Streptococcus pneumoniae – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Nirts (שיחה | תרומות)
973 עריכות
אין תקציר עריכה
Nirts (שיחה | תרומות)
973 עריכות
שורה 20: שורה 20:
נסיונות לפיתוח חיסון נגד פנאומוקוק בבני אדם ידועים מ-1911 וב-1913 דווח על הצלחה בניסוי מבוקר של חיסון עם 60,802 כורי זהב בדרום אפריקה באמצעות הזרקת פנאומוקוק מומת. בשנות ה-1940, היה זה גילוי האנטיביטיקה [[פניצילין]] שהביא לקידום המשמעותי ביותר של הטיפול בזיהומים פנאומוקוקליים, והעניין בחיסונים פחת. אך ב-1977 הורשה לראשונה לשימוש בארצות הברית חיסון פוליסכריד מנוקה נגד פנאומוקוק, תוצרת [[מרק (חברת תרופות)|חברת מרק]]''.'' חיסון זה הכיל פוליסכרידים של 14 זני פנאומוקוק והוא הוחלף בשנת 1983 בחיסון דומה המכיל 23 זנים, בשם פנאומווקס (PPSV23, Pneumovax). מחקרים שפורסמו עד 2021 לגבי חיסוני פוליסכריד הראו ירידה בהשפעת החיסונים לאורך השנים, יתכן עקב התפשטות זנים שלא נכללו בחיסון, וכן יעילות מופחתת בגילאים המבוגרים יותר. נוסף על כך, חיסוני פוליסכריד אלו אינם יוצרים חסינות בתינוקות ופעוטות.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Daniel M. Musher, Ronald Anderson, Charles Feldman|שם=The remarkable history of pneumococcal vaccination: an ongoing challenge|כתב עת=Pneumonia (Nathan Qld.)|כרך=14|שנת הוצאה=2022-09-25|עמ=5|doi=10.1186/s41479-022-00097-y|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36153636/|שפה=EN}}</ref>
נסיונות לפיתוח חיסון נגד פנאומוקוק בבני אדם ידועים מ-1911 וב-1913 דווח על הצלחה בניסוי מבוקר של חיסון עם 60,802 כורי זהב בדרום אפריקה באמצעות הזרקת פנאומוקוק מומת. בשנות ה-1940, היה זה גילוי האנטיביטיקה [[פניצילין]] שהביא לקידום המשמעותי ביותר של הטיפול בזיהומים פנאומוקוקליים, והעניין בחיסונים פחת. אך ב-1977 הורשה לראשונה לשימוש בארצות הברית חיסון פוליסכריד מנוקה נגד פנאומוקוק, תוצרת [[מרק (חברת תרופות)|חברת מרק]]''.'' חיסון זה הכיל פוליסכרידים של 14 זני פנאומוקוק והוא הוחלף בשנת 1983 בחיסון דומה המכיל 23 זנים, בשם פנאומווקס (PPSV23, Pneumovax). מחקרים שפורסמו עד 2021 לגבי חיסוני פוליסכריד הראו ירידה בהשפעת החיסונים לאורך השנים, יתכן עקב התפשטות זנים שלא נכללו בחיסון, וכן יעילות מופחתת בגילאים המבוגרים יותר. נוסף על כך, חיסוני פוליסכריד אלו אינם יוצרים חסינות בתינוקות ופעוטות.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Daniel M. Musher, Ronald Anderson, Charles Feldman|שם=The remarkable history of pneumococcal vaccination: an ongoing challenge|כתב עת=Pneumonia (Nathan Qld.)|כרך=14|שנת הוצאה=2022-09-25|עמ=5|doi=10.1186/s41479-022-00097-y|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36153636/|שפה=EN}}</ref>


