בולטת קהילה סינית גדולה שהחלה להגיע לעיר בתחילת שנות ה-90. בפראטו, נכון ל-2011, כ-186,000 תושבים והיא העיר השנייה בגודלה בטוסקנה והשלישית בגודלה במרכז איטליה, לאחר רומא ופירנצה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבגבעות הסמוכות לפרטו הייתה התיישבות אנושית מאז תקופת האבן הקדומה. מאוחר יותר התיישבו במישור האטרוסקים. בשנת 1998 התגלו שרידיה של עיר אטרוסטקית בגונפיאנטי (Gonfienti) שבפרברי פראטו. על פי הממצאים, העיר שמשה מרכז לעיבוד צמר וכבר אז התקיימה במקום תעשיית טקסטיל. העיר הייתה מיושבת עד למאה ה-5 לפנה"ס כאשר, מסיבות לא ידועות, הפסיקה שם ההתיישבות. בתקופת האימפריה הרומית באזור הדרך הרומאית ויה קסיה, אולם לא היה קיים במקום ישוב.
ימי הבינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת ימי הביניים שלטה באזור האימפריה הביזנטית ואחריה הלומברדים. תחילתה של העיר פראטו במאה ה-10, כאשר שכנו במקום שני כפרים נפרדים, בורגו אל קורניו וקאסטרום פראטי. במאה ה-11 אוחדו שני היישובים תחת שלטון אדוני טירת פראטי, משפחת אלברטי, אשר קיבלה חזקה על המקום מן האימפריה הרומית הקדושה וראשיה נשאו את התואר רוזני פראטו. באותה תקופה יובשו הביצות במישור ונבנתה מערכת תעלות לניצול מימי נהר ביסנציו כדי להפעיל את מכונות עיבוד הצמר.
בשנת 1107 הטילו כוחותיה של מטילדה מקנוסה (Matilde di Canossa) על העיר ומשפחת אלברטיני נסוגה למבצרה שבעמק נהר ביסנציו, מאותה עת התפתחה פראטו כעיר עצמאית. בתוך מאתיים שנה הגיע מספר תושביה לכ-15,000 נפש, זאת בזכות השגשוג הכלכלי שהביאה תעשיית הטקסטיל ובזכות עולי רגל שהגיעו למקום. באמצע המאה ה-12 נבנתה בעיר חומה וזו הוכפלה בתחילת המאה ה-14. בשנת 1326, בניסיון למנוע את התפשטות השפעתה של פירנצה, פראטו נכנעה מרצונה לרוברטו, מלך נאפולי. אולם ב-23 בפברואר 1351, המלכה ג'יובנה מנאפולי מכרה את העיר לפירנצה תמורת 17,500 פלורין איטלקי. מאותה עת, ולמשך מאות בשנים, הייתה פראטו נתונה לשליטתה ולהשפעתה של פירנצה. בני בית מדיצ'י הקימו סמוך לעיר וילת נופש.
התקופה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1512, העיר נבזזה בידי כוחות ספרדים שאותם כינס האפיפיור יוליוס השני ומלך ארגון פרננדו השני, מלך אראגון, כדי להשיב את פרצה לשליטת בית מדיצ'י. בעת הפשיטה נרצחו ה-50,000 מבני העיר. הנזק שנגרם לפראטו גרם לכניעת הרפובליקה הפיורנטינית ולהשבת שלטון מדיצ'י.
בשנת 1653 פראטו זכתה למעמד של עיר והפכה למושבה של דיוקסיה הקתולית. העיר ידעה פריחה מיוחדת במאה ה-18.
לאחר איחוד איטליה, במאה ה-19, הפכה פראטו למרכז תעשייתי, במיוחד בתחום הטקסטיל וזכתה לכינוי "מנצ'סטר האיטלקית" בפי ההיסטוריון עמנואלה רפטי. אוכלוסייתה הגיעה ל-50,000 תושבים בשנת 1901 ול-180,000 בשנת 2001. העיר ידעה גלי הגירה משמעותיים במהלך המאה ה-20. עד לשנת 1992 השתייכה פראטו לנפת פירנצה, אולם מאותה עת הפכה לבירתה של נפת פראטו.
בשנת 2022 נפתח בעיר מוזיאון הגירוש.
