שירות חלוצי לישראל

השירות החלוצי לישראל (בראשי תיבות: שח"ל) היה ארגון לחלוציות מגויסת, שהוקם בראשית שנות ה-50 על ידי מפא"י ביוזמת דוד בן-גוריון.

הקמת השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת מדינת ישראל חשש בן-גוריון כי הרוח החלוצית תלך ותדעך, וסבר שיש להקים מסגרות ארגוניות להמשך קיום ועידוד החלוציות, בייחוד לאור גלי העלייה הגדולים באותה התקופה. לצורך כך הקימה מפא"י ב-20 במאי 1950 את השח"ל - שירות חלוצי לישראל^[1], כך שיהיה כוח חלוצי-מוסרי שימשיך להנחיל את הערכים של מקימי המדינה גם לאוכלוסיות הצעירות יותר וכן לעולים החדשים. השח"ל תוכנן לגייס אלפי מתנדבים צעירים מכל המגזרים היהודיים בישראל לתקופה של שנתיים לפחות שבה יפעלו לקידום משימות לאומיות-ממלכתיות.

יותר מאשר בכל זמן שהוא דרוש כיום כוח מרכזי מדריך ומחבר אשר יפלס דרך להמונים שיבואו בדוגמת חייו ובכוחו המוסרי... אין אשליה גדולה מן ההנחה 'שהמדינה תענה את הכל'. המדינה בלי כוח חלוצי, כרכבת ללא קטר. הכוחות החלוציים שהיו לנו עד כה ואשר שינו את פני הדור, והיו מרוכזים בעיקר בהתיישבות העובדת - כוחות אלה, שהספיקו עד המהפכה, אינם מספיקים עתה. נשתנה הקצב. ומנוע שהספיק למכונית קטנה לא יוכל לגרור טנדר כבד. דרושים כוחות עצומים להכשיר את העולים... להנחילם ערכים חברתיים ואנושיים.

— דבר, 21 במאי 1950

לשח"ל הובטחה על ידי ראש ממשלת ישראל תמיכה מלאה בכל מאמציו ופעילויותיו ובכירי ההנהגה בארץ, בממשלה, בסוכנות ובהסתדרות, התבקשו לסייע לו ככל הניתן.

משימות השח"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוזר שחיבר והפיץ מטה השח"ל פורטו משימות ההתנדבות בתחומים הבאים:

מחנות ומעברות העולים
תפקידים בנח"ל ובצה"ל
תפקידים במשלטים ובמושבי עולים
יישוב הנגב ונקודות נוספות בארץ
חינוך והדרכת נוער

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-500 מאנשי השח"ל הקימו היאחזויות בתל ירוחם, סדום, אילת, עין נטפים, עין יהב, באר אורה ועברונה. במסגרת "מבצע ערבה" שנערך כבר בשנת הקמתו של השח"ל ב-1950, הוקמה התיישבות ראשונית בעין ויבה, לימים מושב עין יהב. השח"ל ניסה להקים במקום חווה חקלאית לגידולי שדה וירקות ונעזר לצורך כך בין היתר בסוכנות היהודית ובמשרד החקלאות. כדי להוסיף ידיים עובדות לצרכים החקלאיים של החווה הגיעו בשנת 1952 לחווה עשרות גדנ"עים, אך ב-1954 פורקה ההתיישבות לאחר שנקלעה למשבר כלכלי.

שח"ל גם מיין מאות אנשים וגייסם למערכת החינוך שנזקקה נואשות למורים נוספים בשל גלי העלייה. במסגרת קורסים מזורזים הוא איפשר את פתיחתן של מאות כיתות. כמו כן הוא גייס מאות אחרים לתפקידים במושבים ובמעברות כגון שומרים וחובשים.

בסיכומו של דבר התגייסו לשח"ל 2,256 מתנדבים. אנשי שח"ל השתתפו בהקמת היישובים לאורך "כביש הרעב" שצמחו מחמש מעברות: העימרות, בטחה, גילת, פדאים ורנן.

דעיכה ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור מספר חודשים מהקמת השח"ל רק כ-200 מבני היישוב הוותיק בארץ התגייסו אליו. הרוב המוחלט העדיף את התפתחותו האישית בעבודה או בלימודים. בניגוד אליהם, מאות עולים ומובטלים התגייסו לשורות השח"ל בתקווה לקבל הכשרה מקצועית ומקום עבודה מסודר. דעיכת העלייה בין השנים 1952–1954 ועזיבתו לשדה בוקר של יוזם השח"ל, בן-גוריון, הביאו לדעיכה בהיקף התמיכה והפעילות של הארגון. קשיים כלכליים אליהם נקלע השח"ל בשל פעילות קבוצות החלוצים בנגב הביאו את הנהגת מפא"י לפרק את השח"ל במקום להמשיך ולתמוך בפעילותו.

השח"ל היה לאחרוני הניסיונות של הנהגת מפא"י לארגן חלוציות מגויסת לצורך משימות חברתיות לאומיות שאתגרו את המדינה בשנותיה הראשונות. יש הגורסים שכישלון השח"ל היה זרז למעברו של בן-גוריון לשדה בוקר למען יהיה דוגמה אישית חלוצית.