שנות ה-80 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית
| ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית |
 במאה ה-20 במאה ה-21 |
ערך זה מכיל סקירה של האירועים והמגמות העיקריות במוזיקה הפופולרית במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20.
במהלך העשור הז'אנרים הדומיננטיים בעולם המערבי היו מוזיקת פופ, מוזיקת דאנס, גל חדש, סינת'פופ, אלקטרו, טכנו, מוזיקת האוס, יורודאנס, R&B עכשווי, היפ הופ, פאנק, מוזיקת נשמה, הארד רוק, והבי מטאל.
באמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך העשור מייקל ג'קסון,[1] פרינס, ויטני יוסטון, ומדונה היו בין אמני הפופ האמריקנים הדומיננטיים ביותר.
מייקל ג'קסון ופרינס היו המוזיקאים האפרו-אמריקאיים הראשונים שהווידאו קליפים שלהם שודרו כל העת במהלך שנות ה-80 בערוץ MTV, ובמיוחד השירים "Beat It", ו"Billie Jean". האלבום של ג'קסון Thriller משנת 1982 היה האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים, והצליח למכור מעל ל-25 מיליון עותקים במהלך שנות ה-80. אלבומו השני של ג'קסון Bad משנת 1987 היה לאלבום הראשון בתולדות המצעד האמריקני אשר חמישה שירים ממנו הגיעו לצמרת המצעד. סבב ההופעות העולמי של האלבום Bad היה באותה העת סבב ההופעות הרווחי ביותר בכל הזמנים עבור אמן סולו. במהלך שנות השמונים היו לג'קסון בסך תשעה שירים שהגיעו לצמרת מצעד הפזמונים האמריקני - יותר מכל אמן אחר במהלך העשור - ושיריו שההו במשך הזמן הארוך ביותר במקום הראשון במצעד (27 שבועות) במהלך שנות השמונים.
מדונה הייתה זמרת הפופ שהצליחה למכור הכי הרבה תקליטים במהלך העשור. אלבום האולפן השלישי שלה, True Blue, היה לאלבום הנמכר ביותר במהלך העשור של זמרת. אלבומים נוספים של מדונה שפורסמו במקור בשנות השמונים כוללים את Like a Virgin, אשר היה אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, והאלבום Like a Prayer. מדונה הפכה את הווידאו קליפים שלה לכלי שיווקי והייתה בין הראשונים שהפכו אותם לצורת אמנות. השירים שלה שהגיעו לצמרת מצעד הפזמונים כוללים את "Like a Virgin", "Papa Don't Preach", "La Isla Bonita" ו-"Like a Prayer".
ויטני יוסטון הייתה גם היא אחת מזמרות הפופ המצליחות ביותר בשנות השמונים. אלבום הבכורה שלה היה אלבום הבכורה הנמכר ביותר של אמן סולו באותה התקופה, והאלבום השני של יוסטון Whitney היה האלבום הראשון של זמרת שהגיע לצמרת המצעד בילבורד 200. יוסטון הפכה גם במהלך העשור לזמרת הראשונה שהצליחה להביא שבעה שירים לצמרת מצעד הפזמונים האמריקני.
במחצית השנייה של העשור תת-הסוגה טין פופ זכה לפופולריות רבה, כאשר חלק מהלהקות והאמנים האמריקנים הבולטים ביותר בז'אנר במהלך העשור כללו את דבי גיסבון, טיפאני, בלינדה קרלייל, הבאנגלס, וניו קידס און דה בלוק אשר הפכו כולם לאלילי נוער.
האמנים האמריקנים הבולטים ביותר בתת-הסוגה פופ אורבני(אנ') במהלך העשור כללו את טינה טרנר, ליונל ריצ'י, מייקל ג'קסון, דונה סאמר, ויטני יוסטון, צ'קה חאן, דיאנה רוס, ליונל ריצ'י ופרינס.
