שנות ה-70 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית
| ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית |
 במאה ה-20 במאה ה-21 |
ערך זה מכיל סקירה של האירועים והמגמות העיקריות במוזיקה הפופולרית במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20.
במהלך העשור הז'אנרים הדומיננטיים בעולם המערבי היו מוזיקת רוק, דיסקו, פאנק רוק, מוזיקת פאנק ומוזיקת נשמה, רגאיי, הארד רוק והבי מטאל, רוק מתקדם, קאנטרי רוק, סינת'-פופ, ורוק קל.
באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מהאירועים החשובים והמשפיעים ביותר בתעשיית המוזיקה במהלך העשור היה הפירוק של להקת הביטלס באביב 1970. בהמשך פול מקרטני הקים את הלהקה החדשה Wings, אשר זכתה לפופולריות רבה. יתר חברי להקת הביטלס - ג'ון לנון, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר - המשיכו גם הם עם קריירות סולו מוצלחות במהלך העשור. אלבומי הסולו של לנון, מקרטני והאריסון שיצאו במהלך שנת 1970, Imagine, McCartney ו־All Things Must Pass זכו להצלחה רבה והכילו כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של העשור.
הארד רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת ההבי מטאל זכתה לפופולרית רבה במהלך העשור. הלהקות הדומיננטיות בז'אנר באותה העת היו הלהקות הבריטיות לד זפלין, בלאק סבאת' ודיפ פרפל.
רוק מתקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אנר הרוק המתקדם התפתח בסוף העשור הקודם מהבלוז רוק והרוק הפסיכדלי. העיבודים שילבו לעיתים קרובות אלמנטים שנלקחו ממוזיקה קלאסית, מוזיקת ג'אז ומוזיקת עולם. קטעים אינסטרומנטליים היו נפוצים למדיי ברוק המתקדם, בעוד שמילות השירים היו לעיתים רבות מופשטות או שעסקו בתחום הפנטזיה. להקות רוק מתקדם הפיקו לעיתים רבות אלבומי קונספט שעסקו בסיפורים אפים או בנושא על גדול. להקת קינג קרימזון וכמו גם להקת המודי בלוז נחשבות ללהקות החלוציות הבולטות של הז'אנר. אמני רוק מתקדם בריטיים בולטים נוספים כוללים להקות כמו Yes, ג'נסיס, פינק פלויד, ג'ת'רו טאל, סופרטאמפ ו-אמרסון, לייק ופאלמר. הרוק המתקדם היה בשיא הפופולריות שלו במהלך אמצע העשור. אחד מאלבומי הרוק המתקדם הבולטים ביותר מתקופה זו הוא אלבומה של פינק פלויד The Dark Side of the Moon מ-1973 זכה להצלחה מיידית, ונשאר במצעדי הפזמונים במשך 741 שבועות בין השנים 1973 ל-1988, כאשר לאורך השנים נמכרו קרוב ל-50 מיליון עותקים של האלבום. זהו האלבום המצליח ביותר מבחינה מסחרית של הלהקה ואחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.
רוק קל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסוף שנות ה-60 החל להיות מקובל לחלק את מוזיקת הרוק של המיינסטרים לשניים - רוק קל והארד רוק. הרוק הקל באופן כללי הושפע רבות מהפולק רוק, עשה שימוש בכלי נגינה אקוסטיים, ושם דגש רב יותר על מלודיות והרמוניות. אמני הרוק הקל הבריטיים הדומיננטיים ביותר של העשור כוללים בין היתר את 10cc, מונגו ג'רי, ההוליס, רוד סטיוארט, הפרויקט של אלן פרסונס, פול מקרטני וכנפיים, קט סטיבנס, סטיב וינווד, ואלטון ג'ון.[1]
גלאם רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
תת-ז'אנר הגלאם רוק התפתח במקור בבריטניה בתחילת העשור. הרכבי הגלאם רוק היו מובחנים בעיקר בהופעה חיצונית מושכת-עין. המבצעים הופיעו באיפור כבד קאמפי ולבוש דראג שהעבירו מסר של דו-מיניות. כמה מהמוזיקאים הבריטיים הבולטים ביותר של גלאם רוק הם פרדי מרקיורי, דייוויד בואי, מארק בולאן מלהקת טי רקס ובריאן אינו מלהקת רוקסי מיוזיק. שיא ההצלחה של הגלאם רוק היה במהלך אמצע העשור.