בשנת 1980 פורסמה שיטה חדשה לחיסון (נגד דלקת קרום המוח מחיידק [[Haemophilus influenzae|המופילוס אינפלואנזה]]), באמצעות צימוד חלבון דמוי רעלן דיפתריה לקפסולת חיידק. בעקבות זאת, פותח על ידי חברת Wyeth (שנרכשה בהמשך על ידי [[פייזר]]) חיסון פוליסכריד מצומד (PCV, Polysacharide Conjugated Vaccine) נגד פנאומוקוק, בשם פרבנאר (Prevnar7).<ref name=":0" /> בארצות הברית הונהג מתן חיסון פרבנאר נגד שבעה זנים של החיידק (PCV7) לכלל הילדים החל משנת 2004. ב-2008 פורסם מחקר תצפיתי (לא [[ניסוי מבוקר הקצאה אקראית|מבוקר הקצאה אקראית]]) שבוצע ב[[ארצות הברית]] מצא שהחיסון הוריד משמעותית את השימוש ב[[אנטיביוטיקה]] ואת הביקורים אצל רופאים.{{הערה|1=[http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=6429 דרוש: חיסון נגד חיידק פנוימוקוק], אתר [[BEOK]]}} באותה שנה הוא נכלל ב[[סל התרופות]] לילדים בסיכון לזיהומים חודרניים והומלץ לכל הפעוטות עד גיל שנתיים, אך לא מומן עבורם. משנת 2010 הוא נכנס לחיסוני השגרה בישראל וניתן בגיל חודשיים, ארבעה חודשים ושנה. למבוגרים הומלץ חיסון לאלו שעברו כריתת [[טחול]] ובעלי מחלות המדכאות את [[המערכת החיסונית]].{{הערה|1=[http://health.walla.co.il/?w=/5037/1271569 ליאת עיני, המדריך המלא לחיסונים], אתר וואלה}} ב-2015 פורסמו תוצאות ניסוי קליני מבוקר בחיסון [[פוליסכריד]] מצומד PCV15 שהראה הפחתה ב'דלקות ריאה שנרכשו מחוץ-לבית-חולים עם אחד מ-15 הזנים של פנאומוקוק של אותו חיסון'. ההפחתה הייתה משיעור של 0.25% ל-0.16% מהנבדקים במעקב של כ-4 שנים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Marc J. M. Bonten, Susanne M. Huijts, Marieke Bolkenbaas, Chris Webber, Scott Patterson, Samantha Gault, Cornelis H. van Werkhoven, Anna M. M. van Deursen, Elisabeth A. M. Sanders, Theo J. M. Verheij, Michael Patton, Anne McDonough, Anita Moradoghli-Haftvani, Helen Smith, Tracey Mellelieu, Michael W. Pride, Graham Crowther, Beate Schmoele-Thoma, Daniel A. Scott, Kathrin U. Jansen, Rita Lobatto, Bas Oosterman, Nils Visser, Esther Caspers, Andre Smorenburg, Emilio A. Emini, William C. Gruber, Diederick E. Grobbee|שם=Polysaccharide conjugate vaccine against pneumococcal pneumonia in adults|כתב עת=The New England Journal of Medicine|כרך=372|שנת הוצאה=2015-03-19|עמ=1114–1125|doi=10.1056/NEJMoa1408544|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25785969/|שפה=EN}}</ref> ניסוי זה הוא היחיד שהיה מבוקר הקצאה אקראית מבין מחקרי חיסוני פנאומוקוקוס בבני אדם בוגרים שעליהם דווח ב[[מטא-אנליזה]] שפורסמה ב-2023.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Jennifer L. Farrar, Lana Childs, Mahamoudou Ouattara, Fahmina Akhter, Amadea Britton, Tamara Pilishvili, Miwako Kobayashi|שם=Systematic Review and Meta-Analysis of the Efficacy and Effectiveness of Pneumococcal Vaccines in Adults|כתב עת=Pathogens (Basel, Switzerland)|כרך=12|שנת הוצאה=2023-05-19|עמ=732|doi=10.3390/pathogens12050732|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37242402/|שפה=EN}}</ref>[[קובץ:PCV13.jpg|ללא|איור עמודות המציג תוצאות חיסון רב-סוכר מצומד PCV15 (נגד פנאומוקוקוס) מול פלסבו, ב[[ניסוי מבוקר הקצאה אקראית]] שפורסם על ידי Bonten ואחרים בשנת 2015.