פרינס היה אחד מהזמרים הפוריים ביותר במהלך שנות השמונים. במהלך העשור הוא גם הפיק את השירים של מספר אמנים שונים - הוא כתב את השיר "I Feel for You" עבור צ'אקה קאן, אשר זיכה אותו בפרס גראמי לשיר הרית'ם אנד בלוז הטוב ביותר, את השיר "Sugar Walls" עבור הזמרת שינה איסטון, וכתב את הלהיט "Manic Monday" של להקת הבאנגלס. במהלך העשור פרינס זכה גם בפרס האוסקר עבור השיר "Purple Rain". ב-1989 הזמרת האירית שינייד או'קונור הקליטה גרסת קאבר לשירו של פרינס "Nothing Compares 2 U", אשר כבש את מצעדי הפזמונים במדינות רבות בעולם, והוכתר כשיר מס. 1 בעולם בטקס פרסי המוזיקה של בילבורד ב-1990. במהלך העשור היו לפרינס בסך הכל ארבעה שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד האמריקני ובסך הכל 14 שירים שהיו בין עשרת השירים בצמרת מצעד הפזמונים האמריקני.
הלהקה הקנדית Men Without Hats והזמרים הקנדיים בריאן אדמס וקורי הארט זכו גם הם להצלחה רבה במהלך העשור.
-
מייקל ג'קסון היה מזמרי הפופ המצליחים והמשפיעים ביותר בשנות ה־80 -
מדונה, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1987 -
ויטני יוסטון, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1991 -
פרינס, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1990
.jpg)
.JPEG)
מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארד רוק כבד והבי מטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במהלך העשור מוזיקת ההארד רוק זכתה להצלחה רבה אשר הובילה גם להתפתחות של תת-הז'אנר גלאם מטאל. להקות כמו AC/DC, קווין, ואן היילן,דף לפרד, Kiss, מוטלי קרו, בון ג'ובי ולהקתו, סקורפיונז, Europe, Twisted Sister, וייטסנייק ולהקת Cinderella היו בין להקות ההארד רוק הפופולריות ביותר בשנות השמונים. בנוסף לכך אחת מלהקות ההארד רוק הפופולריות ביותר בשנות השמונים הייתה להקת Guns N' Roses. ההצלחה של הז'אנר תרמה גם לקאמבקים המצליחים של להקת אירוסמית' ושל אליס קופר לקראת סוף העשור. בעוד שלהקת קווין הפיקה במהלך העשור גם מוזיקה בז'אנרים אחרים, חזרה להתמקד בז'אנר ההארד רוק לקראת סוף העשור באלבומם The Miracle. בנוסף, מספר זמרות זכו גם להצלחה בסצנת ההארד רוק של שנות השמונים, בהן: פט בנאטר, אן וננסי ווילסון מהלהקה הארט, וכמו גם ג'ואן ג'ט וליטה פורד.
מוזיקת הארנה רוק שזכתה להצלחה רבה בעשור הקודם המשיכה להיות פופולרית גם במהלך שנות השמונים עם הלהקות Styx, Rush, Journey, פורינר, Starship, REO Speedwagon, Heart, זי זי טופ ו- אירוסמית'.
גם מוזיקת ההבי מטאל זכתה לפופולריות רבה לאורך העשור, ובמיוחד אוזי אוסבורן, והלהקות איירון מיידן, ג'ודס פריסט, דיו, Motörhead.
במהלך העשור התפתח גם תת-סגנון חדש של הבי מטאל המכונה ת'ראש מטאל אשר פרץ למיינסטרים בזכות להקות כמו מטאליקה, סלייר, אקסודוס, אנתרקס, מגאדת', טסטמנט ואוברקיל. לקראת סוף העשור מטאליקה תזכה להצלחה רבה במיוחד במיינסטרים ותהפוך לאחת מהלהקות המצליחות ביותר בכל הזמנים.
רוק אלטרנטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך העשור סצנת הרוק האלטרנטיבי בארצות הברית עדיין לא הייתה מיינסטרים. בעוד שמעת לעת שירי רוק אלטרנטיבי הפכו ללהיטים שזכו להצלחה מסחרית ניכרת או שאלבומי רוק אלטרנטיבי מסוימים זכו לדברי שבח במגזינים בעלי תפוצה נרחבת כמו מגזין הרולינג סטון, סצנת הרוק האלטרנטיבי של שנות השמונים הופקה במהלך העשור בעיקר על ידי חברות תקליטים עצמאיות, והושמעה בעיקר בתחנות רדיו בקולג'ים. להקות רוק אלטרנטיבי דומיננטיות החלו לצבור באותה העת מעריצים רבים מחוץ למיינסטרים הודות לסבבי ההופעות שהם ערכו והודות לאלבומים דלי התקציב שהם הוציאו לשווקים באותה העת. למרות שלהקות הרוק האלטרנטיבי האמריקאיות של שנות השמונים לא היו מהאמנים שמכרו את הכמויות הכי גדולות של התקליטים, הייתה להם השפעה ניכרת על סצנת הרוק האלטרנטיבי שתתפתח בהמשך ותזכה להצלחה רבה בעשור הבא.