פאנק רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע העשור מוזיקת להקות הגראז' רוק שהייתה פופולרית בעשור הקודם התפתחה לז'אנר הפאנק רוק. אמנים כמו סקס פיסטולס והקלאש היו כמה מהאמני הפאנק רוק הבריטיים הראשונים שזכו להצלחה עצומה הן בבריטניה והן בארצות הברית. מוזיקת הפאנק הייתה באותה העת גם מזוהה גם אופנת הפאנק ומאופיינת בבוז לתרבות המיינסטרים. להקת הסקס פיסטולס הבריטית היו גם מלהקות הפאנק רוק הדומיננטיות לקראת סוף העשור.
מוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלטון ג'ון היה אחד מהזמרים המצליחים ביותר בשנות ה-70,[2] והיו לו במהלך העשור שירים במגוון סגנונות מוזיקליים כולל בלדות וארנה רוק. כמה מהשירים הפופולריים ביותר שלו במהלך שנות ה-70 כללו את השירים "Crocodile Rock", "Goodbye Yellow Brick Road", "Bennie and the Jets", "Philadelphia Freedom", ו-"Don't Go Breaking My Heart" (דואט שביצע יחד עם קיקי די). אמנים אירופאים דומיננטיים אחרים בז'אנר הרוק הקל במהלך העשור כללו את קט סטיבנס, להקת פליטווד מק וג'ואן ארמטריידינג.[3][4]
אחת מהלהקות האירופאיות המצליחות ביותר במהלך העשור הייתה הלהקה השוודית אבבא.[5] הלהקה הצליחה לצבור פופולרית רבה ברחבי העולם בתחילה לאחר שזכתה בתחרות האירוויזיון ב-1974. בהמשך העשור הלהקה הפכה לאחת מהלהקות האירופאיות הפופולריות ביותר בכל הזמנים, וכמו גם לאחת מהלהקות היחידות שמגיעות ממדינה שאינה דוברת אנגלית אשר זכו להצלחה בינלאומית בקנה מידה כה גדול. חלק מהשירים הפופולריים ביותר של הלהקה שפורסמו במהלך העשור כללו את "Waterloo", "Mamma Mia", "Take a Chance on Me", " Knowing Me, Knowing You", "Dancing Queen" ו- "The Winner Takes It All".
להקה נוספת שהייתה לאחת מהלהקות המצליחות ביותר בעולם במהלך העשור הייתה הלהקה הבריטית בי ג'יז אשר לה היו במהלך העשור מספר להיטים שכיכבו בצמרת מצעדי הפזמונים באירופה ובארצות הברית. הלהקה הצליחה למכור לאורך השנים מעל ל-250 מיליון אלבומים ברחבי העולם.
-
להקת אבבא, 1974 -
אלטון ג'ון, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1971 -
הבי ג'יז, 1977
.jpg)
מוזיקת הגל החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף העשור להקות רבות בבריטניה החלו לראשונה לעשות שימוש בסינטסייזרים, והדבר הוביל בהמשך להתפתחות של מוזיקת הגל החדש. להקות הגל החדש האירופאיות הדומיננטיות ביותר במהלך העשור כללו את גארי ניומן Tubeway Army, הבאגלז, הליגה האנושית ו-OMD (אנ'), הפוליס, אקו והבאנימן, Adam and the Ants, רוקסי מיוזיק, The Cure, The Stranglers, ג'וי דיוויז'ן וכמו גם סוזי והבנשיז.
באמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיסקו ורית'ם אנד בלוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת דיסקו ומוזיקת פאנק היו מהז'אנרים הפופולריים ביותר במהלך העשור. האמנים ג'יימס בראון, וילסון פיקט, וסליי אנד דה פמילי סטון היו מהאמנים החלוצים בז'אנר. בהמשך העשור אמני דיסקו ופאנק אמריקאיים נוספים שזכו להצלחה עצומה כללו את סטיבי וונדר, קול אנד דה גאנג, Earth, Wind & Fire, והקומודורס(אנ').
