רוג'רו הראשון, רוזן סיציליה
 | |
| לידה |
1031 אוטוויל-לה-גישר, דוכסות נורמנדיה  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 1101 (בגיל 70 בערך) מילטו, רוזנות אפוליה וקלבריה |
| מדינה |
נפת סיציליה |
| מקום קבורה |
קלבריה |
| בן או בת זוג |
ז'ודית ד'וורה (1061–?) ארמבורז' ממרטן (1077–?) אדלזיה דל ואסטו (1089, 1087–1101) |
  | |
רוֹגֵ'רוֹ הראשון (באיטלקית: Ruggero; 1031 – 22 ביוני 1101) היה אציל נורמני שהפך לרוזן הגדול הראשון של סיציליה בין השנים 1071 ל-1101.
כבן למשפחת אוטוויל (אנ'), הוא השתתף במספר משלחות צבאיות נגד אמירות סיציליה (החל מ-1061). מאוחר יותר הוא קיבל חלק מסיציליה על ידי אחיו, רובר גיסקאר, דוכס אפוליה, ב-1071. עד 1090, הוא כבש את כל האי. בשנת 1091 הוא כבש (אנ') את מלטה. המדינה שיצר אוחדה עם דוכסות אפוליה בשנת 1127 והפכה לממלכת סיציליה בשנת 1130. צאצאיו המשיכו לשלוט בסיציליה עד 1194.
תחילת חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוג'רו נולד בנורמנדיה, כנראה בכפר אוטוויל-לה-גישר (אנ'), שאביו היה הסניור שלו. הוא היה בנם הצעיר של טנקרד דה אוטוויל (אנ') ושל אשתו השנייה פרסנדה.[1] דרך אימו הוא היה אולי נכדו של רישאר הראשון, דוכס נורמנדיה. מעט ידוע על חייו ועל חייו של אחיו לפני המשלחות הצבאיות לדרום איטליה.
הגעה לאיטליה וכיבוש קלבריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוג'רו הגיע לדרום איטליה כאדם צעיר בקיץ 1057.[2] הנזיר הבנדיקטיני גופרדו מלטרה (אנ'), שהשווה את רובר גיסקאר ואחיו רוג'רו ל"יוסף ובנימין של פעם", מתאר את רוג'רו כך:
הוא היה צעיר בעל יופי גדול, בעל שיעור קומה, בעל צורה חיננית, רהוט ביותר בדיבור ורגוע בייעוץ. הוא היה חד הבחנה בסידור כל מעשיו, נעים ועליז כולו עם בני אדם; חזק ואמיץ, וסוער בקרב.
— Curtis, Edmund (1912). Roger of Sicily and the Normans in lower Italy, 1016-1154[2]
הסיבה למסעו לאיטליה, יחד עם אחיו רובר, הייתה מותו של אחיהם למחצה הבכור אונפרואה דה אוטוויל (אנ'), רוזן אפוליה. בעוד רובר, בהיותו המבוגר מבין השניים, ירש את התואר הראשי, רוג'ר הפך לווסאל שלו לאחר שקיבל את מחוז קלבריה שנכבש זמן קצר לפני כן.
במשך זמן מה, רוג'רו חי כמו שודד בטירתו סקאלה, ליד קוזנצה.[2] בהסכם משנת 1062, חילקו האחים את השלל כך שלכל אחד "תהיה מחצית מכל טירה ועיירה בקלבריה". רוג'רו הקים אז את חצרו במילטו (אנ'). בחג המולד 1061, הוא התחתן עם ז'ודית ד'וורה (אנ'), בתו של רוזן אוורה (אנ'), גיום (אנ').
שני האחים כבשו אז את רג'ו, העיר היחידה בקלבריה שעדיין הייתה בשליטת האימפריה הביזנטית, לאחר מצור ארוך וקשה. גם מבצר סקוילצ'ה, שבו מצאו מקלט החיילים הביזנטיים, נכבש. ממבצרי קלבריה החלו שני האחים לתכנן את כיבוש סיציליה, באותה תקופה בשליטת המוסלמים.
