עידן האלבומים – הבדלי גרסאות
יצירת דף חדש |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
בעוד שמכירות המוזיקה הפיזיות ירדו ברחבי העולם, מוזיקה שיצאה בפורמט של תקליטורים נותרה פופולרית במדינות כמו [[יפן]], באמצעות שיווק אגרסיבי של מוזיקאים פופולאריים במדינה. אלבומי קונספט עשו קאמבק בסוף [[העשור השני של המאה ה-21|שנות ה-2010]] עם תוכן אישי רלוונטי מבחינה תרבותית אשר זכו לשבחים. אמני פופ וראפ זכו לנתוני השמעות אלבומים גבוהים עם שיווק מינימלי, תוך שהם מנצלים את [[תרבות הצריכה]] לפי דרישה של העידן הדיגיטלי, שהואצה במהלך [[מגפת הקורונה]] והשפעתה על תעשיית המוזיקה. |
בעוד שמכירות המוזיקה הפיזיות ירדו ברחבי העולם, מוזיקה שיצאה בפורמט של תקליטורים נותרה פופולרית במדינות כמו [[יפן]], באמצעות שיווק אגרסיבי של מוזיקאים פופולאריים במדינה. אלבומי קונספט עשו קאמבק בסוף [[העשור השני של המאה ה-21|שנות ה-2010]] עם תוכן אישי רלוונטי מבחינה תרבותית אשר זכו לשבחים. אמני פופ וראפ זכו לנתוני השמעות אלבומים גבוהים עם שיווק מינימלי, תוך שהם מנצלים את [[תרבות הצריכה]] לפי דרישה של העידן הדיגיטלי, שהואצה במהלך [[מגפת הקורונה]] והשפעתה על תעשיית המוזיקה. |
||
== קדם-עידן == |
|||
{{ראו גם|ערכים=[[שנות ה-40 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית]], [[שנות ה-50 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית]]}} |
|||
ההתקדמות הטכנולוגית בתחילת [[המאה ה-20]] חוללה מהפכה במוזיקה המוקלטת. [[תקליט|תקליטים]] במהירות 78 סל"ד היה צורת ההפצה הסטנדרטית של מוזיקה, אבל הקיבולת המוגבלת וחוסר העמידות שלו הביאו לאריזתו בסיפרונים דמוי אלבום. הצגת תקליטי [[פוליוויניל כלוריד]] (ויניל) בשנות הארבעים הביאה פחות רעש נלווה והגבירה את העמידות של המוצר. [[RCA ויקטור]] ו[[קולומביה רקורדס]] שלטו בשוק והיו חלוצות תקליט הוויניל באורך 12 אינץ' ([[אריך-נגן]]), המסוגל לכלול עד 52 דקות של מוזיקה. קולומביה הציגה אריכי-נגן בשנת [[1948]], וכינתה אותם "אלבומי תקליטים", והוסיפה עיצוב גרפי לעטיפות.<ref name="economics">{{cite book|last=Byun|first=Chong Hyun Christie|title=The Economics of the Popular Music Industry: Modelling from Microeconomic Theory and Industrial Organization|publisher=Palgrave Macmillan US|year=2016|isbn=9781137467058|chapter=Introduction}}</ref><ref name="visual">{{cite web|last=Degener|first=Andrea|date=September 18, 2014|title=Visual Harmony : A Look At Classical Music Album Covers|url=https://library.wustl.edu/visual-harmony-a-look-at-classical-music-album-covers/|access-date=July 27, 2020|publisher=[[Washington University in St. Louis]]}}</ref> בתחילה שווקו אריכי-נגן למוזיקה קלאסית, אך עד מהרה הפיצו על גביהם גם [[פסקול|פסקולים]] של סרטים, הלקטות של מופעים ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודווי]], [[ג'אז|מוזיקת ג'אז]] וכמה אלבומי פופ. אמני ג'אז העדיפו אריכי-נגן בשל הקיבולת הגדולה יותר שלהם, מה שאפשר להקליט הופעות שלמות. בעוד שסינגלים של 45 סל"ד היו השוק העיקרי בשנות החמישים והשישים, אמני רוק בולטים הסתמכו על מכירות סינגלים.<ref name="Tomasky">{{cite magazine|last=Tomasky|first=Michael|date=May 31, 2017|title=How the Hippies Hijacked Vinyl|url=https://www.theatlantic.com/business/archive/2017/05/hippies-vinyl-sgt-pepper-50th/528549/|access-date=June 3, 2020|magazine=[[The Atlantic (magazine)|The Atlantic]]}}</ref> |
|||
== ראו גם == |
== ראו גם == |
||
גרסה מ־02:09, 27 ביוני 2023
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית |
 במאה ה-20 במאה ה-21 |
"עידן האלבומים" הוא כינוי לתקופה שהשתרעה מאמצע שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-2000 והתאפיינה בכך שאלבומים היו הצורה עיקרית של הוצאה וצריכה של מוזיקה. האלבום יצאו בפורמטים שונים של אריך-נגן, קלטות שמע ותקליטורים. זמרי ולהקות רוק מארצות הברית ומבריטניה שיחקו תפקיד מרכזי, ולעתים קרובות התייחסו לתקופה זו כ"עידן האלבום-רוק". המונח "עידן האלבומים" כלל גם את התקופה השיווקית והאסתטית סביב יציאת אלבום.