להקות רוק אלטרנטיבי אמריקאיות בולטות בתחילת העשור כמו אר. אי. אם. ו-Violent Femmes שילבו במוזיקה שלהם השפעות של מוזיקת פאנק רוק, מוזיקת פולק והשפעות מוזיקליות של מוזיקת מיינסטרים. אר. אי אם. זכו להצלחה ניכרת עוד בתחילת הדרך - אלבום הבכורה שלהם, Murmur, שיצא לשווקים ב-1983, הצליח בשיא ההצלחה להפוך לאחד מ-40 האלבומים הנמכרים ביותר.
עד סוף העשור סצנת הרוק האלטרנטיבי האמריקאית תכלול מגוון תתי סגננות מוזיקליים כולל נויז רוק (להקת Swans), רוק תעשייתי (הלהקות מיניסטרי וניין אינץ' ניילז) וגראנג' (הלהקות מאדהאני, ונירוונה).
להקות רוק אלטרנטיבי אמריקאיות דומיננטיות במהלך העשור כללו את Hüsker Dü, אר.אי.אם., דינוזאור ג'וניור, פיקסיז וסוניק יות' שהיו פופולריים הרבה לפני תנועת הגראנג' של תחילת שנות ה-90.
מגמות בולטות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים מהאמנים שזכו להצלחה רבה בעשורים הקודמים התקשו או לא היו מסוגלים להסתגל לטרנדים העכשוויים במהלך שנות השמונים. ערוץ MTV במיוחד היווה בעיה עבור אמנים וותיקים רבים, מכיוון שבערוץ כיכבו בעיקר האמנים הצעירים יותר אשר בעלי מראה מרשים יותר. בנוסף במהלך העשור בארצות הברית החלו פחות לשדר את מוזיקת הדיסקו שהייתה בשיא הפופולריות בעשור הקודם ובמקרים מסוימים אפילו נאסר לשדר מוזיקת דיסקו בתחנות רדיו אמריקניות מסוימות.
R&B עכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הז'אנר R&B עכשווי (אנ') התפתח במהלך שנות השמונים כאשר מוזיקאים אמריקנים החלו להוסיף אלמנטים של מוזיקת דיסקו, מוזיקת היפ הופ, מוזיקת נשמה, ומוזיקת פאנק למוזיקת הרית'ם אנד בלוז המסורתית, באופן שהפך את הצליל למודרני יותר ויותר רקיד. אמני רית'ם אנד בלוז דומיננטיים במהלך שנות השמונים כללו בין היתר את מייקל ג'קסון, וויטני יוסטון, פרינס, ג'רמיין ג'קסון, סטיבי וונדר, קול אנד דה גנג, אל ג'ארו, ביל וית'רס, סמוקי רובינסון, ריק ג'יימס, דיאנה רוס, ליונל ריצ'י, ג'יימס בראון, Earth, Wind & Fire, ליפס אינק, צ'קה חאן, מרווין גיי, וג'ורג' בנסון.
היפ הופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת ההיפ הופ, וכמו גם תרבות ההיפ הופ (שכוללת אמנות גרפיטי, ברייקדאנס, מוזיקת ראפ ואופנת היפ הופ), הפך במהלך העשור לזרם התרבותי הדומיננטי של הקהילות האפרו-אמריקאיות בארצות הברית. לז'אנר ההיפ הופ הייתה גם השפעה ניכרת על מוזיקת הפופ האמריקאית לקראת סוף העשור וההשפעה רק הלכה והתחזקה מאז ואילך.
במהלך שנות השמונים אמני היפ הופ שונים החלו ליצור קצב ומוזיקה באמצעות הפה, השפתיים, הלשון, הקול ושאר חלקי הגוף שלהם בטכניקה המכונה ביטבוקסינג. כמה מאמני הביטבוקסימג הראשונים שזכו להצלחה רבה כללו את אפריקה באמבאטה, DJ Kool Herc, מלה מל, Grandmaster Flash and the Furious Five, ביז מארקי ובאפי מההרכב Fat Boys.
