שבלול
שבלול הוא כינוי לרכיכה מקבוצות השבלולים, רובם בעלי קונכייה מלופפת שאפשר להסתגר בה לגמרי. השם שבלול משמש לרוב לתיאור שבלולים יבשתיים ריאתיים, אך הוא מתייחס גם למינים של שבלולים ימיים ושבלולים מים מתוקים בעלי קונכייה, ולעיתים רחוקות גם לחלזונות שדומים שטחית במראם לשבלולים. חלזונות שאין להם קונכייה, או שיש להם קונכייה פנימית בלבד, נקראים בדרך כלל חשופיות, ושבלולים יבשתיים בעלי קונכייה קטנה שאינם יכולים להסתגר בה נקראים לעיתים חצי-חשופיות. מבחינה תקנית המונח אינו כולל חלזונות שאינם שייכים לענפים שבלולי יבשה, שבלולי מים מתוקים ושבלולי ים.
לשבלולים יש חשיבות רבה לאדם, הם משמשים כמזון, מזיקים, נשאים של מחלות, וקונכיותיהם משמשות כקישוטים ואף בתכשיטים. בנוסף, לשבלול יש משמעות תרבותית מסוימת, לעיתים מתקשר לעצלות. השבלול שימש גם כאמצעי דימוי לדברים הנעים לאט.
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבלולים הנושמים באמצעות ריאה שייכים לקבוצת השבלולים. כפי שהוגדרו באופן מסורתי, נמצאו השבלולים כקבוצה פוליפילטית במחקר מולקולרי על פי יורגר ואחרים, משנת 2010.[1] שבלולים עם זימים מהווים גם הם קבוצה פוליפילטיות. במילים אחרות, שבלולים עם ריאות ושבלולים עם זימים יוצרים מספר קבוצות טקסונומיות שאינן בהכרח קשורות זו לזו יותר מאשר לקבוצות אחרות.
גם שבלולים בעלי ריאות וגם שבלולים בעלי זימים התפשטו בצורה נרחבת במשך הזמן הגאולוגי כך שמינים מעטים עם זימים נמצאים על היבשה ומינים רבים בעלי ריאות נמצאים במים מתוקים. אף מינים ימיים מסוימים בעלי ריאות קיימים.
ניתן למצוא חלזונות במגוון רחב מאוד של סביבות, כולל תעלות, מדבריות, ועומקים של תהום הים. למרות ששבלולים יבשה עשויים להיות מוכרים יותר לציבור הרחב, חלזונות ימיים מהווים את הרוב המכריע של מיני השבלולים, ויש להם מגוון רב יותר וביומסה גדולה יותר. סוגי שבלולים רבים נמצאים גם במים מתוקים.
לרוב השבלולים יש אלפי מבנים זעירים דמויי שיניים הממוקמים על לשון רצועתית דמוית קובץ הנקראת רדולה. הראדולה פועלת כמו פצירה, חותכת את המזון לחתיכות קטנות. שבלולים רבים הם צמחוניים, אוכלים צמחים או מגרדים אצות משטחים באמצעות הראדולה שלהם, אם כי מיני יבשה מסוימים ומינים ימיים רבים הם אוכלי כל או טורפים קרניבורים. שבלולים אינם יכולים לספוג פיגמנטים צבעוניים כשאוכלים נייר או קרטון כך שהצואה שלהם גם כן צבעונית.[2]
השבלול היבשתי הגדול ביותר הידוע הוא שבלול אפריקאי טיגריסי Achatina achatina, הדגימה הגדולה ביותר שנמדדה הייתה באורך של 39.3 ס"מ מאף לזנב כשהיא מתוחה לגמרי, עם אורך קונכייה של 27.3 ס"מ בדצמבר 1978. היא שקלה בדיוק 900 גרם. השבלול נקרא Gee Geronimo, והיה בבעלות כריסטופר הדסון (1955–1979) מהוב, מזרח סאסקס, בריטניה, ונאסף בסיירה לאון ביוני 1976.[3]