אחד מאמני הרית'ם אנד בלוז המצליחים ביותר במהלך העשור היה סטיבי וונדר אשר כיכב בצמרת המצעד האמריקני עם חמש שירים שונים במהלך העשור, וזכה בפרסי גראמי מרובים.
להקת חמישיית הג'קסונים הייתה מלהקות הרית'ם אנד בלוז והדיסקו הפופולריות ביותר במהלך שנות ה-70.[6] הצלחת הלהקה סייעה גם להשיק את קריירות הסולו המצליחות של הסולנים ג'רמיין ג'קסון ומייקל ג'קסון.
-
סטיבי וונדר היה אחד מאמני הרית'ם אנד בלוז הפופולריים ביותר במהלך העשור -
להקת חמישיית הג'קסונים, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1972
רוק קל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה מלהקות הרוק הקל הדומיננטיות ביותר במהלך העשור כוללות את הקרפנטרז, חמישיית הג'קסונים, האחים דובי, הול אנד אוטס, Bread, קפטן אנד טניל, טוני אורלנדו ודאון, ביי סיטי רולר, והאוסמונדים.
כמה מזמרי מוזיקת הפופ הדומיננטיים ביותר במהלך העשור כוללים את בארי מנילו, אנדי גיב, אלביס פרסלי, ניל דיימונד, פול מקרטני, סטיבי וונדר, אלטון ג'ון, מרווין גיי, קט סטיבנס, ג'יימס טיילור, אריק קלפטון, בארי וייט ורוד סטיוארט. כמה מזמרות מוזיקת הפופ הדומיננטיות ביותר במהלך העשור כללו את לינדה רונסטאדט, קארלי סימון, רוברטה פלאק, דונה סאמר, ברברה סטרייסנד, אוליביה ניוטון-ג'ון והלן רדי.
מוזיקת רוק קל כללה לעיתים רבות כלי נגינה אקוסטיים והושם בה דגש רב על המלודיה וההרמוניות. אמני הרוק הקל הדומיננטיים ביותר במהלך העשור כללו את קרול קינג, ג'יימס טיילור, בילי ג'ואל, שיקגו, אמריקה, האיגלס ופליטווד מק שאלבומם Rumours משנת 1977 היה לאלבום הנמכר ביותר של העשור.[7][3][4]
כמה מהזמרים וכותבי השירים המצליחים ביותר במהלך העשור כללו את ג'קסון בראון, ג'יימס טיילור, ג'ים קרוצ'ה, ג'ון דנוור, ניל דיימונד, בארי גיב, סטיבי וונדר, ניל יאנג, קרול קינג, אלטון ג'ון, דון מקליין, ג'וני מיטשל, פול סיימון, קריס קריסטופרסון, קארלי סימון, דונה סאמר, גורדון לייטפוט והארי צ'אפין - חלקם היו בעבר בעיקר כותבי שירים ובמהלך העשור החלו להפיק אלבומים ושירים משלהם. האלבום Tapestry של קרול קינג היה לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר במהלך העשור.
בתחילת העשור הזמרת דיאנה רוס בחרה לעזוב את להקת הסופרימס וכמו כן במהלך העשור התפרק גם ההרכב סיימון וגרפונקל וכמו גם להקת הביטלס. לכל האמנים מאותם ההרכבים המשיכו להיות קריירות מצליחות ביותר לכל אורך העשור.
-
בילי ג'ואל, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1994 -
להקת בלונדי, 1977 -
להקת פליטווד מק, 1977
.jpg)
פאנק רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע העשור התפתחה מוזיקת הפאנק רוק מתוך להקות הגראז' רוק של שנות ה-60. הראמונס, פטי סמית', ובלונדי היו ממופעי הפאנק-רוק האמריקאיים הראשונים שזכו להצלחה גדולה הן בארצות הברית והן בבריטניה. במקרים רבים מוזיקת הפאנק רוק הייתה מזוהה גם עם אופנת הפאנק. בלונדי הפכו בהמשך ללהקת פופ/סקא/רגאיי.