כיבוש סיציליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותה תקופה, סיציליה נשלטה על ידי מוסלמים, והאוכלוסייה הורכבה ברובה על ידי נוצרים יוונים ביזנטיים. הנסיכים הערבים השולטים באי הפכו כמעט לעצמאיים מהסולטאן של תוניס.
רובר ורוג'רו מצאו את התירוץ לפלוש לסיציליה לאחר בקשת עזרתו של איבן אל-תומנה, אמיר קטניה, שהיה במלחמה עם גיסו, איבן אל-חוואס, אמיר אגריג'נטו. במאי 1061 חצו האחים מרג'ו וכבשו את מסינה. מכאן ואילך הם התקדמו כמעט ללא הפרעה עד לקסטרוג'ובאני.
מחלוקת בין רוג'רו ורובר גרמה לראשון לעזוב את סיציליה, אך הוא חזר במהירות יחד עם הרוזנת ז'ודית כדי להגן על תושבי טרואינה (אנ'), שהיו תחת איום מוסלמי. הוא התקבל היטב על ידי האיכרים היוונים. עם זאת, בזמן שרוג'רו כבש את ניקוזיה (אנ'), כוח יווני-מוסלמי ניסה ללכוד את טרואינה שבה הייתה לכודה הרוזנת ז'ודית, ורוג'רו נאלץ לחזור כדי להציל את אשתו. למרות איחוד הכוחות של המוסלמים עם היוונים, הצליח רוג'רו להביס אותם והמשיך בהתקדמותו.
ביוני 1063, רוג'רו הביס צבא מוסלמי גדול בקרב צ'רמי (אנ'). גם אם הדיווח של גופרדו מלטרה על הקרב הוא מוגזם לחלוטין, אנו יודעים שסרלון השני (אנ'), אחיינו של רוג'רו, הוביל צבא קטן יותר בקרב. לפי האגדה, המלאך מיכאל הופיע דוהר מול הנוצרים, כשהוא זורח באור, והנחה אותם לניצחון.
לאחר שאסף צבא בן 500 חיילים, רוג'רו הטיל מצור על פלרמו, אך לאחר 3 חודשים של תוצאות מועטות, הוא החליט לנטוש את הרעיון. הוא השיג ניצחון חשוב נוסף בקרב מיסילמרי (אנ') ב-1068, נגד צבא מוסלמי גדול בהרבה.
לאחר שהדוכס רובר כבש את בארי, האחזקה הביזנטית האחרונה באיטליה, בשנת 1070, הוא התמקד בסיציליה, ועזר לרוג'רו בכיבוש הערים הגדולות של האיים. בשנת 1071, רוג'רו קיבל את התואר הרוזן הגדול של סיציליה, בעוד שרובר שמר על מסינה וואל דמונה (אנ')[א] לעצמו. שני האחים צרו על פלרמו משני צדדים, והמוסלמים עמדו במצור במשך 5 חודשים. אז הצליח גיסקאר לפתוח דלת לאחיו להיכנס לעיר, וב-10 בינואר 1072 נכבשה לבסוף פלרמו. ערים מעטות נותרו בסיציליה שטרם נכבשו.
כשרובר מת ב-1085, רוג'רו, בהיותו החבר הבכיר במשפחה, נאלץ לחזור לאפוליה כדי ליישב את המחלוקת בין בוהמון, בנו הראשון של רובר מאלבראדה מבונאלברגו (אנ') (שנחשב לא חוקי) ורוג'רו בורסה (אנ'), בנו הראשון של רוברט מסיקלגאיטה (אנ'). בתמורה לתמיכה ברוג'רו בורסה, הוא זכה לשמור לעצמו את קלבריה, שניתנה לו על ידי רובר, ולאחר מכן קיבל את פלרמו ב-1091.
