באר אורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
באר אורה
BeerOra2.JPG
מחוז הדרום
מועצה אזורית חבל אילות
גובה ממוצע[1] ‎183 מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב קהילתי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 965 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 10.8% בשנה עד סוף 2018

בְּאֵר אוֹרָה הוא ישוב פרוורי באזור הערבה בין אילות לאליפז, כ-20 קילומטרים צפונית לאילת, השייך למועצה אזורית חבל אילות. נכון ל־2019 ביישוב מתגוררות 220 משפחות. רוב התושבים מתפרנסים בעבודות שונות באילת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 נקדחה באר מים על ידי אגף המים במשרד החקלאות[2], במקום שעד אז כונה ביר הינדיס (מערבית: באר חושך). הבאר שימשה כמקור המים הראשון של אילת, בטרם חוברה העיר לקידוח מעין רדיאן (יטבתה) באוקטובר 1951.

בדצמבר 1950 הוקם בקרבת הבאר בסיס גדנ"ע. ועדת השמות הממשלתית קבעה את שמו החדש של המקום, באר אורה (בניגוד למשמעות השם המקורי: באר החושך). הבסיס פעל עד ראשית שנות ה-90.

בשנת 1989 החליטה הממשלה להקים יישוב בבאר אורה במקום בסיס הגדנ"ע[3]. ב-15 במאי 2001 הונחה אבן הפינה ליישוב[4], בסמוך לבסיס הנטוש, במטרה לאכלס את הערבה ולקרב תושבים ממרכז הארץ אל הנגב אשר נקבע כאזור התיישבותי מועדף. סגנון הבנייה ייחודי ומותאם לאופי המדבר. עם הקמתו הוקצו ביישוב 195 מגרשים לבניית בתים, ובשלב ראשון נבנו ביישוב 24 בתים ומבני ציבור. בשנת 2009 הושלם הקמת שלב ב' של היישוב שכלל עוד 22 בתים[5].

בשנת 2010, לאחר דיונים שנמשכו מאז שנת 2004, הוחלט להעביר את נמל התעופה אילת לאזור הסמוך לבאר אורה, ולהקים בו את נמל התעופה תמנע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא באר אורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, ע' 159
  3. ^ היישוב באר אורה - אשר תוכנן על ידי המינהל- מוקם בערבה (תאריך פרסום: 13/5/2001)
  4. ^ דליה טל, ‏הונחה אבן הפינה ליישוב באר אורה בחבל אילות, באתר גלובס, 20 במאי 2001
  5. ^ עזרא כרמלי, האוויר הנקי הפך את באר אורה ליישוב מבוקש, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 26 ביולי 2009