שירות לאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Split-arrows-3.svg ערך זה מועמד לפיצול: ערך זה גדול מאוד או שהוא עוסק במספר נושאים. ייתכן שפיצול הערך לערכי משנה יקל על הקריאה ועל איתור מידע רלוונטי.
אתם מוזמנים לדון בדף השיחה בהצעה לפצל את הערך.

שירות לאומי או שירות אזרחי משמש לרוב כשירות תחליפי לשירות צבאי נעשה לרוב במסגרות חינוכיות, רפואיות או בפעילויות רווחה. מסגרות שירות כדוגמת זו קיימות במדינות שונות בעולם ובפרט בישראל.

שירות לאומי במדינות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק ממדינות העולם, במיוחד באירופה, ניתנת אפשרות לאזרחים הצעירים לשרת בשירות הקהילה שלהם במקום השירות הצבאי.[דרוש מקור] הסיבות לכך הן בדרך כלל:

  1. אמונה בחשיבות השירות למען הכלל כמרכיב בהתפתחות תפיסה אזרחית וסולידריות חברתית בקרב הנוער המתבגר.
  2. רצון להקל על הקהילה באמצעות אספקת שירותים זולים.
  3. אין צורך בכל בני מחזורי גיוס החובה עבור הצבא כאשר אין איום על המדינה.
  4. גישה אנטי-מיליטריסטית, במיוחד במדינות שהן בעלות עבר צבאי ניכר.
  5. חסכון בתקציב בשל העלות הנמוכה של תקן שירות לאומי לעומת שכר עובד.

ברוב מהמדינות השירות הלאומי ארוך מהשירות הצבאי וזאת על מנת לעודד גיוס, כמו כן לרוב אין אפשרות להימנע הן משירות צבאי והן משירות לאומי, כך למשל בגרמניה (היהודים בגרמניה פטורים משניהם).[דרוש מקור]

שירות לאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק בישראל, כל מי שקיבל פטור משירות צבאי יכול להתנדב לשירות לאומי. אוכלוסיית המתנדבים כוללת נשים וגברים, ביניהם יהודים, ערבים, חרדים, ופטורי גיוס מסיבות שונות, כגון מסיבות רפואיות או דתיות. מרבית מתנדבי השירות הלאומי בישראל הן בנות דתיות לאומיות ששוחררו מחובת השירות בצה"ל מטעמי דת[1].

ניהול השירות הלאומי בישראל אינו מבוצע בפועל על ידי המדינה, אלא על ידי שבע עמותות שהוסמכו לכך על ידי משרד ראש הממשלה. עם זאת, המדינה מפעילה סמכויות פיקוח ותכנון אסטרטגי מקיף לכל נושא השירות, באמצעות מנהלת השירות האזרחי-לאומי.

חוק שירות לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נחקק חוק שירות לאומי, הקובע כי כל בת דתייה שקיבלה פטור משירות בצה"ל חייבת לשרת בשירות לאומי. חוק זה עורר את התנגדותם הפעילה של גדולי הרבנים בציבור החרדי ביניהם החזון איש, ר' איסר זלמן מלצר ואף הרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק שאף הכריזו כי השירות אסור באיסור "יהרג ובל יעבור" (אליהם הצטרף גם הרב הראשי דאז יצחק אייזיק הלוי הרצוג).[דרוש מקור]

החוק לא בוצע בפועל ולא הותקנו תקנות לביצועו, ובשנת 1979 נוסף בסופו סעיף 21 הקובע "ביצועו של חוק זה לא יחל, אלא לאחר שהממשלה תחליט על כך"[2]. החלטה כזו לא נתקבלה מעולם ולכן החוק אינו מיושם עד היום.

מפעל השירות הלאומי בישראל התחיל בסוף שנות ה-60 כהתנדבות בלתי ממוסדת, ומוסד ב-31 באוקטובר 1971 כנישה סקטוריאלית של בנות הציונות הדתית, כשמסגרת ההתנדבות מוסדה בתוך האגודה להתנדבות. מאז ועד היום בחרו להתנדב מידי שנה אלפי בנות דתיות הפטורות משירות צבאי, למסגרות התרומה השונות בשירות הלאומי, ומפעל השירות הלאומי השתרש בחברה הישראלית.

חוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד - 2014, התפרסם ביום 19.3.2014[3].

הקמת השירות הלאומי-אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 חלו תמורות בחברה הישראלית, ביניהן ירידה באחוזי הגיוס לצבא, ופנייה של בנות שאינן דתיות, ובנים, להתנדבות לשירות הלאומי, ונוצר לחץ ציבורי לפתיחת שורות השירות הלאומי לכלל אזרחי המדינה. כתוצאה מכך, הקימה המדינה מספר וועדות, ביניהן וועדת עברי, שאת מסקנותיה אימצה ממשלת ישראל בסוף 2005, ובמרכזן פתיחת השירות הלאומי (והפיכת שמו לאזרחי-לאומי) לכלל האוכלוסיות הפטורות משירות צבאי, במסגרת עמותות שונות ובהן ש.ל.מ, שלומית ועמותת ש"ל. כך לדוגמה, בספטמבר 2006 אישרה ממשלת ישראל כי גם בנים אשר קיבלו פטור מצה"ל יוכלו להתנדב לשירות לאומי על פי חוק (ולא על פי הוראת שעה) ויהיו זכאים לכל ההטבות והזכויות על פי חוק קליטת חיילים משוחררים. ש.ל.מ, "בת עמי", שלומית ועמותת ש"ל משלבות במסגרתן בנים הבוחרים להשתלב בשירות הלאומי. כמו כן נפתח השירות הלאומי ("אזרחי") לערבים בשנים האחרונות. בעמותת ש.ל.מ פתחו מסגרות המשלבות את האוכלוסייה הערבית בשירות הלאומי ("אזרחי"), ובשנת 2010 התנדבו לשירות הלאומי כ-1,200 צעירים ערבים דרך עמותות אלו[4].

מנהלת השירות האזרחי-לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 קיבלה הממשלה שתי החלטות לקראת הקמת מנהלת שירות אזרחי-לאומי במשרד ראש הממשלה. בחודש ינואר 2008, קיבלה הממשלה החלטה המעבירה את סמכויות השירות הלאומי ממשרד הרווחה לידי המנהלת החדשה, שקמה במשרד ראש-הממשלה. בחודש אפריל 2009 העבירה הממשלה את סמכויות המנהלת למשרד המדע והטכנולוגיה במסגרת הסכם קואליציוני.

החל משנת 2000 ואילך מתקיימת עלייה רצופה וחדה במספר בני המיעוטים המשרתים שירות - לאומי -אזרחי. בשנת 2010 התחילו את השירות 1,350 בני מיעוטים, בנים ובנות, בהשוואה לכ-100 בשנת 2003. הרשות האחראית על השירות הלאומי בישראל היא "מנהלת השירות האזרחי-לאומי" במשרד המדע והטכנולוגיה. המנהלת אחראית הן על השירות הלאומי הוותיק, והן על השירות האזרחי לחרדים, לפי "חוק טל".

תנאי המתנדב בשרות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי השירות של מתנדב לשירות לאומי מוסדרים בחוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי), תשנ"ח–1998. השירות הלאומי לבנות מוסדר בתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), תשס"ב-2002 בו מפורטות חובות וזכויות המתנדבים. השירות הלאומי לבנים מוסדר בחוק שירות לאומי בהתנדבות (תוכנית ניסיונית לבנים) (הוראת שעה), תשס"א-2001, והוא מתבסס על כללי השירות הלאומי לבנות.

משך השירות הלאומי יכול להיות שנה אחת או שנתיים, וניתן להפסיקו בכל עת. עם זאת, על מנת לקבל את מלוא תנאי השחרור (כגון מענק שחרור), יש לשרת שנה אחת מלאה.

במהלך השירות הלאומי מקבל המתנדב דמי כלכלה בסך כמה מאות שקלים. מתנדבי השירות הלאומי מקבלים החזר מלא על נסיעות באוטובוסים במהלך השירות, והחל מ-1.1.2001 הם זכאים לנסיעות חינם ברכבת ישראל. השירות הלאומי מספק לכל מתנדב אשר מתגורר במרחק רב ממקום השירות דירה בה יוכל לגור במהלך השירות.