רוג'רו חזר לסיציליה, ויצא למלחמה עם בנברט (אנ'), אמיר סירקוזה ונוטו (איטליה). במאי 1086, יחד עם בנו ג'ורדנו (אנ'), צעד רוג'רו לסירקוזה. באמצע הלילה הם תקפו את צי הסרצנים, שהופתעו. רוג'רו קפץ ישירות על הגליאה של בנברט, והאמיר, מבוהל, ניסה לקפוץ על ספינה אחרת, אך נכשל וטבע בגלל השריון הכבד שלו. מותו של בנברט גרם לבלבול, ובאוקטובר סירקוזה נכנעה בגלל רעב.
לאחר סירקוזה, נפלה בשנת 1087 אגריג'נטו לידי הנורמנים, יחד עם קסטרוג'ובאני, שכן שניהם הוחזקו בידי האמיר קאמוט. במהלך המצור על בוטרה (אנ') ב-1089, רוג'רו קיבל הודעה על הגעתו של האפיפיור אורבנוס השני לטרואינה (אנ'), ונאלץ להשאיר את העבודה לאנשיו. הוא התייחס לאפיפיור בכבוד מוחלט וקיבל מתנות יקרות. לאחר מכן חזר לבוטרה, שנפלה בשנת 1090. הגיע למילטו (אנ') כדי לחגוג את נישואיו לאדלזיה דל ואסטו (אנ'), הוא קיבל כמה נציגים מהעיר נוטו שביקשו שלום ונכנעו לסיציליה. לבסוף, בשנת 1091, רוג'רו שלט בכל האי.
שלטונו של רוג'רו בסיציליה הפך למוחלט יותר משל רובר גיסקאר באיטליה. בנוסף, עקב ההגירה של הלומברדים והנורמנים, הנצרות הלטינית (אנ') החליפה בהדרגה את זו של המסורת הביזנטית-יוונית. בחלוקת הפייפים של 1072 ו-1092, לא נוצרו פייפים גדולים. הוואסלים המעורבים הנורמנים, הצרפתים והאיטלקים היו חייבים את הבנפיקיום שלהם לרוזן. שום מרד פיאודלי בעל חשיבות לא התעורר נגד רוג'רו.
כיבוש מלטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי להימנע ממתקפה מצפון אפריקה הפליג רוג'רו בשנת 1091 עם צי כדי לכבוש את מלטה. ספינתו הגיעה לאי לפני השאר המשלחת. כאשר נחתו נסוגו המגינים המעטים בהם נתקלו הנורמנים ולמחרת צעד רוג'רו לבירה מדינה. תנאי הכניעה נדונו עם הקאדי המקומי. הוסכם כי האיים יעלו מס לרוזן וכי על הקאדי להמשיך לנהל את האיים. עם ההסכם שוחררו אסירים יוונים ונוצרים רבים אחרים, אשר שרו לרוג'רו את הקיריה. הוא עזב את האיים עם רבים שרצו להצטרף אליו וכל כך רבים היו על ספינתו שהיא כמעט טבעה, לדברי גופרדו מלטרה.[3] סיפור הפלישה עבר רומנטיזציה במאות מאוחרות יותר, ונוצרו אגדות לפיהן הרוזן הוא שהעניק למלטזים את דגלם האדום והלבן על ידי חיתוך חלק מדגלו.[4] המיסה נאמרת פעם בשנה לזכר הרוזן בקתדרלת מדינה, כהכרה בתפקידו של הרוזן בשחרור הנוצרים המלטזים מהשליטה והשלטון המוסלמי.