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Marc J. M. Bonten, Susanne M. Huijts, Marieke Bolkenbaas, Chris Webber, Scott Patterson, Samantha Gault, Cornelis H. van Werkhoven, Anna M. M. van Deursen, Elisabeth A. M. Sanders, Theo J. M. Verheij, Michael Patton, Anne McDonough, Anita Moradoghli-Haftvani, Helen Smith, Tracey Mellelieu, Michael W. Pride, Graham Crowther, Beate Schmoele-Thoma, Daniel A. Scott, Kathrin U. Jansen, Rita Lobatto, Bas Oosterman, Nils Visser, Esther Caspers, Andre Smorenburg, Emilio A. Emini, William C. Gruber, Diederick E. Grobbee|שם=Polysaccharide conjugate vaccine against pneumococcal pneumonia in adults|כתב עת=The New England Journal of Medicine|כרך=372|שנת הוצאה=2015-03-19|עמ=1114–1125|doi=10.1056/NEJMoa1408544|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25785969/|שפה=EN}}</ref>
בשנת 1980 פורסמה שיטה חדשה לחיסון (נגד דלקת קרום המוח מחיידק [[Haemophilus influenzae|המופילוס אינפלואנזה]]), באמצעות צימוד חלבון דמוי רעלן דיפתריה לקפסולת חיידק. בעקבות זאת, פותח על ידי חברת Wyeth (שנרכשה בהמשך על ידי [[פייזר]]) חיסון פוליסכריד מצומד (PCV, Polysacharide Conjugated Vaccine) נגד פנאומוקוק, בשם פרבנאר (Prevnar7).<ref name=":0" /> בארצות הברית הונהג מתן חיסון פרבנאר נגד שבעה זנים של החיידק (PCV7) לכלל הילדים החל משנת 2004. ב-2008 פורסם מחקר תצפיתי (לא [[ניסוי מבוקר הקצאה אקראית|מבוקר הקצאה אקראית]]) שבוצע ב[[ארצות הברית]] מצא שהחיסון הוריד משמעותית את השימוש ב[[אנטיביוטיקה]] ואת הביקורים אצל רופאים.{{הערה|1=[http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=6429 דרוש: חיסון נגד חיידק פנוימוקוק], אתר [[BEOK]]}} באותה שנה הוא נכלל ב[[סל התרופות]] לילדים בסיכון לזיהומים חודרניים והומלץ לכל הפעוטות עד גיל שנתיים, אך לא מומן עבורם. משנת 2010 הוא נכנס לחיסוני השגרה בישראל וניתן בגיל חודשיים, ארבעה חודשים ושנה. למבוגרים הומלץ חיסון לאלו שעברו כריתת [[טחול]] ובעלי מחלות המדכאות את [[המערכת החיסונית]].{{הערה|1=[http://health.walla.co.il/?w=/5037/1271569 ליאת עיני, המדריך המלא לחיסונים], אתר וואלה}}
ניתוח [[מוות|תמותה]] מכלל הסיבות של נבדקי ניסויים מבוקרים בוגרים פורסם בשנת 2013 ב[[ספריית קוקרן|ספריית קוכריין]] ובו נמצא כי מתוך סך של 47,560 נבדקים ב-14 ניסויים שדיווחו על תמותה,{{ביאור|מתוך 18 ניסויים מבוקרים שכללו 64,852 נבדקים}} 1,018 נבדקים מתו בקבוצות החיסון לפנאומוקוק ו-1039 מתו בקבוצות הביקורת. ההבדל לא נמצא משמעותי סטטיסטית.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Sarah Moberley, John Holden, David Paul Tatham, Ross M. Andrews|שם=Vaccines for preventing pneumococcal infection in adults|כתב עת=The Cochrane Database of Systematic Reviews|כרך=2013|שנת הוצאה=2013-01-31|עמ=CD000422|doi=10.1002/14651858.CD000422.pub3|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23440780/|שפה=EN}}</ref> ב-2015 פורסמו תוצאות ניסוי קליני מבוקר בחיסון [[פוליסכריד]] מצומד PCV15 שהראה הפחתה ב'דלקות ריאה שנרכשו מחוץ-לבית-חולים עם אחד מ-15 הזנים של פנאומוקוק של אותו חיסון'. ההפחתה הייתה משיעור של 0.25% ל-0.16% מהנבדקים במעקב של כ-4 שנים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Marc J. M. Bonten, Susanne M. Huijts, Marieke Bolkenbaas, Chris Webber, Scott Patterson, Samantha Gault, Cornelis H. van Werkhoven, Anna M. M. van Deursen, Elisabeth A. M. Sanders, Theo J. M. Verheij, Michael Patton, Anne McDonough, Anita Moradoghli-Haftvani, Helen Smith, Tracey Mellelieu, Michael W. Pride, Graham