שבלולים הם פרוטוסטומים. כלומר, במהלך ההתפתחות, בשלב הגסטרולציה, הבלסטופור יוצר את הפה ראשון. הפיצול בשבלולים הוא בתבנית הולובלסטית ספירלית. בפיצול הולובלסטי ספירלי, מישור הפיצול מסתובב בכל חלוקה והחלוקות התאים שלמות. שבלולים אינם עוברים מטמורפוזה לאחר הבקיעה. שבלולים בוקעים בצורת מבוגרים קטנים. ההתפתחות היחידה הנוספת שתעבור היא צריכת סידן לחיזוק הקונכייה שלהם. שבלולים יכולים להיות זכרים, נקבות, הרמאפרודיטיים או פרתנוגנטיים כך שישנם מערכות רבות ושונות של קביעת מין.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרגלי האכילה של שבלולים משתנים בצורה רחבה, כאשר חלקם הם אוכלוסי כל וחלקם אוכלים מזון מסוים.[4] שבלולים אוכלים בלילה.[5] הם ניזונים בעיקר מחומר אורגני מתפורר.[5] תזונתם כוללת גם פטריות, חזזיות, עלים ירוקים, תולעים, רימות, חרקים, צואת בעלי חיים, פגרים וחשופיות אחרות. שבלולים מסוימים ניזונים משבלולים אחרים.[5]
רלוונטיות אנושית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבלולי יבשה ידועים כמזיקים חקלאיים וגינתיים אך מינים מסוימים הם מעדן אכיל ולפעמים חיות מחמד ביתיות. בנוסף, הריר שלהם יכול לשמש למוצרי טיפוח עור. [6]
בחקלאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימים מגוון אמצעים לשליטה על שבלולים בהם משתמשים גננים וחקלאים במטרה להפחית נזקים לצמחים יקרי ערך. חומרי הדברה מסורתיים עדיין בשימוש, כמו גם אפשרויות פחות רעילות לשליטה כגון פתרונות מרוכזים של שום או לענה. נחושת היא גם דוחה שבלולים, וכך רצועת נחושת סביב גזע העץ תימנע משבלולים לטפס ולהגיע לעלווה ולפירות. שכבה של חומר יבש, טחון דק ושריטתי כמו אדמת חרסית יכולה גם להרתיע שבלולים.[7]
שבלול החזה (Rumina decollata) ייתפוס ויאכל שבלולי גינה, ובשל כך הוא הוכנס לעיתים כחומר הדברה ביולוגית במזיקים. עם זאת, זה לא ללא בעיות, מכיוון שהחילזון החזה עשוי לתקוף ולטרוף גם רכיכות אחרות העשויות לייצג חלק חשוב מהפאונה הילידית של האזור.
שימוש קולינרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במטבח הצרפתי שבלולים אכילים מוגשים לדוגמה באסקרגו. תהליך גידול שבלולים למאכל נקרא היליקולטורה. לצורכי גידול, השבלולים נשמרים במקום חשוך בכלוב מרושת עם קש יבש או עץ יבש. גפנים גזומים של ענבי יין משמשים לעיתים קרובות למטרה זו. במהלך תקופת הגשם, השבלולים יוצאים מתרדמת החורף ומשחררים את רוב הריר שלהם על העץ/קש היבש. לאחר מכן מכינים את השבלולים לבישול. המרקם שלהם כשהם מבושלים הוא מעט לעיס ורך.
כמו כן, כפריט מזון גורמה, מספר מיני שבלולי יבשה מספקים מקור חלבון קל לאיסוף לאנשים רבים בקהילות עניות ברחבי העולם. שבלולי יבשה רבים הם בעלי ערך מכיוון שהם ניזונים ממגוון רחב של פסולת חקלאית, כגון עלים שנשרו במטעי בננות. במדינות מסוימות, שבלולי יבשה ענקיים מיוצרים באופן מסחרי למאכל.