הקהילה הסינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפראטו יושבת הקהילה הסינית השנייה בגודלה באיטליה, לאחר מילאנו. נכון ל-31 בדצמבר 2008 היו בין תושבי פראטו 9,927 מהגרים סינים חוקיים. שלטונות העיר מעריכים כי בפראטו יושבים כ-45,000 מהגרים סינים, כולל מהגרים לא חוקיים. רוב המהגרים הסינים בפראטו הם מהעיר ונז'ו, במחוז ג'ג'יאנג בסין. חלקם הגרו לפראטו מן הקהילה הסינית בפריז. ראשוני המהגרים הסינים הגיעו לפראטו בתחילת שנות ה-90. רובם באו לעיר כדי לעבוד בתעשיית הבגדים. נכון לספטמבר 2008 היו יותר מ-3,100 חברים סינים בלשכת המסחר המקומית. בשנת 2010 התבצעו פשיטות משטרתיות על מתפרות בהן מועסקים עובדים סינים, אשר הבליטו את העובדה כי במקומות רבים כוח העבודה מבוסס על פועלים סינים, חלקם מהגרים לא חוקיים, המשתכרים שכר דל.
אתרים בעיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפראטו מוזיאונים רבים ומוקדי תרבות אחרים, בהם פרסקאות נודעים שצייר פיליפו ליפי על קירות קתדרלת סנטו סטפנו ואשר שוקמו לאחרונה. על הקיר החיצוני של הקתדרלה, באחת מפינותיה, נמצא דוכן לדרשות אשר נבנה על ידי דונטלו ומיקלוצו. תיאטרון מטסטסיו (Teatro Metastasio), אשר נבנה בשנים 1829–1830, משמש כבמה מרכזית בעיר להצגות אופרה והפקות תיאטרון אחרות.
ארמון פרטוריו (Palazzo Pretorio), הבנוי לבנים אדומות, נבנה במאה ה-13. בשלהי התקופה הגותית נתווספה לו בנייה נוספת בלבנים לבנות. במאה ה-16 נוסף לארמון גרם מדרגות חיצוני ושעון. ארמון דטיני (Palazzo Datini) אף הוא אתר בולט בעיר. הארמון נבנה בשנת 1383 בידי הסוחר פרנצ'סקו דטיני. בארמון עיטורים שנוספו על ידי אמנים נודעים דוגמת אניולו גאדי וניקולו ג'ריני. בשנת 1409 ישבו בו האנטי-אפיפיור אלכסנדר החמישי ולואי השני, מלך נאפולי. בארמון דליי אלברטי (Palazzo degli Alberti) פועלת גלריית אמנות ובה עבודות של פיליפו ליפי (המדונה מפראטו), ג'ובאני בליני (הצלוב ובית קברות יהודי), וקאראווג'ו (המְלכה בקוצים).
טירת קסטלו דל'ימפרטורה (Castello dell'Imperatore) היא הטירה הצפונית ביותר שנבנתה באיטליה בידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. אתר מרכזי נוסף הוא המרכז לאמנות בת-זמננו על שם לואיג'י פצ'י, בה פועל מוזיאון ומרכז חינוכי המוקדש לאמנות בת-זמננו.
בבזיליקה סאן ויצ'נצה ניתן לראשות שרידים של קתרינה דה ריצ'י שפעלה בעיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]https://www.radioitaliacina.com/ https://www.cinatv.it/
אתר האינטרנט הרשמי של פראטו- תרבות בפראטו (באיטלקית)
- מדריך אתרים לפראטו (באיטלקית)
- מוזיאון הטקסטיל בפראטו (באיטלקית)
- פראטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פראטו (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 רומא  מילאנו | |||||||||
| 1 | רומא | לאציו | 2,761,632 | 11 | ורונה | ונטו | 257,274 |  נאפולי  טורינו | |
| 2 | מילאנו | לומברדיה | 1,371,498 | 12 | ונציה | ונטו | 254,661 | ||
| 3 | נאפולי | קמפניה | 914,758 | 13 | מסינה | סיציליה | 220,094 | ||
| 4 | טורינו | פיימונטה | 848,885 | 14 | פדובה | ונטו | 208,732 | ||
| 5 | פלרמו | סיציליה | 630,828 | 15 | פראטו | טוסקנה | 200,762 | ||
| 6 | ג'נובה | ליגוריה | 560,688 | 16 | טריאסטה | פריולי-ונציה ג'וליה | 200,594 | ||
| 7 | בולוניה | אמיליה-רומאניה | 392,203 | 17 | ברשה | לומברדיה | 196,850 | ||
| 8 | פירנצה | טוסקנה | 367,150 | 18 | פארמה | אמיליה-רומאניה | 196,655 | ||
| 9 | בארי | פוליה | 316,140 | 19 | טאראנטו | פוליה | 189,171 | ||
| 10 | קטניה | סיציליה | 298,324 | 20 | מודנה | אמיליה-רומאניה | 185,644 | ||