אמני ההיפ הופ הפופולריים ביותר בשנות השמונים כללו את ראן די אם סי, ביסטי בויז, N.W.A, אל אל קול ג'יי, פאבליק אנמי, ביג דדי קיין, Boogie Down Productions, סולט אנ' פפה, אייס-טי ואם סי האמר.
מוזיקה אלקטרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-80, תקליטי מוזיקת דאנס אשר הופקו באמצעות כלי נגינה אלקטרוניים בלבד החלו להפוך פופולריים יותר ויותר, בעיקר בהשפעת המוזיקה האלקטרונית של להקת קראפטוורק וסצנת הדיסקו של העשור הקודם. מוזיקת הדאנס תזכה לפופולריות רבה בסצנות מועדוני הלילה רבים ברחבי העולם במהלך העשור ותהפוך בהמשך להיות סוג המוזיקה הדומיננטי ביותר שמושמע במועדוני לילה ובסצנת הרייב.
בתחילת העשור התפתחה גם מוזיקת ההאוס בסצנת המועדונים של שיקגו. מוזיקת האוס הושפעה שילבה אלמנטים מדיסקו, מוזיקת נשמה ומוזיקת פאנק. בסופו של דבר מוזיקת ההאוס תזכה להצלחה גם באירופה ותהפוך בעשור הבא למוזיקת מיינסטריים ברחבי העולם.
בנוסף לכך סוגת הטכנו התפתחה במהלך אמצע העשור בדטרויט על ידי חואן אטקינס, קווין סונדרסון, דריק מיי ואדי פולקס. למרות שמוזיקת טכנו נחשבה בתחילה כמוזיקת מסיבות שהושמעה בעיקר במועדונים של תלמידי בתי ספר תיכוניים בדטרויט, בהמשך הסוגה תזכה להצלחה רבה ברחבי העולם.
מוזיקת קאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסט פאנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מלהקות הפוסט-פאנק המצליחות ביותר בתחילת העשור, כמו סוזי והבנשיז והלהקה Psychedelic Furs, המשיכו לזכות בהצלחה גם במהלך שנות השמונים.
הדור השני של להקות הפוסט-פאנק הבריטיות שזכו להצלחה בתחילת שנות השמונים כלל בין היתר את להקת הסמית'ס, The Cure, הפוליס[2] ו-Echo and the Bunnymen.[3]
למרות שהשיר "Roxanne", שהיה השיר הראשון של הלהקה הפוליס, נכתב על ידי סטינג ב-1978 (והגיע למקום ה-12 במצעד הבריטי באותה השנה), השיר וכמו גם הלהקה צברו באופן הדרגתי פופולרית רבה יותר בתחילת שנות השמונים. במהלך העשור הם הפיקו ארבעה אלבומי אולפן שזכו להצלחה רבה, וערכו הופעות בכמה מהאולמות הגדולים ביותר באולם בהם אצטדיון ומבלי, הקולוסיאום באוקלנד ואצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו. גם הלהקה האירית U2, אשר גם הגיעה במקור מסצנת הפוסט-פאנק, תזכה במהלך העשור להצלחה עצומה ברחבי העולם ועד סוף שנות השמונים תהיה אחת מהלהקות המצליחות ביותר בעולם.[4]
למרות שהרבה להקות פוסט-פאנק המשיכו להקליט שירים ולערוך הופעות, הפופולריות של סצנת הפוסט-פאנק דעכה בהדרגה מאמצע העשור ואילך כאשר להקות שונות התפרקו או החלו להתמקד בסגנונות מוזיקליים אחרים. סצנת הפוסט-פאנק הייתה גם בעלת השפעה רבה על ההתפתחות של סצנת הרוק האלטרנטיבי.[5]
מוזיקת הגל החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר ערוץ ה-MTV החל את שידוריו ב-1 באוגוסט 1981, הדבר תרם בין היתר להצלחה של מוזיקת הגל החדש משום שווידאו קליפים רבים ששודרו בערוץ השתייכו לז'אנר זה, כמו למשל הווידאו קליפ "Video Killed the Radio Star" של להקת הבאגלז אשר היה זה שפתח את שידורי הערוץ בארצות הברית. כמה אקטים בריטיים שנחתמו בלייבלים עצמאיים הצליחו לשווק ולמכור יותר אמנים אמריקאים שנחתמו עם לייבלים גדולים. העלייה החדה בפופולריות של מוזיקת הגל החדש במהלך העשור זכתה בהמשך לכינוי "הפלישה הבריטית השנייה".[6]
בסתיו 1982 השיר "I Ran (So Far Away)" של להקת A Flock of Seagulls הצליח להשתלב בעשרת השירים בצמרת מצעד הפזמונים האמריקני - הישג שכנראה לא היה מתאפשר אם הווידאו קליפ לא היה מתנגן ב-MTV.