שבלולי יבשה, שבלולי מים מתוקים ושבלולי ים נאכלים כולם במדינות רבות. באזורים מסוימים בעולם מטגנים שבלולים. לדוגמה, באינדונזיה הם מטוגנים כסאטה, מנה המכונה סאטה קאקל. ביצי שבלולים מסוימים נאכלות באופן דומה לאופן שבו אוכלים קוויאר.[8]
בבולגריה, שבלולים מבושלים באופן מסורתי בתנור עם אורז או מטוגנים במחבת עם שמן ירקות ואבקת פפריקה אדומה. לפני השימוש במנות אלו, הם מבושלים היטב במים חמים (עד 90 דקות) ומוצאים ידנית מהקונכיות שלהם.
אכילה כמזון בתקופת רעב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיני שבלולים וחשופיות שאינם נאכלים בדרך כלל באזורים מסוימים, שימשו לעיתים כמזון רעב בתקופות היסטוריות. ההיסטוריה של סקוטלנד שנכתבה במאה ה-19 מתארת תיאור של שבלולים שונים ושימושם כפריטי מזון בתקופות מגפה. [9]
דימויים תרבותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימבוליקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איטיותו של השבלול הפכה אותו לסמל מסורתי לעצלנות. בתרבות הנוצרית, הוא מייצג את חטא העצלות מתוך שבעת החטאים.[10] בתהילים נח:ח מתייחסים לריר השבלול כעונש מטפורי, ובמיתולוגיה של המאיה השבלול נקשר עם תשוקה מינית.[11]
חיזוי ושימושים דתיים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השבלול צוין ושימש בניבוי בצורה נרחבת. המשורר היווני הסיודוס כתב כי שבלולים מסמלים את הזמן לקציר על ידי טיפוס על הגבעולים, בעוד שלאל הירח האצטקי Tecciztecatl הייתה קונכייה של חילזון על גבו. הדבר סימל לידה מחדש; הנטייה של החילזון להופיע ולהיעלם הושוותה לירח.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jörger, Katharina M; Stöger, Isabella; Kano, Yasunori; Fukuda, Hiroshi; Knebelsberger, Thomas; Schrödl, Michael (2010). "On the origin of Acochlidia and other enigmatic euthyneuran gastropods, with implications for the systematics of Heterobranchia". BMC Evolutionary Biology. 10 (1): 323. Bibcode:2010BMCEE..10..323J. doi:10.1186/1471-2148-10-323. PMC 3087543. PMID 20973994.
- ^ "Floor tiles made of coloured snail poo by Lieske Schreuder - design". 26 בנובמבר 2013. נבדק ב-29 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Largest Snail". Guinness World Records. נבדק ב-17 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vendetti, Jann. "A Microscopic Look at Snail Jaws". nhm.org. Natural History Museum Los Angeles County. נבדק ב-2022-01-05.
- ^ 1 2 3 Texas Bug Book: The Good, the Bad, and the Ugly - Page 144. University of Texas Press. בספטמבר 2005. ISBN 9780292709379.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Howley, Elaine (18 ביולי 2022). "Snail Mucin for Skin Care: Products and Uses". U.S. News. ארכיון מ-18 ביולי 2023. נבדק ב-29 ביולי 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sanders, April. "Do Egg Shells Help Stop Snails From Eating Plants?" Home Guides | SF Gate. Accessed 01 July 2019.
- ^ "The height of slow-food, France serves snail caviar". Reuters. 20 בדצמבר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chambers, Robert (1858). Domestic annals of Scotland, from the reformation to the revolution. W. & R. Chambers. (Also quoted here.
- ^ de Vries, Ad (1976). Dictionary of Symbols and Imagery. Amsterdam: North-Holland Publishing Company. p. 430. ISBN 978-0-7204-8021-4.
- ^ Susan Milbrath, Star Gods of the Maya: Astronomy in Art, Folklore, and Calendars, University of Texas Press, 01/01/2010
- ^ Cooper, J. C. (1992). Symbolic and Mythological Animals. London: Aquarian Press. p. 213. ISBN 978-1-85538-118-6.
