שירות לאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התנדבות של בנות שירות עם קשישים בקהילה

שירות לאומי או שירות אזרחי משמש לרוב כשירות תחליפי לשירות צבאי נעשה לרוב במסגרות חינוכיות, רפואיות או בפעילויות רווחה. מסגרות שירות כדוגמת זו קיימות במדינות שונות בעולם ובפרט בישראל.

שירות לאומי במדינות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק ממדינות העולם, במיוחד באירופה, ניתנת אפשרות לאזרחים הצעירים לשרת בשירות הקהילה שלהם במקום השירות הצבאי.[דרוש מקור] הסיבות לכך הן בדרך כלל:

  1. אמונה בחשיבות השירות למען הכלל כמרכיב בהתפתחות תפיסה אזרחית וסולידריות חברתית בקרב הנוער המתבגר.
  2. רצון להקל על הקהילה באמצעות אספקת שירותים זולים.
  3. אין צורך בכל בני מחזורי גיוס החובה עבור הצבא כאשר אין איום על המדינה.
  4. גישה אנטי-מיליטריסטית, במיוחד במדינות שהן בעלות עבר צבאי ניכר.
  5. חסכון בתקציב בשל העלות הנמוכה של תקן שירות לאומי לעומת שכר עובד.

ברוב מהמדינות השירות הלאומי ארוך מהשירות הצבאי וזאת על מנת לעודד גיוס, כמו כן לרוב אין אפשרות להימנע הן משירות צבאי והן משירות לאומי, כך למשל בגרמניה (היהודים בגרמניה פטורים משניהם).[דרוש מקור]

שירות לאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק בישראל, כל מי שקיבל פטור משירות צבאי יכול להתנדב לשירות לאומי. נכון לשנת 2014 בישראל מתנדבים כ-16,500 צעירים בשירות לאומי. אוכלוסיית המתנדבים כוללת נשים וגברים, ביניהם יהודים, ערבים, חרדים, ופטורי גיוס מסיבות שונות, כגון מסיבות רפואיות או דתיות. כמחצית ממתנדבי השירות הלאומי בישראל הן בנות דתיות לאומיות ששוחררו מחובת השירות בצה"ל מטעמי דת[1], כרבע מהם חילונים, כרבע מהם מגיעים מהחברה הערבית, כ-8 אחוזים שייכים לקבוצות אוכלוסייה מיוחדות (מתנדבים בעלי מוגבלות, נוער בסיכון ונערות במצוקה).

ניהול השירות הלאומי בישראל מבוצע על ידי שמונה עמותות (גופים מוכרים): האגודה להתנדבות, בת עמי, העמותה לשוויון חברתי ושירות לאומי, עמינדב, ש"ל, שלומית, אופק וחיבור חדש. עמותות השירות הלאומי אחראיות על איתור המועמדים, שיבוצם במקומות שירות וליווי המתנדבים במהלך השירות. המדינה מפעילה סמכויות פיקוח ותכנון אסטרטגי מקיף לכל נושא השירות, באמצעות רשות השירות האזרחי-לאומי.

חוק שירות לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות הלאומי-אזרחי אינו מוסדר בחוק אחד, אלא בכמה חוקים, תקנות והחלטות ממשלה. בשנת 1953 נחקק חוק שירות לאומי, התשי"ג-1953, הקובע כי כל בת דתייה שקיבלה פטור משירות בצה"ל חייבת לשרת בשירות לאומי. חוק זה עורר את התנגדותם הפעילה של גדולי הרבנים בציבור החרדי ביניהם החזון איש, ר' איסר זלמן מלצר ואף הרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק שאף הכריזו כי השירות אסור באיסור "יהרג ובל יעבור" (אליהם הצטרף גם הרב הראשי דאז יצחק אייזיק הלוי הרצוג).[דרוש מקור]

החוק לא בוצע בפועל ולא הותקנו תקנות לביצועו, ובשנת 1979 נוסף בסופו סעיף 21 הקובע "ביצועו של חוק זה לא יחל, אלא לאחר שהממשלה תחליט על כך"[2]. החלטה כזו לא נתקבלה מעולם ולכן החוק אינו מיושם עד היום. לכן המקור הנורמטיבי המרכזי לדרכי הפעלתו ופעילותו של השירות הלאומי הן תקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), התשס"ב-2002. השירות האזרחי מעוגן כיום בתיקון לחוק שירות ביטחון, התשמ"ח-1986, ובחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014, שניהם ממרס 2014.

מפעל השירות הלאומי בישראל התחיל בסוף שנות ה-60 כהתנדבות בלתי ממוסדת, ומוסד ב-31 באוקטובר 1971 כנישה סקטוריאלית של בנות הציונות הדתית, במסגרת האגודה להתנדבות. מאז ועד היום בחרו להתנדב מדי שנה אלפי בנות דתיות הפטורות משירות צבאי לשירות הלאומי, ובמקביל אוכלוסיות מגוונות נוספות הצטרפו למעגלי השירות הלאומי ומפעל השירות הלאומי הכה שורש בחברה הישראלית.

