קרל שמידט-רוטלוף
 | |
| לידה |
1 בדצמבר 1884 Rottluff, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1976 (בגיל 91) ברלין המערבית, אזורי הכיבוש בגרמניה |
| שם לידה |
Karl Schmidt |
| מקום קבורה |
בית קברות היער דאהלם |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הטכנית של דרזדן (1906) |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם, אימפרסיוניזם |
| יצירות ידועות |
Windmill |
| פרסים והוקרה |
אזרח כבוד של ברלין (1970) Cornelius Award (1955) פרס לוביס קורינת (1974) חבר כבוד (1974) אזרחות כבוד (1946) חבר כבוד פרס האמנות של ברלין (1952) מדליית ארנסט רויטר (1967) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה |
  | |
קרל שמידט-רוטלוף, (בגרמנית: Karl Schmidt-Rottluff; 1 בדצמבר 1884 – 10 באוגוסט 1976) היה צייר ויוצר הדפסים גרמני. הוא היה אחד מארבעת המייסדים של קבוצת ציירים "הגשר" Die Brücke.
ביוגרפיה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמידט-רוטלוף נולד ברוטלוף, מחוז צ'מניץ, ב -1 בדצמבר 1884. הוא למד בגימנסיה ההומניסטית בקמניץ, שם התיידד עם אריך הקל. הוא נרשם לאדריכלות במכון הטכנולוגי בדרזדן בשנת 1905, בעקבות הקל, אך ויתר לאחר סמסטר אחד. אולם בזמן שהיה שם, אריך הקל הציג בפניו את ארנסט לודוויג קירכנר ואת פריץ בלייל. כולם דגלו בלהט בתחומי עניין אמנותיים דומים והשתמשו בארכיטקטורה כחזית ללימוד אמנות. הם הקימו את Die Brücke בדרזדן ב־7 ביוני 1905, במטרה ליצור סגנון בלתי מתפשר אשר ויתר על כל המסורות הקלסיות. התערוכה הראשונה שלה נפתחה בלייפציג בנובמבר אותה שנה.[1]
בשנת 1906 הוסיף שמידט את עיר הולדתו רוטלוף לשם משפחתו. הוא בילה את קיץ אותה שנה באי אלסן יחד עם אמיל נולדה, שם שכנע אותו להצטרף לתנועת "דה ברוקה". הוא היה ידוע כמתבודד בקבוצה, ובילה את הקיץ על החוף בדנגאסט, ליד ברמן בין השנים 1907–1912. משנת 1905 עד 1911, במהלך שהותה של הקבוצה בדרזדן, עברו שמידט-רוטלוף וחבריו לקבוצה דרך דומה של התפתחות, והושפעו מאוד מסגנונות האר נובו והנאו-אימפרסיוניזם. עבודותיו של שמידט-רוטלוף בלטו מעמיתיו בגלל האיזון בקומפוזיציה והצורה הפשוטה שלהן, ששימשו יחד להגזמה הנושא. הוא בילה בשנת 1910 בציור כמה מיצירות הנוף המפורסמות ביותר שלו שזכו להכרה ותהילה. בדצמבר 1911 הוא ושאר חברי Die Brücke עברו מדרזדן לברלין.
הקבוצה פורקה בשנת 1913, בעיקר בשל המעבר העצמאי של כל אמן לברלין והתפתחות בכיוון האמנותי האישי של כל חבר בקבוצה. שמידט-רוטלוף החל לאמץ צביעה מאופקת יותר ונתן בתמונותיו דגש רב יותר על ציור, שהציג קווים כהים ומנוגדים בין צורות ולא בין צבעים, מה שהיה הנורמה בעבר. בשנים 1912 עד 1920 הוא אימץ סגנון זוויתי הרבה יותר בחיתוכי העץ שלו והתנסה בפסלי עץ מגולפים.
במלחמת העולם הראשונה, שמידט-רוטלוף שימש כחייל בחזית המזרחית משנת 1915 עד 1918, אך חוויות אלה מעולם לא באו לידי ביטוי ביצירותיו. בסוף המלחמה הוא הפך לחבר ב- Arbeitsrat für Kunst בברלין, שהייתה תנועה אנטי-אקדמית, סוציאליסטית של אמנים גרמנים במהלך המהפכה הגרמנית של 19–1918. הסגנון הזוויתי והניגודי של שמידט-רוטלוף נעשה צבעוני ומשוחרר יותר בתחילת שנות העשרים, ובאמצע שנות העשרים החל להתפתח בכיוון צורות שטוחות עם קווי מתאר עדינים. באמצעות התפתחות זו הוא נותר מחויב לציור הנוף בכללותו.
לאחר עליית הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התגמולים והכיבודים שקיבל שמידט-רוטלוף לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר האקספרסיוניזם זכה להכרה בגרמניה, נלקחו ממנו לאחר עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית. הוא גורש מהאקדמיה הפרוסית לאמנויות בשנת 1933, שנתיים לאחר קבלתו.[2]
בשנת 1937, נתפסו 608 מציוריו של שמידט-רוטלוף ממוזיאונים על ידי הנאצים וכמה מהם הוצגו בתערוכות של "אמנות מנוונת". עד 1941 הוא גורש מאגודת הציירים ונאסר עליו לצייר.
חלק ניכר מעבודתו אבד בהרס הסטודיו שלו בברלין במלחמת העולם השנייה, לשם חזר לזמן קצר לאחר מכן כדי להתאושש.
המוניטין שלו שוקם בהדרגה לאחר המלחמה. בשנת 1947 מונה שמידט-רוטלוף לפרופסור באוניברסיטת אמנויות בברלין-שרלוטנבורג, שם המשיך להשפיע על הדור החדש של האמנים הגרמנים.
תרומה שהתקבלה ממנו בשנת 1964 היוותה את הבסיס למוזיאון "דה ברוקה" במערב ברלין, שנפתח בשנת 1967 כמאגר של יצירות של חברי הקבוצה. [3] הוא היה אמן פורה, עם 300 חיתוכי עץ, 105 ליתוגרפיות, 70 תחריטים ו -78 הדפסים מסחריים שתוארו בקטלוג של רוזה שפיר.
הוא נפטר בברלין ב־10 באוגוסט 1976.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרל שמידט-רוטלוף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Schmidt-Rottluff [Schmidt, Karl"], loginp.fordham.edu
- ^ Karl Schmidt-Rottluff