אמנים דומיננטיים נוספים בז'אנר במהלך העשור כללו את Culture Club, ספנדאו בלט, דוראן דוראן, A Flock of Seagulls, גארי ניומן, Soft Cell, יאזו ו-Talk Talk.
-
להקת דפש מוד, 1985 -
להקת דוראן דוראן, 1983
_01.jpg)
רוק גותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת הרוק הגותי התפתחה במהלך העשור מתוך סצנת הפוסט-פאנק של העשור הקודם. הלהקות הראשונות שזכו להצלחה בז'אנר כללו את באוהאוס, סוזי והבנשיז, The Cure, וסיסטרס אוף מורסי. סצנת המוזיקה של הרוק הגותי תרמה להתפתחות של הזרם התרבות גותיזם אשר כללה מועדוני רוק גותי, טרנדים אופנתיים שונים שהפכו פופולריים במיוחד במהלך העשור אך הפכו גם להיות ידועים לשמצה משום שהם גרמו באותה העת לפאניקות מוסריות והיו מזוהים בקרב חלק עם מקרי התאבדות ועם כת השטן.
הבי מטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי שאירע בשנות השמונים קבוצה של להקות מטאל בריטיות שהושפעו מלהקות בריטיות מהעשור הקודם. התנועה שילבה אלמנטים מהמטאל הבריטי יחד עם אלמנטים מן הפרוג והפאנק הבריטים והייתה פופולרית מאוד בזמנה. הלהקות שזכו להצלחה הגדולה ביותר במסגרת הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי היו איירון מיידן, דף לפרד ודאיימונד הד.
מוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך העשור פיל קולינס הצליח להביא שלושה להיטים למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי, שבעה להיטים למקום למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקני, ועוד להיט אחד נוסף אותו הוא ביצע יחד עם להקת ג'נסיס. במהלך העשור גם פיטר גבריאל הצליח להביא סינגל אחד לצמרת מצעד הפזמונים האמריקני, ו-13 להיטים לצמרת מצעד הפזמונים הבריטי (כולל דואט עם קייט בוש). הזמר הבריטי דייוויד בואי זכה להצלחה מסחרית גדולה במהלך העשור בו הוא הצליח להביא בסך הכל עשרה להיטים לצמרת מצעד הפזמונים הבריטי.
אמנים מוזיקת פופ בריטים נוספים שזכו להצלחה בינלאומית במהלך העשור כללו את בוי ג'ורג' ולהקתו Culture Club, להקת פרנקי הולך להוליווד, הצמד Wham! וג'ורג' מייקל, בוני טיילר, רוברט פאלמר, פול מקרטני, אלטון ג'ון, מועדון תרבות, קים ויילד, ג'ו קוקר, רוד סטיוארט, קייט בוש, בילי איידול, פול יאנג, סטיב וינווד, אלביס קוסטלו, סימפל מיינדס, בילי אושן, טירז פור פירז, UB40, ריק אסטלי, מדנס ו-Sade.
במופע הצדקה של Live Aid שהתקיים ב-1985 באצטדיון וומבלי, ואורגן על ידי בוב גלדוף ומידג' יור במטרה לאסוף כספים לסיוע לנפגעי הרעב באתיופיה, הופיעו כמה מהאמנים הבריטים הגדולים ביותר באותה התקופה.[7][8]
בשנת 1988 הזמרת האירית אניה זכתה לפריצת דרך בקריירה שלה כאשר השיקה את אלבומה השני Watermark אשר כלל מוזיקה בסגנונות שונים עם אלמנטים של מוזיקה קלטית, מוזיקת עולם ומוזיקת העידן החדש. האלבום זכה להצלחה מסחרית בלתי צפויה, שהובילה לפריצתה של אניה ברחבי העולם.