הקמת השירות הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-60, בעקבות מלחמת ששת הימים, נוצר רצון עז בקרב בנות דתיות לשרת את החברה כמקבילותיהן בציבור החילוני. מספר בנות החלו להתנדב ללא מסגרת מסודרת בתום התיכון, ובעקבות כך הוקמה בשנת 1971 האגודה להתנדבות כגוף המוכר המייסד של השירות הלאומי על ידי דב פרומן ונציגי ציבור נוספים מן הציונות הדתית.

בשנות ה-90 חלו תמורות בחברה הישראלית, ביניהן ירידה באחוזי הגיוס לצבא, ופנייה של בנות שאינן דתיות, ובנים, להתנדבות לשירות הלאומי, ונוצר לחץ ציבורי לפתיחת שורות השירות הלאומי לכלל אזרחי המדינה. כתוצאה מכך, הקימה המדינה מספר וועדות, ביניהן וועדת עברי, שאת מסקנותיה אימצה ממשלת ישראל בסוף 2006, ובמרכזן פתיחת השירות הלאומי לכלל האוכלוסיות הפטורות משירות צבאי, כולל בנות שאינן דתיות, בנים, וערבים. שילוב אוכלוסיות אלו בשירות לאומי מתבצע דרך עמותות שונות ובהן האגודה להתנדבות (ש.ל.ם), שלומית, בת-עמי ועמותת ש"ל. כתוצאה נקלטו אלפי חילונים במסגרות השירות הלאומי השונות. כמו כן נפתחו מסגרות המשלבות את האוכלוסייה הערבית והדרוזית בשירות הלאומי[3]. החל משנת 2000 ואילך מתקיימת עלייה רצופה וחדה במספר בני המיעוטים המשרתים שירות לאומי-אזרחי. בשנת 2010 התחילו את השירות 1,350 בני מיעוטים, בנים ובנות, בהשוואה לכ-100 בשנת 2003.

מנהלת השירות האזרחי-לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הוקמה מנהלת שירות אזרחי-לאומי במשרד הרווחה. בחודש ינואר 2008 קיבלה הממשלה החלטה המעבירה את סמכויות השירות הלאומי ממשרד הרווחה למשרד ראש הממשלה. בחודש אפריל 2009 העבירה הממשלה במסגרת הסכם קואליציוני את סמכויות המנהלת למשרד המדע והטכנולוגיה שבראשו עמד דניאל הרשקוביץ ממפלגת הבית היהודי. בשנת 2008 הפכה המנהלת לרשות השירות הלאומי-אזרחי במשרד המדע והטכנולוגיה, המטפלת הן בשירות הלאומי הוותיק, והן ב"שירות הלאומי-אזרחי" לתלמידי ישיבות. בשנת 2013 עברה מנהלת השירות האזרחי למשרד הכלכלה, שבראשו השר נפתלי בנט ממפלגת הבית היהודי, ולאחר מכן למשרד לאזרחים ותיקים, שבראשו עמד אורי אורבך ממפלגת הבית היהודי.[4] בשנת 2015 עברה מנהלת השירות האזרחי למשרד החקלאות בראשות השר אורי אריאל.

תנאי המתנדב בשרות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי השירות של מתנדב לשירות לאומי מוסדרים בחוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי), תשנ"ח–1998. השירות הלאומי לבנות מוסדר בתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), תשס"ב-2002 בו מפורטות חובות וזכויות המתנדבים. השירות הלאומי לבנים מוסדר בחוק שירות לאומי בהתנדבות (תוכנית ניסיונית לבנים) (הוראת שעה), תשס"א-2001, והוא מתבסס על כללי השירות הלאומי לבנות.

משך השירות הלאומי יכול להיות שנה אחת או שנתיים, וניתן להפסיקו בכל עת. עם זאת, על מנת לקבל את מלוא תנאי השחרור (כגון מענק שחרור), יש לשרת שנה אחת מלאה.

במהלך השירות הלאומי מקבל המתנדב דמי כלכלה בסך כמה מאות שקלים. מתנדבי השירות הלאומי מקבלים החזר מלא על נסיעות באוטובוסים במהלך השירות, והחל מ-1.1.2001 הם זכאים לנסיעות חינם ברכבת ישראל. השירות הלאומי מספק לכל מתנדב אשר מתגורר במרחק רב ממקום השירות דירה בה יוכל לגור במהלך השירות.

עם תום השירות הלאומי זכאי המתנדב להטבות על-פי חוק קליטת חיילים משוחררים, בדומה להטבות הניתנות למי ששירת בצה"ל במשך אותו זמן.