הארד רוק והבי מטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך העשור התפתח ז'אנר ההארד רוק שהפך לאחד מתת-הז'אנרים הבולטים של מוזיקת הרוק. במהלך המחצית השנייה של העשור להקות הארד רוק אמריקאים דומיננטיות כללו בין היתר את מאונטיין, Grand Funk Railroad, אליס קופר ולהקתו, בלו אויסטר קאלט, קיס, ואן היילן, ואירוסמית'.
הסגנון המוזיקלי ארנה רוק זכה לפופולריות רבה במהלך העשור במיוחד בזכות הלהקות בוסטון, קנזס, סטיקס, Journey, טוטו, פורינר, והארט.
הפופולריות של הרוק הפסיכדלי דעכה בשנות ה-70 בעקבות מותם של ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין וג'ים מוריסון מלהקת הדלתות.
רוק מתקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמני רוק מתקדם אמריקאיים דומיננטיים במהלך העשור כללו בין היתר את פרנק זאפה, קפטן ביפהארט, להקת דם, יזע ודמעות, ולהקת Rush,[8] וכמו גם להקות רוק מתקדם עם מוזיקה בעלת השפעה ניכרת יותר של מוזיקת פופ-רוק כמו בוסטון, פורינר, ג'ורני, קנזס וסטיקס.
מוזיקת הגל החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
להקות הגל החדש האמריקאיות הדומיננטיות בסוף העשור כללו את Talking Heads, The Cars, The Knack, The B-52's ו-Devo. בעקבות ההצלחה לה זכו הרכבי מזיקת סינת'-פופ בריטיים בארצות הברית כמו גארי ניומן והבאגלז, מספר להקות אמריקאיות החלו גם לעשות שימוש בסינתסייזרים.
בלוז רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אנר הבלוז רוק המשיך להיות פופולרי במהלך שנות ה-70 כאשר אמנים כמו זי זי טופ וג'ורג' ת'ורוגוד(אנ') זכו להצלחה גדולה במיוחד במהלך העשור.
מוזיקת קאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמני מוזיקת הקאנטרי וילי נלסון וויילון ג'נינגס היו מהאמנים החלוצים של של תת-הסוגה Outlaw country(אנ'). אמני מוזיקת קאנטרי נוספים שהיו דומיננטיים במיוחד במהלך העשור כללו בין היתר את הזמרת לורטה לין, ג'ון דנבר, וכמו גם להקת אלבמה,(אנ') דולי פרטון, וקני רוג'רס.
טרנדים בולטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית השנייה של שנות ה-70 גל נוסטלגיה לשנות החמישים עוררה עניין מחודש ברוקבילי. הטרנד ניכר בין היתר בהצלחה של סרט "גריז" שיצא לאקרנים ב-1978.
גל נוסטלגיה תרם במהלך העשור לכך שמוזיקאים מסוימים, כמו ריקי נלסון, פול אנקה, ניל סדקה, ופרנקי ואלי, אשר זכו להצלחה רבה בשנות החמישים ותחילת שנות ה-60 אך הפופולריות שלה צנחה מאז, הצליחו לעשות קאמבק במהלך העשור לאחר שלא היו פעילים במשך שנים רבות.
שניים מהזמרים המצליחים ביותר בכל הזמנים נפטרו במהלך שנות ה-70 בהפרש של שמונה שבועות זה מזה - אלביס פרסלי, שנחשב למלך הרוקנ'רול ולאחד מהזמרים המשפיעים ביותר של המאה ה-20, נפטר ב-16 באוגוסט 1977.[9] בינג קרוסבי, אשר מכר במהלך הקריירה שלו כחצי מיליארד תקליטים, נפטר ב-14 באוקטובר 1977. הסינגל שלו "White Christmas", אשר מכר מעל ל-50 מיליון עותקים, הוא השיר הנמכר ביותר בכל הזמנים.[10]
בתחילת העשור נפטרו מספר מוזיקאים בולטים במיוחד -אמני מוזיקת הרוק ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, זמרת הגוספל מהליה ג'קסון והזמרת קאס אליוט מהלהקה The Mamas & the Papas. כמו כן, שלושה מחברי להקת לינירד סקינירד נהרגו בשנת 1977 בהתרסקות מטוס.
באוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהלך המחצית השנייה של העשור להקת הרוק האוסטרלית AC/DC הייתה לאחת מהלהקות הפופולריות והמצליחות ביותר באוסטרליה. הלהקה זכתה גם להצלחה רבה ברחבי העולם בעקבות פרסום אלבומם "High Voltage" בשנת 1976. גם האלבום הבא של הלהקה, "Highway to Hell", זכה באותה העת להצלחה רבה ברחבי העולם שתרמו לכך שהלהקה תהיה אחת מלהקות הרוק הפופולריות ביותר בעולם גם בעשור הבא.
אחת מהזמרות המצליחות ביותר של העשור, הזמרת האנגלית-אוסטרלית אוליביה ניוטון-ג'ון, זכתה לפופולריות עצומה במהלך העשור עם שירים בז'אנר הפופ ובז'אנר הקאנטרי והצליחה להביא מספר שירים לצמרת מצעד הפזמונים בהם השירים "Let Me Be There" ו-"I Honestly Love You" אשר עליו היא קיבלה שלושה גראמי.
באמריקה הלטינית ובקריביים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נואבה קנסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמריקה הלטינית ובחצי האי האיברי התנועה המוזיקלית נואבה קנסיון הייתה בשיא הפופולריות שלה במהלך העשור והיא הפכה מיוחסת להיפים, לתאולוגיית השחרור ולשמאל חדש.
רגאיי[עריכת קוד מקור | עריכה]
להקת הוויילרס, שנוסדה על ידי בוב מארלי, פיטר טוש ובאני וויילר בשנות ה-60, ונהגה בתחילת דרכה לנגן מוזיקת סקא ומוזיקת רוקסטדי, הפכה במהלך שנות ה-70 לפופולרית במיוחד בקריביים, באירופה ובאפריקה לאחר שהלהקה החלה להתמקד ביצירת מוזיקת רגאיי. על אף שהלהקה התפרקה ב-1974 וכל שלושת החברים המרכזיים של הלהקה המשיכו בקריירות סולו, מארלי המשיך ליצור מוזיקה חדשה תחת שם הבמה "בוב מארלי והויילרס". ב-1975 שירו של מארלי "No Woman, No Cry" הפך לשיר הראשון שלו שזכה להצלחה בינלאומית ניכרת. ההצלחה של אלבומו Exodus(אנ') משנת 1977, אשר כלל את הלהיטים "Jamming", "Tur Your Lights Down Low", ו-"One Love", סייעה גם היא להפוך את מארלי לכוכב בינלאומי לקראת סוף העשור.
סלסה ומרנגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת הסלסה התפתחה במהלך שנות ה-60 וה-70 על ידי מהגרים פורטו ריקנים וקובנים שהגיעו לאזור ניו יורק, והיא תהפוך פופולריות באמריקה הלטינית רק לקראת סוף שנות ה-80. בנוסף לכך מוזיקת המרנגה התפתחה לקראת סוף העשור.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ J. Beethoven and C. Moore, Rock-It: Textbook (Alfred Music Publishing, 1980), ISBN 0-88284-473-3, pp. 37–8.
- ^ Whitburn, Joel (2007). Top Pop Singles: 1955–2006. Record Research. ISBN 9780898201727.
- ^ 1 2 J. M. Curtis, Rock eras: interpretations of music and society, 1954–1984 (Popular Press, 1987), p. 236.
- ^ 1 2 P. Buckley, The Rough Guide to Rock (Rough Guides, 3rd edn., 2003), p. 378.
- ^ "Why are Abba so popular?". ארכיון מ-13 בינואר 2018. נבדק ב-22 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Huey, Steve. "The Jackson 5". AllMusic. Retrieved May 8, 2008.
- ^ P. Buckley, The Rough Guide to Rock (London: Rough Guides, 3rd edn., 2003), ISBN 1-84353-105-4, p. 378.
- ^ N. E. Tawa, Supremely American: Popular Song in the 20th Century: Styles and Singers and What They Said About America (Lanham, MA: Scarecrow Press, 2005), ISBN 0-8108-5295-0, pp. 249–50.
- ^ Reaves, Jessica (15 באוגוסט 2002). "Person of the Week: Elvis Presley". Time. אורכב מ-המקור ב-20 באוגוסט 2002.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-19 במרץ 2015. נבדק ב-5 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