שלטון על סיציליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שליט עליון פוליטי, הרוזן הפך גם לאדון הכנסייה באי. האפיפיור, שהעדיף נסיך ששחרר את סיציליה משלטון היוונים והמוסלמים, העניק ב-1098 לרוג'רו ויורשיו את מעמד האפוטרופוס האפוסטולי של האי. רוג'רו יצר בישופות לטיניות חדשות בסירקוזה, באגריג'נטו ובמקומות אחרים, מינה את הבישופים באופן אישי, בעוד הוא הפך את הארכיבישופות של פלרמו לכס קתולי. מבין הבישופים הללו ותפקידי דת חשובים אחרים, מיעוטם היו צרפתים, ומתוכם אפילו פחות היו נורמנים. מבין חמשת בישופויות החדשות שהקים, בישוף אחד היה נורמן ושלושה אחרים היו מאזורים אחרים של צרפת. הוא נהג בסובלנות כללית כלפי ערבים ויוונים, ואף נתן חסות לבנייתם של למעלה מ-12 מנזרים יווניים באזור ואל דומונה.[5] בערים, המוסלמים, שבדרך כלל הבטיחו זכויות כאלה בתנאי הכניעה שלהם, שמרו על מסגדיהם, הקאדים שלהם וחופש המסחר; בארץ, לעומת זאת, הם הפכו לצמיתים. מרבית חיל הרגלים של רוג'רו היו מוסלמים; אנסלם הקדוש, שביקר אותו במצור על קפואה, 1098, מצא "אינספור אוהלים חומים של הערבים". למרות זאת, היסוד הלטיני החל לנצח, כאשר הלומברדים ואיטלקים אחרים נהרו לאי בעקבות הכיבוש, וכיבוש סיציליה הוכיח את עצמו כמכריע בדעיכה המתמדת של הכוח המוסלמי במערב הים התיכון מזמן זה.
מוות וירושה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוג'רו הראשון מת ב-22 ביוני 1101 במילטו ונקבר במנזר הבנדיקטיני של השילוש הקדוש. המנזר נהרס ברעידת האדמה של 1783. הריסותיו נמצאות כיום בפארק הארכאולוגי מילטו אנטיקה.
עם מותו של רוג'רו, הפך בנו, סימונה (אנ'), לרוזן של סיציליה, כאשר אימו, אדלזיה דל ואסטו (אנ'), משמשת כעוצרת שלו. סימונה מת ב-28 בספטמבר 1105, בגיל 12, ותואר הרוזן עבר לאחיו הצעיר, רוג'רו השני, מלך סיציליה, כשאדלזיה ממשיכה בתור עוצרת, בהיותה גם אימו של רוג'רו השני.
נישואים וצאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרוג'רו היו שלושה בנים בלתי חוקיים ידועים:
- ג'ורדנו (אנ') (בערך 1060–1092), מצביא, מת לפני אביו.
- גוליילמו, הלגיטימיות לא ברורה, אולי בן מנישואים ראשונים או שניים.
- גודפרדו (אנ') (מת בסביבות 1120), רוזן רגוזה. הלגיטימיות לא ברורה, אולי בן מנישואים ראשונים או שניים. לא היה לו סיכוי לרשת כיוון שהוא נפגע מצרעת.
נישואיו הראשונים של רוג'רו התרחשו בשנת 1062, לז'ודית ד'וורה (אנ'). מנישואים אלו נולדו רק בנות:
- פלנדינה (Flandina), נשואה לראשונה לאיג מז'רזה (אנ'), הרוזן הראשון של פטרנו (אנ'). כאשר הוא מת לאחר 1075, היא נישאה בשנית לאנריקו דל ואסטו (אנ'), הרוזן השני של פטרנו ואחיה של אדלזיה דל ואסטו (אנ'), אשתו השלישית של רוג'ר.
- מטילדה (Matilda; בערך 1062 – מתה לפני 1094), נשואה לראשונה לרובר, רוזן או (אנ') ולורד הייסטינגס. היא גורשה על ידי בעלה, ונישאה בשנית בשנת 1080 לרמון הרביעי, רוזן טולוז.