-
ג'ורג' מייקל, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1988 -
דייוויד בואי, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1983 -
פיל קולינס, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1981
סינת'-פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אנר הסינת'-פופ אשר התפתח לקראת סוף העשור הקודם התאפיין בכך שהסינתיסייזר הפך לכלי הנגינה הדומיננטי בשירים. במהלך העשור צלילי הסינתיסייזרים הפכו נפוצים במיוחד במוזיקת הפופ והחליפו בהדרגה את מוזיקת הדיסקו במועדוני הריקודים באירופה.
אמני סינת'-פופ דומיננטיים במהלך העשור כללו את פט שופ בויז, אלפאוויל, Soft Cell, דפש מוד, ניו אורדר, גארי ניומן, The Human League, יאזו, A Flock of Seagulls, OMD, ויסאג', בלטימורה, אולטראווקס, טירז פור פירז, יורית'מיקס, פרנקי הולך להוליווד, קג'גוגו, א-הא, אירייז'ר, מודרן טוקינג, ובננרמה.
-
ההרכב פט שופ בויז, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-2006 -
להקת א-הא, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-2005
באוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
להקת הגל החדש האוסטרלית INXS זכתה להצלחה בינלאומית במהלך העשור כאשר הוציאו סדרה של שירים אשר זכו להצלחה רבה בהם - "Original by My Side", "Need You Tonight", "Never Tear Us Apart", "New Sensation".[9][10]
הסינגל הראשון של הזמרת האוסטרלית קיילי מינוג, "The Loco-Motion", הפך ללהיט ענק באוסטרליה, ושהה במשך שבעה שבועות בצמרת מצעד הפזמונים האוסטרלי. בהמשך השיר זכה גם להצלחה במדינות שונות באירופה ואסיה.
להקת הרוק האוסטרלית Men at Work זכתה להצלחה בינלאומית בעיקר בזכות הלהיטים "Down Under", "Who Can It Be Now?", "Be Good Johnny", "Overkill" ו-"It's a Mistake". בשנת 1983 זכתה הלהקה בפרס גראמי בקטגוריית תגלית השנה.
אמנים אוסטרלים נוספים שזכו להצלחה בינלאומית במהלך העשור כללו את The Church, Opus, ריק ספרינגפילד, Crowded House, ו־Midnight Oil.
באמריקה הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרנגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוגה המוזיקלית היפנית סיטי פופ, אשר פותחה בעשור הקודם ומיזגה סגנונות מוזיקליים שונים כמו מוזיקת ג'אז, מוזיקת פאנק ומוזיקת בוגי, הייתה בשיא הפופולריות במהלך העשור בו יפן הייתה בשיא הפריחה הכלכלית שלה. האמנים הפופולריים בז'אנר כללו את אנרי, טאטסורו יאמשיטה, ומריה טקאוצ'י.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Anderson, Kyle (20 ביולי 2009). "Michael Jackson's Thriller Set To Become Top-Selling Album Of All Time". MTV. MTV Network. ארכיון מ-9 בינואר 2010. נבדק ב-29 בדצמבר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Anglomania: The Second British Invasion". Rolling Stone. נבדק ב-29 באפריל 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ V. Bogdanov, C. Woodstra and S. T. Erlewine, All Music Guide to Rock: the Definitive Guide to Rock, Pop, and Soul (Milwaukee, WI: Backbeat Books, 3rd edn., 2002), ISBN 0-87930-653-X, pp. 1337-8.
- ^ F. W. Hoffmann and H. Ferstler, Encyclopedia of Recorded Sound, Volume 1 (New York, NY: CRC Press, 2nd edn., 2004), ISBN 0-415-93835-X, p. 1135.
- ^ D. Hesmondhaigh, "Indie: the institutional political and aesthetics of a popular music genre" in Cultural Studies, 13 (2002), p. 46.
- ^ Rip It Up and Start Again Postpunk 1978-1984 by Simon Reynolds Pages 340,342-343
- ^ "Queen win greatest live gig poll". BBC News. 9 November 2005
- ^ "Flashback: Queen Steal the Show at Live Aid" (אורכב 29.10.2017 בארכיון Wayback Machine). Rolling Stone. Retrieved 4 April 2013.
- ^ Kent, David (1993). Australian Chart Book 1970–1992. St Ives, Sydney: Australian Chart Book. ISBN 0-646-11917-6.
- ^ australian-charts.com - Discography INXS, web.archive.org, 2014-03-02