Crowther, Beate Schmoele-Thoma, Daniel A. Scott, Kathrin U. Jansen, Rita Lobatto, Bas Oosterman, Nils Visser, Esther Caspers, Andre Smorenburg, Emilio A. Emini, William C. Gruber, Diederick E. Grobbee|שם=Polysaccharide conjugate vaccine against pneumococcal pneumonia in adults|כתב עת=The New England Journal of Medicine|כרך=372|שנת הוצאה=2015-03-19|עמ=1114–1125|doi=10.1056/NEJMoa1408544|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25785969/|שפה=EN}}</ref> ניסוי זה הוא היחיד שהיה מבוקר הקצאה אקראית מבין מחקרי חיסוני פנאומוקוקוס בבני אדם בוגרים שעליהם דווח במטא-אנליזה שפורסמה ב-2023.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Jennifer L. Farrar, Lana Childs, Mahamoudou Ouattara, Fahmina Akhter, Amadea Britton, Tamara Pilishvili, Miwako Kobayashi|שם=Systematic Review and Meta-Analysis of the Efficacy and Effectiveness of Pneumococcal Vaccines in Adults|כתב עת=Pathogens (Basel, Switzerland)|כרך=12|שנת הוצאה=2023-05-19|עמ=732|doi=10.3390/pathogens12050732|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37242402/|שפה=EN}}</ref>[[קובץ:PCV13.jpg|ללא|איור עמודות המציג תוצאות חיסון רב-סוכר מצומד PCV15 (נגד פנאומוקוקוס) מול פלסבו, ב[[ניסוי מבוקר הקצאה אקראית]] שפורסם על ידי Bonten ואחרים בשנת 2015.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Marc J. M. Bonten, Susanne M. Huijts, Marieke Bolkenbaas, Chris Webber, Scott Patterson, Samantha Gault, Cornelis H. van Werkhoven, Anna M. M. van Deursen, Elisabeth A. M. Sanders, Theo J. M. Verheij, Michael Patton, Anne McDonough, Anita Moradoghli-Haftvani, Helen Smith, Tracey Mellelieu, Michael W. Pride, Graham Crowther, Beate Schmoele-Thoma, Daniel A. Scott, Kathrin U. Jansen, Rita Lobatto, Bas Oosterman, Nils Visser, Esther Caspers, Andre Smorenburg, Emilio A. Emini, William C. Gruber, Diederick E. Grobbee|שם=Polysaccharide conjugate vaccine against pneumococcal pneumonia in adults|כתב עת=The New England Journal of Medicine|כרך=372|שנת הוצאה=2015-03-19|עמ=1114–1125|doi=10.1056/NEJMoa1408544|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25785969/|שפה=EN}}</ref>
<br>הערות לגרף:<br>(1) אירועים לא רצויים חמורים מוגדרים ככאלו הגורמים לליקוי תפקודי, אשפוז, הארכת אשפוז, מוות או כדומה. וכוללים הופעת גידולים שונים, הפרעות בדרכי השתן, במקום ההזרקה, בכלי דם ועוד.<br>(2) אבחנות כרוניות חדשות - במהלך 6 חודשים ראשונים מההזרקה.<br>(3) דלקות ריאה שנרכשו בקהילה (כלומר מחוץ לבית חולים), כולל זנים שלא נכללו בחיסון.<br>(4) לא כולל זיהומי פנאומוקוקוס בזנים שלא נכללו בחיסון.<br>הערה כללית לניסוי: זריקת הפלסבו בניסוי זה הכילה 0.125 מ"ג אלומיניום, ריכוז זהה לזריקת החיסון.|ממוזער|467x467 פיקסלים]]
<br>הערות לגרף:<br>(1) אירועים לא רצויים חמורים מוגדרים ככאלו הגורמים לליקוי תפקודי, אשפוז, הארכת אשפוז, מוות או כדומה. וכוללים הופעת גידולים שונים, הפרעות בדרכי השתן, במקום ההזרקה, בכלי דם ועוד.<br>(2) אבחנות כרוניות חדשות - במהלך 6 חודשים ראשונים מההזרקה.<br>(3) דלקות ריאה שנרכשו בקהילה (כלומר מחוץ לבית חולים), כולל זנים שלא נכללו בחיסון.<br>(4) לא כולל זיהומי פנאומוקוקוס בזנים שלא נכללו בחיסון.<br>הערה כללית לניסוי: זריקת הפלסבו בניסוי זה הכילה 0.125 מ"ג אלומיניום, ריכוז זהה לזריקת החיסון.|ממוזער|467x467 פיקסלים]]