- אדליזה (נפטרה לפני 1096), נישאה ב-1083 לאנריקו, רוזן מונטה סנטאנג'לו. (אנ')
- אמה (Emma; בערך 1070 – 1120), מאורסת לזמן קצר לפיליפ הראשון, מלך צרפת; נישאה תחילה לגיום השישי, רוזן אוברן (אנ') ושנית עם רודולפו, רוזן מונטאסקליוזו (אנ').
בשנת 1077, שנה לאחר מותה של ז'ודית, רוג'רו התחתן בשנית, עם ארמבורז' ממרטן (אנ'). ילדיהם היו:
- מאוגר (אנ') (בערך 1080 – 1100 לערך), רוזן טרואינה (אנ').
- מוריאל (מתה ב-1119), נישאה לג'וזברט דה לוסי.
- קונסטנס (1082 - מתה לאחר 1135), נישאה לקונראד השני מאיטליה (אנ'), בנו של הקיסר היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
- פליצ'ה (אנ') (נפטרה ב-1102), נישאה לקלמן, מלך הונגריה
- ז'ודית (נפטרה ב-1136), נישאה לרוברטו הראשון, רוזן מבאסונווילה (אנ')
- סיבילה, נישאה לרובר, בנו של רובר הראשון, דוכס בורגונדיה
ארמבורז' מתה בשנת 1087, ורוג'רו נישא בשנית לאדלזיה דל ואסטו (אנ'), אחותו של חתנו אנריקו דל ואסטו. הילדים של רוג'רו ואדלזיה היו:
- מטילדה (נפטרה לפני 1094), נישאה לרנולפו השני, רוזן אליפה (אנ') וטוען לדוכסות אפוליה.
- סימונה (אנ') (1093 - 1105), רוזן סיציליה.
- רוג'רו השני, מלך סיציליה (1095–1154).
- מקסימילה (נקראת גם מטילדה, נפטרה לאחר 1137), נישאה לאילדברנדינו השישי אלדוברנדסקי (אנ').
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Brown, Gordon S. (2003). The Norman Conquest of Southern Italy and Sicily. McFarland & Company, Inc.
- Burkhardt, Stefan; Foerster, Thomas (2013). Norman Tradition and Transcultural Heritage. Taylor & Francis Group.
- Curtis, Edmund (1912). Roger of Sicily and the Normans in lower Italy, 1016-1154. G. P. Putnam's Sons; The Knickerbocker Press.
- Malaterra, Galfredus; Wolf, Kenneth Baxter (2005). The deeds of Count Roger of Calabria and Sicily and of his brother Duke Robert Guiscard. University of Michigan Press.
- Norwich, John Julius. The Normans in the South 1016–1130. London: Longmans, 1967.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אזור היסטורי וגאוגרפי המקיף את השליש הצפון-מזרחי של סיציליה. מבחינה היסטורית, זה היה אחד משלושת העמקים של סיציליה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Luscombe, David; Riley-Smith, Jonathan, eds. (2004). The New Cambridge Medieval History: Volume 4, C.1024-c.1198, Part II. Cambridge University Press, Page 760
- ^ 1 2 3 Curtis, Edmund (1912). Roger of Sicily and the Normans in lower Italy, 1016-1154. G. P. Putnam's Sons; The Knickerbocker Press, Page 57
- ^ McDonald, Neil (2016). Malta & Gozo – A Megalithic Journey. Megalithic Publishing. pp. 67–72. ISBN 9781326598358.
- ^ Wettinger, Godfrey (1995). "The 'Norman' Heritage of Malta : GODFREY WETTINGER sifts the evidence surrounding Count Roger's visit in 1091" (PDF). Treasures of Malta. 1 (3): 34–39. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בדצמבר 2017.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Britt, Karen C. (2007). "Roger II of Sicily: Rex, Basileus, and Khalif? Identity, Politics, and Propaganda in the Cappella Palatina". Mediterranean Studies. Penn State University Press. 16. doi:10.2307/41167003. JSTOR 41167003