רמת קאיבאב
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
8,701 רגל  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מיקום |
קוקונינו, ארצות הברית |
| קואורדינטות | 36°07′36″N 112°00′32″W / 36.1267°N 112.009°W |
  | |
רמת קאיבאב (באנגלית: Kaibab Plateau) שוכנת בצפון אריזונה בארצות הברית. הרמה, חלק מרמת קולורדו הגדולה יותר, גובלת מדרום בגרנד קניון ומתנשאת לגובה של 2,817 מטרים מעל פני הים. קניונים משניים של נהר הקולורדו מהווים את גבולותיה המזרחיים והמערביים, ושורות של צוקים מורמים מסמנים את השוליים הצפוניים של הרמה. הרמה נחלקת בין היער הלאומי קאיבאב והחלק המכונה "הגדה הצפונית" של הפארק הלאומי גרנד קניון. הרמה מקבלת משקעים רבים ולכן אזור זה מיוער בצפיפות בעצי צפצפה, ערער, אשוחית-אשוח ואורן הזפת (Pinus ponderosa), ועומד בניגוד חריף לשפלות הצחיחות המקיפות אותו.
יחד עם זאת, אין כמעט מקורות מים גלויים משום שהמים מחלחלים באבן הגיר של תצורת אבן גיר קאיבאב (Kaibab Limestone) הנקבובית המכסה את מרבית הרמה (כמו גם את רמת קוקונינו שמדרום לגרנד קניון). זהו סלע בגוון שמנת עד לבן אפרפר שעוביו נע בין 90 ל-120 מטרים. התצורה הורבדה בשלהי הפרם התחתון, לפני כ-270 מיליון שנים, בים חמים ורדוד. תצורה זו בנויה בדרך כלל מאבן גיר חולית על גג שכבה של אבן חול, אבל בכמה מקומות אבן החול ופצלים סמוכים לגג התצורה או אפילו מהווים אותה.
היערות הקרירים של הרמה מהווים בית גידול לסנאי קאיבאב (Sciurus aberti kaibabensis), תת-מין אנדמי לאזור. בעלי חיים נוספים השוכנים ברמה כוללים איילים, תרנגול הודו ושונר מצוי. בחורף מכסה שלג כבד (לפעמים בגובה מעל ל-5 מטרים) לעיתים קרובות את הרמה, תוך יצירת תנאים טובים לספורט הסקי למרחקים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת ההתיישבות האנושית ברמת קאיבאב מתוארכת מלפני לפחות 8,000 שנים ועד לפני 2,500 שנים. התושבים היו ציידים-לקטים והשתייכו לשבטים מהתרבות הארכאית. הם חיו מציד של חיות קטנות, ליקוט צמחי מאכל, ואיסוף מינרלים. למרות התקופה הארוכה בני תרבות זו לא השאירו את חותמם על האזור.
בין 500 לפני הספירה ל-300 לפני הספירה החל אורח החיים של התושבים באזור הגרנד קניון להשתנות. החל ביות של צמחי בר, והארכאולוגים מכנים תושבים אלו בשם "יוצרי הסלים". אף שהיו עדיין תלויים למחייתם בציד ובליקוט צמחים הם החלו לשלב חקלאות באורח חייהם. תקופת יוצרי הסלים הסתיימה ב-800 לספירה. לקראת סוף התקופה החלו התושבים להתיישב בישובי קבע והחלה תקופת בני עם האנסאזי שחיו באזור מלפני 2,000 שנים ועד לפני כ-700 שנים. האנסאזי השאירו אחריהם שרידים ארכאולוגיים מרשימים, דוגמת אלו שבפארק הלאומי מסה ורדה, שממחקרם התברר עד כמה היו בני תרבות זו מתקדמים בהשוואה לבני תקופתם באמריקה הצפונית. האנסאזי היו חקלאים, ולהשלמת התזונה צדו איילים. הם פיתחו לוח שנה ייחודי שהוכיח כי עסקו בצפייה ובמעקב על גרמי השמים. האנסזאי הגיעו לשיאם במאה ה-13. אז חלה התמוטטות של תרבותם שסיבותיה שנויות במחלוקת ביו החוקרים, והם נטשו את היישובים ברמה ועברו להתגורר במקומות בהם מתגוררים אנשי הפואבלו כיום: יישובי ההופי והזוני והיישובים לאורך הריו גראנדה.
במקום האנסאזי התיישבו ברמה אינדיאנים משבטי הפאיוט שחיים באזור גם כיום. כמו בני התרבות הארכאית, ובניגוד לבני תרבות האנסאזי שקדמו להם, היו הפאיוט ציידים-לקטים שצדו חיות ברמת קאיבאב ולקטו צמחים. אף שחלק מבני הפאיוט עסקו בחקלאות, הם לא היו חקלאים במקור. כמו בני התרבות הארכאית היו הפאיוט נוודים ולכן התגוררו במבנים זמניים מענפים המכונים ויקיאפ שאפשר היה לפרקם במהירות כאשר המשאבים בסביבה הידלדלו והיה צורך להעביר את המחנה למקום אחר.