שורה 30: שורה 32:
* {{בריטניקה}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007538833505171|סטרפטוקוקוס פנומוניה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007538833505171|סטרפטוקוקוס פנומוניה}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־22:51, 3 באפריל 2024

קריאת טבלת מיוןStreptococcus pneumoniae
Streptococcus pneumoniae
מיון מדעי
ממלכה: חיידקים אמיתיים
מערכה: Firmicutes
מחלקה: Bacilli
סדרה: Lactobacillales
משפחה: Streptococcaceae
סוג: Streptococcus
מין: Streptococcus pneumoniae
שם מדעי
Streptococcus pneumoniae
שמות נוספים

Pneumococcus

Streptococcus pneumoniae, הידוע גם כפנאומוקוק או פנוימוקוק, הוא חיידק נקד גרם חיובי המהווה את הגורם העיקרי של דלקת ריאות ואחד הגורמים של דלקת קרום המוח, דלקת אוזניים ואלח דם. מקור השם מיוונית: פנאומו πνεύμων = ריאה; קוקוס κόκκος = גרגר.

הפנאומוקוק התגלה ב-1881 על ידי לואי פסטר, ברוק של חולה כלבת, ותוך כשנתיים אופיין כגורם דלקת ריאות אונתית וחיידק הנצבע בצביעת גרם. במיקרוסקופ הוא נראה בדרך כלל בזוגות (דיפלוקוקים). במחצית הראשונה של המאה ה-20 זוהו המבנה, התכונות והמגוון האנטיגני (מעל 80 סרוטיפים) של הפוליסכריד (רב-סוכר) של קפסולת החיידק.[1] מחקר בצה"ל מצא שהפנאומוקוק עובר ברוק כאשר שותים מאותם כלים. שכיחות גדולה של העברת החיידק נמצאה בטירונות.[2]

טיפול ומניעה

נסיונות לפיתוח חיסון נגד פנאומוקוק בבני אדם ידועים מ-1911 וב-1913 דווח על הצלחה בניסוי מבוקר של חיסון עם 60,802 כורי זהב בדרום אפריקה באמצעות הזרקת פנאומוקוק מומת. בשנות ה-1940, היה זה גילוי האנטיביטיקה פניצילין שהביא לקידום המשמעותי ביותר של הטיפול בזיהומים פנאומוקוקליים, והעניין בחיסונים פחת. אך ב-1977 הורשה לראשונה לשימוש בארצות הברית חיסון פוליסכריד מנוקה נגד פנאומוקוק, תוצרת חברת מרק. חיסון זה הכיל פוליסכרידים של 14 זני פנאומוקוק והוא הוחלף בשנת 1983 בחיסון דומה המכיל 23 זנים, בשם פנאומווקס (PPSV23, Pneumovax). מחקרים שפורסמו עד 2021 לגבי חיסוני פוליסכריד הראו ירידה בהשפעת החיסונים לאורך השנים, יתכן עקב התפשטות זנים שלא נכללו בחיסון, וכן יעילות מופחתת בגילאים המבוגרים יותר. נוסף על כך, חיסוני פוליסכריד אלו אינם יוצרים חסינות בתינוקות ופעוטות.[3]