אלבומי אריך-נגן שווקו בתחילה למוזיקה קלאסית וצרכנים מבוגרים ועמידים אך זכו לפופולריות באמצע שנות ה-60 כשאמנים כמו הביטלס הוציאו פרויקט מצליחים ושאפתנים בפורמט של אריך-נגן. התעשייה אימצה את אופן ההפצה והשיווק של אלבומים, והם הפכו פופולריים בקרב צעירים ולעתים קרובות שווקו כאלבומי קונספט על ידי זמרי רוק ונשמה.
בסוף שנות ה-70, מכירות יצירות באריך-נגן ירדו עם עליית הפאנק רוק, הדיסקו והקליפים של MTV. התעשייה הגיבה על ידי החלפה הדרגתית של אריכי-נגן בתקליטורים, והוצאת פחות סינגלים כדי להגביר את מכירות האלבומים, והעלאת מחירי התקליטורים. כוכבי פופ גדולים אימצו מודל השקה מורחב, ושיווקו אלבומים באמצעות סינגלים מובילים, וידאו קליפים, מרצ'נדייז, סיקור תקשורתי וסיבובי הופעות. נשים ומוזיקאים שחורים זכו להכרה, וההיפ הופ פיתח זרם משלו לאלבומים.
בשנות ה-90, רוק אלטרנטיבי ומוזיקת קאנטרי זכו לפופולאריות, שהובילה לשיא בהכנסות על סמך מכירות אלבומים. עם זאת, רשתות שיתוף קבצים כמו נאפסטר ערערו על כדאיות הפורמט כשצרכנים החלו לשתף רצועות מאלבומים באופן דיגיטלי. בתחילת המאה ה-21, שירותי הורדת מוזיקה וסטרימינג צברו פופולריות, מה שהוביל לירידה במכירות האלבומים ולמעבר להתמקדות בסינגלים. פופ ומוזיקה אורבנית היו הז'אנרים הנמכרים ביותר, והוצאת אלבומי הפתעה הפכו לפופולריים.
בעוד שמכירות המוזיקה הפיזיות ירדו ברחבי העולם, מוזיקה שיצאה בפורמט של תקליטורים נותרה פופולרית במדינות כמו יפן, באמצעות שיווק אגרסיבי של מוזיקאים פופולאריים במדינה. אלבומי קונספט עשו קאמבק בסוף שנות ה-2010 עם תוכן אישי רלוונטי מבחינה תרבותית אשר זכו לשבחים. אמני פופ וראפ זכו לנתוני השמעות אלבומים גבוהים עם שיווק מינימלי, תוך שהם מנצלים את תרבות הצריכה לפי דרישה של העידן הדיגיטלי, שהואצה במהלך מגפת הקורונה והשפעתה על תעשיית המוזיקה.
קדם-עידן
 |
ראו גם – שנות ה-40 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית, שנות ה-50 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית |
ההתקדמות הטכנולוגית בתחילת המאה ה-20 חוללה מהפכה במוזיקה המוקלטת. תקליטים במהירות 78 סל"ד היה צורת ההפצה הסטנדרטית של מוזיקה, אבל הקיבולת המוגבלת וחוסר העמידות שלו הביאו לאריזתו בסיפרונים דמוי אלבום. הצגת תקליטי פוליוויניל כלוריד (ויניל) בשנות הארבעים הביאה פחות רעש נלווה והגבירה את העמידות של המוצר. RCA ויקטור וקולומביה רקורדס שלטו בשוק והיו חלוצות תקליט הוויניל באורך 12 אינץ' (אריך-נגן), המסוגל לכלול עד 52 דקות של מוזיקה. קולומביה הציגה אריכי-נגן בשנת 1948, וכינתה אותם "אלבומי תקליטים", והוסיפה עיצוב גרפי לעטיפות.[1][2] בתחילה שווקו אריכי-נגן למוזיקה קלאסית, אך עד מהרה הפיצו על גביהם גם פסקולים של סרטים, הלקטות של מופעים בברודווי, מוזיקת ג'אז וכמה אלבומי פופ. אמני ג'אז העדיפו אריכי-נגן בשל הקיבולת הגדולה יותר שלהם, מה שאפשר להקליט הופעות שלמות. בעוד שסינגלים של 45 סל"ד היו השוק העיקרי בשנות החמישים והשישים, אמני רוק בולטים הסתמכו על מכירות סינגלים.[3]
ראו גם
הערות שוליים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל מוזיקה | ||
|
פורטל רוק | ||
- ^ Byun, Chong Hyun Christie (2016). "Introduction". The Economics of the Popular Music Industry: Modelling from Microeconomic Theory and Industrial Organization. Palgrave Macmillan US. ISBN 9781137467058.
- ^ Degener, Andrea (18 בספטמבר 2014). "Visual Harmony : A Look At Classical Music Album Covers". Washington University in St. Louis. נבדק ב-27 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tomasky, Michael (31 במאי 2017). "How the Hippies Hijacked Vinyl". The Atlantic. נבדק ב-3 ביוני 2020.
{{cite journal}}: (עזרה)