הפאיוט הם שנתנו לרמה את שמה. "קאיבאב" בשפת הפאיוט פירושו "הר שוכב". השם התקבע כאשר חוקר הארצות ג'ון וסלי פאוול, שכינה לראשונה מקומות רבים לאורך הגרנד קניון, שמע כינוי זה מהם.[2] בני הפאיוט מתגוררים כיום בשמורת אינדיאנים (Kaibab Paiute Indian Reservation) סמוך לפרדוניה (Fredonia), והם ממשיכים להשתמש ברמה למטרות תרבותיות מסורתיות.[3]
איילים בקאיבאב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-20 הייתה רמת קאיבאב אתר שבו נעשה ניסיון לשליטה על גודל אוכלוסייה של בעלי חיים. גודל אוכלוסיית האיילים ברמה שלפני 1905 הוערכה בכ-4,000. מספר זה מעולם לא אושר באמצעות סקר או ספירה בפועל, והפך לנתון המקובל בעיקר משום שלא הייתה הערכה אחרת. כושר הנשיאה הממוצע של האזור לא היה ידוע, בעיקר משום שמרבית הביולוגים לא הכירו מושג זה אז. הערכה מפורסמת שנעשתה שנים אחר-כך על ידי חובב הטבע והסופר אלדו לאופולד נקבה במספר 30,000 איילים. ב-1906 הרעיון היה להגן ולהרחיב את עדר האיילים ברמה, ולכן ב-28 בנובמבר של אותה שנה, יסד הנשיא תאודור רוזוולט את שמורת חיות הבר הלאומית גרנד קניון (Grand Canyon National Game Preserve). מאז שנות ה-80 של המאה ה-19 סבלה הרמה מרעיית יתר של כבשים, בקר וסוסים. במהלך אותה תקופה הרגו החוואים וציידי פרסים טורפים רבים. בתקופה שבה יסד רוזוולט את שמורת חיות הבר, העבירו החוואים את מרבית חיות המשק למקומות אחרים. השינוי העיקרי שחל עקב יצירת שמורת חיות הבר היה איסור על ציד איילים. המאמצים של הממשל, שבראשם שירות היערות של ארצות הברית, להגן על האיילים התמקדו שוב בהריגת אויביהם הטבעיים. בין 1907 ל-1939 ניצודו 816 פומות, 20 זאבים, 7,388 זאבי ערבות ומעל ל-500 שונרים.[4]
אוכלוסיית האיילים חוותה גידול רב במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20. הערכה אחת נקבה במספר של 100,000 איילים ששכנו ברמה ב-1924. שוב, לא נעשה שום סקר שיטתי על מנת לתמוך בהערכה זו, שייתכן שהייתה מוגזמת וכפולה מהמספר האמיתי. עם זאת, זמן קצר אחר-כך, החלה אוכלוסיית האיילים להצטמצם עקב רעיית יתר. באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 החלו איילים רבים לגווע ברעב. לאחר מחלוקת משפטית מרה בין הממשל הפדרלי ומדינת אריזונה, הותר שם הציד במטרה לצמצם את מספר האיילים. הציידים היו מסוגלים להרוג רק חלק קטן מאוכלוסיית האיילים הרעבים. המרעה עצמו ניזוק, וכושר הנשיאה צומצם מאוד. ברגע שהאקולוגים החלו לחקור את האזור ולהרהר בשינויים שהתחוללו בו, הם החלו להשתמש באיילים של קאיבאב כשיעור לדוגמה כיצד ההחלטה להיפטר מהאויבים הטבעיים של האיילים, שנעשתה במטרה לשמר את אוכלוסיית האיילים, אפשרה לאיילים להתרבות בלא הגבלה, מעבר ליכולת של המשאבים הטבעיים של הרמה לספק להם מזון. כמה מהאקולוגים הצביעו על כך שהסיטואציה הדגישה את החשיבות של מציאת האיזון בין גודל האוכלוסייה לכושר הנשיאה של הסביבה. כיוון שבפועל המספרים של האיילים והטורפים לא ייוודעו לעולם בוודאות, לא ניתן להתייחס לסיכום פשטני כזה של השינויים ברמת קאיבאב כאל שיעור אקולוגי מהימן. המסקנה המשמעותית יותר של האירועים ברמת קאיבאב היא שהמאמצים של בני האדם להגן על חיות הבר ולשמר אזורי בר חייבים להיות מאוזנים עם המורכבות האקולוגית והעדיפויות החברתיות שקשה לנבאן. שינויים מתרחשים, לעיתים במהירות, אבל השפעתם נשארת למשך עשרות שנים. נכון ל-2014 מנהל את האזור ועד חיות הבר של אריזונה (Arizona Game Commission), כשהוא מפקח על מספרם של האיילים כמו גם של הטורפים, ומנפיק רישיונות ציד על מנת לשמור על איזון בין מספר האיילים לכושר הנשיאה של הרמה.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | ||
|---|---|---|
| בירת המדינה | פיניקס | 
|
| אזורים גאוגרפיים | אזור ספורד • גרנד קניון • דרום אריזונה • המטרופולין של פיניקס • ההרים הלבנים • השדה הגעשי סן פרנסיסקו • מדבר מוהאבי • מדבר סונורה • עמק מוניומנט • עמק ורדה • פרוזדור השמש של אריזונה • צפון אריזונה • צפון-מזרח אריזונה • צפון מרכז אריזונה • קניון אוק קריק • רמת מגיון • רמת קאיבאב • רמת קולורדו • רמת קוקונינו • רצועת אריזונה • שולי מגיון | |
| היישובים הגדולים ביותר | פיניקס • טוסון • מסה • צ'נדלר • גלנדייל • סקוטסדייל • גילברט • טמפה • פאוריה • סופרייז • יומה • אבונדייל • פלגסטף • גודייר • לייק האווסו סיטי • באקאיי • קאסה גראנדה • סיירה ויסטה • מריקופה • אורו ואלי | |
| נושאים נוספים | מחוזות • היסטוריה | |
| בקרת זהויות |
|
|---|