בשנת 1980 פורסמה שיטה חדשה לחיסון (נגד דלקת קרום המוח מחיידק המופילוס אינפלואנזה), באמצעות צימוד חלבון דמוי רעלן דיפתריה לקפסולת חיידק. בעקבות זאת, פותח על ידי חברת Wyeth (שנרכשה בהמשך על ידי פייזר) חיסון פוליסכריד מצומד (PCV, Polysacharide Conjugated Vaccine) נגד פנאומוקוק, בשם פרבנאר (Prevnar7).[3] בארצות הברית הונהג מתן חיסון פרבנאר נגד שבעה זנים של החיידק (PCV7) לכלל הילדים החל משנת 2004. ב-2008 פורסם מחקר תצפיתי (לא מבוקר הקצאה אקראית) שבוצע בארצות הברית מצא שהחיסון הוריד משמעותית את השימוש באנטיביוטיקה ואת הביקורים אצל רופאים.[4] באותה שנה הוא נכלל בסל התרופות לילדים בסיכון לזיהומים חודרניים והומלץ לכל הפעוטות עד גיל שנתיים, אך לא מומן עבורם. משנת 2010 הוא נכנס לחיסוני השגרה בישראל וניתן בגיל חודשיים, ארבעה חודשים ושנה. למבוגרים הומלץ חיסון לאלו שעברו כריתת טחול ובעלי מחלות המדכאות את המערכת החיסונית.[5]

ניתוח תמותה מכלל הסיבות של נבדקי ניסויים מבוקרים בוגרים פורסם בשנת 2013 בספריית קוכריין ובו נמצא כי מתוך סך של 47,560 נבדקים ב-14 ניסויים שדיווחו על תמותה,[א] 1,018 נבדקים מתו בקבוצות החיסון לפנאומוקוק ו-1039 מתו בקבוצות הביקורת. ההבדל לא נמצא משמעותי סטטיסטית.[6] ב-2015 פורסמו תוצאות ניסוי קליני מבוקר בחיסון פוליסכריד מצומד PCV15 שהראה הפחתה ב'דלקות ריאה שנרכשו מחוץ-לבית-חולים עם אחד מ-15 הזנים של פנאומוקוק של אותו חיסון'. ההפחתה הייתה משיעור של 0.25% ל-0.16% מהנבדקים במעקב של כ-4 שנים.[7] ניסוי זה הוא היחיד שהיה מבוקר הקצאה אקראית מבין מחקרי חיסוני פנאומוקוקוס בבני אדם בוגרים שעליהם דווח במטא-אנליזה שפורסמה ב-2023.[8]

איור עמודות המציג תוצאות חיסון רב-סוכר מצומד PCV15 (נגד פנאומוקוקוס) מול פלסבו, בניסוי מבוקר הקצאה אקראית שפורסם על ידי Bonten ואחרים בשנת 2015.[9]
הערות לגרף:
(1) אירועים לא רצויים חמורים מוגדרים ככאלו הגורמים לליקוי תפקודי, אשפוז, הארכת אשפוז, מוות או כדומה. וכוללים הופעת גידולים שונים, הפרעות בדרכי השתן, במקום ההזרקה, בכלי דם ועוד.
(2) אבחנות כרוניות חדשות - במהלך 6 חודשים ראשונים מההזרקה.
(3) דלקות ריאה שנרכשו בקהילה (כלומר מחוץ לבית חולים), כולל זנים שלא נכללו בחיסון.
(4) לא כולל זיהומי פנאומוקוקוס בזנים שלא נכללו בחיסון.
הערה כללית לניסוי: זריקת הפלסבו בניסוי זה הכילה 0.125 מ"ג אלומיניום, ריכוז זהה לזריקת החיסון.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Streptococcus pneumoniae בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ מתוך 18 ניסויים מבוקרים שכללו 64,852 נבדקים