עם תום השירות הלאומי זכאי המתנדב להטבות על-פי חוק קליטת חיילים משוחררים, בדומה להטבות הניתנות למי ששירת בצה"ל במשך אותו זמן.

השרות האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לשירות לאומי, מתקיים בשנים האחרונות מסלול של שרות אזרחי. חוק טל איפשר לבני ישיבה להתגייס לשירות אזרחי כתחליף לשירות הצבאי. השירות האזרחי מוצע לרווקים מעל גיל 26 ולנשואים עם ילד אחד בכל גיל. ניתן לשרת במסלול מלא של 40 שעות שבועיות במשך שנה אחת, או במסלול מפוצל של 20 שעות שבועיות במשך שנתיים.

תחומי השירות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות הלאומי בישראל פועל במגוון תחומים, בין השאר:

עם הזמן התפתח השירות הלאומי וכיום ניתן לשרת בתחומים שונים ומגוונים, החל מעבודה פקידותית ועד עבודה חינוכית וחקלאית. השינוי נובע גם מהפעלת עמותות שונות הפועלות לקידום השירות בקרב כלל האוכלוסייה בארץ, בין היתר "האגודה להתנדבות בעם", בת עמי ואחרות.

הפולמוס סביב השרות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר רבנים דתיים לאומיים (כדוגמת הרב זלמן מלמד ובנו הרב אליעזר מלמד) אשר ממליצים לבנות לוותר על השירות הלאומי על מנת להקדים ללמוד מקצוע ולהקים משפחה, דבר אותו רואים רבנים אלו כמסייע לעם ישראל יותר מאשר השירות הלאומי‏[5].

בקרב הציבור הערבי ומנהיגיו קיימת התנגדות ליוזמות של שירות אזרחי לערבים, בנימוק שמדובר ב"זרוע ישירה של צבא הכיבוש" ובפגיעה בזהותם של בני הנוער הערבים כחלק ממיעוט לאומי‏[6][7].

העלות הישירה של הפעלת בת שירות לאומי, כולל התשלום הישיר אליה ועלות ליוויה על ידי עמותת השירות הלאומי הוא 27,700 שקלים לשנה, שהם כ-2,300 שקלים לחודש‏[8]. עו"ד אמנון דה הרטוך טען שעלות בת שירות לאומי אשר שירתה במשך שנתיים ולאחר מכן עובדת בשירות הציבורי, למשל כמורה, במשך 35 שנה (כולל אבדן תשלומי מס מאותן שנתיים שבהן לא עבדה), שווה ערך ל-5,500 שקלים לכל חודש שירות, ללא עלות העמותה המלווה. הרטוך מסיים את מאמרו בשאלה: "שמא כדאי לוותר על כל העניין?"‏[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחמד חטיב ואילן ביטון, ‏השרות האזרחי-לאומי בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 15 בפברואר 2011
  2. ^ חוק שירות לאומי, תשי"ג-1953
  3. ^ ספר החוקים 2442, התשע"ד, 19.3.2014, עמ' 380.
  4. ^ ענת שלו, פי 2 ערבים בשירות לאומי: "שיגידו בוגד, אז מה?", באתר ynet‏, 01.01.10
  5. ^ עמנואל שילה, ‏זכות בחירה מגיל 16 - שולחן עורך, באתר בשבע - ערוץ 7, 11 בפברואר 2010 (לקוח מגיליון 380)
  6. ^ רועי נחמיאס, קמפיין ערבי: "שירות לאומי - הדרך שלך לצבא", באתר ynet‏, 13 בספטמבר 2007
  7. ^ שרון רופא-אופיר, זחאלקה: ערבי שיעשה שירות לאומי יהיה מצורע, באתר ynet‏, 27 באוקטובר 2007
  8. ^ שמעון כהן, ‏סער לנתניהו: הגדל תקני השירות הלאומי, באתר ערוץ 7, 10 בפברואר 2012
  9. ^ אמנון דה-הרטוך, כל בת שירות לאומי מקבלת מהמדינה 4,200 שקל בחודש, באתר TheMarker‏, 8 בפברואר 2010