שירות לאומי-אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לשירות לאומי ובנפרד ממנו, מתקיים בשנים האחרונות מסלול של "שירות לאומי-אזרחי" (שכונה בעבר "שירות אזרחי"). חוק טל איפשר לבני ישיבה להתגייס לשירות אזרחי כתחליף לשירות הצבאי, וכיום מוסדר השירות הלאומי-אזרחי בחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014[5], שחוקק יחד עם תיקון לחוק שירות ביטחון שהחליף את חוק טל.

השירות האזרחי לפי חוק טל הוצע לרווקים מעל גיל 26 ולנשואים עם ילד אחד החל מגיל 22. ניתן היה לשרת במסלול מלא של 40 שעות שבועיות במשך שנה אחת, או במסלול מפוצל של 20 שעות שבועיות במשך שנתיים.

בשירות הלאומי-אזרחי, החל מיום 1 ביולי 2014, השירות הוא במסלול של 30 שעות שבועיות בממוצע במשך שנתיים, או 20 שעות שבועיות בממוצע במשך שלוש שנים. מוצע גם מסלול של "שירות אזרחי-ביטחוני" בו משרתים 36 שעות שבועיות בממוצע במשך שנתיים.

בחצי השני של שנת 2015 הצטרפו לשירות לאומי-אזרחי 421 משרתים.[6]

תחומי השירות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנות שירות לאומי בעבודה עם ילדים חולי סרטן

השירות הלאומי בישראל פועל במגוון תחומים, בין השאר:

עם הזמן התפתח השירות הלאומי וכיום ניתן לשרת בתחומים שונים ומגוונים, החל מעבודה פקידותית ועד עבודה חינוכית וחקלאית. השינוי נובע גם מהפעלת עמותות שונות הפועלות לקידום השירות בקרב כלל האוכלוסייה בארץ, בין היתר "האגודה להתנדבות", בת עמי, שלומית ואחרות.

הפולמוס סביב השרות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר רבנים דתיים לאומיים (כדוגמת הרב זלמן מלמד ובנו הרב אליעזר מלמד) אשר ממליצים לבנות לוותר על השירות הלאומי על מנת להקדים ללמוד מקצוע ולהקים משפחה, דבר אותו רואים רבנים אלו כמסייע לעם ישראל יותר מאשר השירות הלאומי[8].

בקרב הציבור הערבי ומנהיגיו קיימת התנגדות ליוזמות של שירות אזרחי לערבים, בנימוק שמדובר ב"זרוע ישירה של צבא הכיבוש" ובפגיעה בזהותם של בני הנוער הערבים כחלק ממיעוט לאומי[9][10].

העלות הישירה של הפעלת בת שירות לאומי, כולל התשלום הישיר אליה ועלות ליוויה על ידי עמותת השירות הלאומי הוא 27,700 שקלים לשנה, שהם כ-2,300 שקלים לחודש[11]. עו"ד אמנון דה הרטוך טען שעלות בת שירות לאומי אשר שירתה במשך שנתיים ולאחר מכן עובדת בשירות הציבורי, למשל כמורה, במשך 35 שנה (כולל אבדן תשלומי מס מאותן שנתיים שבהן לא עבדה), שווה ערך ל-5,500 שקלים לכל חודש שירות, ללא עלות העמותה המלווה. הרטוך מסיים את מאמרו בשאלה: "שמא כדאי לוותר על כל העניין?"[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחמד חטיב ואילן ביטון, ‏השרות האזרחי-לאומי בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 15 בפברואר 2011
  2. ^ חוק שירות לאומי, תשי"ג-1953
  3. ^ ענת שלו, פי 2 ערבים בשירות לאומי: "שיגידו בוגד, אז מה?", באתר ynet, 01.01.10
  4. ^ גילי כהן, מי יהיה אחראי על השירות הלאומי? השר לאזרחים ותיקים, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2013
  5. ^ ספר החוקים 2442, התשע"ד, 19.3.2014, עמ' 380
  6. ^ הודעה בדבר מספר המשרתים בשירות לאומי-אזרחי לפי חוק שירות הביטחון, י"פ 7195 מ-28 בינואר 2016
  7. ^ למה כדאי לשרת במרכז? | שירות לאומי | איגוד המרכזים להעמקת הזהות היהודית
  8. ^ עמנואל שילה, ‏זכות בחירה מגיל 16 - שולחן עורך, באתר בשבע - ערוץ 7, 11 בפברואר 2010 (לקוח מגיליון 380)
  9. ^ רועי נחמיאס, קמפיין ערבי: "שירות לאומי - הדרך שלך לצבא", באתר ynet, 13 בספטמבר 2007
  10. ^ שרון רופא-אופיר, זחאלקה: ערבי שיעשה שירות לאומי יהיה מצורע, באתר ynet, 27 באוקטובר 2007
  11. ^ שמעון כהן, ‏סער לנתניהו: הגדל תקני השירות הלאומי, באתר ערוץ 7, 10 בפברואר 2012
  12. ^ אמנון דה-הרטוך, כל בת שירות לאומי מקבלת מהמדינה 4,200 שקל בחודש, באתר TheMarker‏, 8 בפברואר 2010