הערות שוליים

  1. ^ Pinkbook: Pneumococcal Disease | CDC, www.cdc.gov, ‏2022-09-21 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ דן אבן, מחקר: 1 מכל 3 טירונים בצה"ל נדבק בחיידק ריאות מסוכן, באתר הארץ, 16 במרץ 2010
  3. ^ 1 2 Daniel M. Musher, Ronald Anderson, Charles Feldman, The remarkable history of pneumococcal vaccination: an ongoing challenge, Pneumonia (Nathan Qld.) 14, 2022-09-25, עמ' 5 doi: 10.1186/s41479-022-00097-y (באנגלית)
  4. ^ דרוש: חיסון נגד חיידק פנוימוקוק, אתר BEOK
  5. ^ ליאת עיני, המדריך המלא לחיסונים, אתר וואלה
  6. ^ Sarah Moberley, John Holden, David Paul Tatham, Ross M. Andrews, Vaccines for preventing pneumococcal infection in adults, The Cochrane Database of Systematic Reviews 2013, 2013-01-31, עמ' CD000422 doi: 10.1002/14651858.CD000422.pub3 (באנגלית)
  7. ^ Marc J. M. Bonten, Susanne M. Huijts, Marieke Bolkenbaas, Chris Webber, Scott Patterson, Samantha Gault, Cornelis H. van Werkhoven, Anna M. M. van Deursen, Elisabeth A. M. Sanders, Theo J. M. Verheij, Michael Patton, Anne McDonough, Anita Moradoghli-Haftvani, Helen Smith, Tracey Mellelieu, Michael W. Pride, Graham Crowther, Beate Schmoele-Thoma, Daniel A. Scott, Kathrin U. Jansen, Rita Lobatto, Bas Oosterman, Nils Visser, Esther Caspers, Andre Smorenburg, Emilio A. Emini, William C. Gruber, Diederick E. Grobbee, Polysaccharide conjugate vaccine against pneumococcal pneumonia in adults, The New England Journal of Medicine 372, 2015-03-19, עמ' 1114–1125 doi: 10.1056/NEJMoa1408544 (באנגלית)
  8. ^ Jennifer L. Farrar, Lana Childs, Mahamoudou Ouattara, Fahmina Akhter, Amadea Britton, Tamara Pilishvili, Miwako Kobayashi, Systematic Review and Meta-Analysis of the Efficacy and Effectiveness of Pneumococcal Vaccines in Adults, Pathogens (Basel, Switzerland) 12, 2023-05-19, עמ' 732 doi: 10.3390/pathogens12050732 (באנגלית)
  9. ^ Marc J. M. Bonten, Susanne M. Huijts, Marieke Bolkenbaas, Chris Webber, Scott Patterson, Samantha Gault, Cornelis H. van Werkhoven, Anna M. M. van Deursen, Elisabeth A. M. Sanders, Theo J. M. Verheij, Michael Patton, Anne McDonough, Anita Moradoghli-Haftvani, Helen Smith, Tracey Mellelieu, Michael W. Pride, Graham Crowther, Beate Schmoele-Thoma, Daniel A. Scott, Kathrin U. Jansen, Rita Lobatto, Bas Oosterman, Nils Visser, Esther Caspers, Andre Smorenburg, Emilio A. Emini, William C. Gruber, Diederick E. Grobbee, Polysaccharide conjugate vaccine against pneumococcal pneumonia in adults, The New England Journal of Medicine 372, 2015-03-19, עמ' 1114–1125 doi: 10.1056/NEJMoa1408544 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Streptococcus_pneumoniae&oldid=38379461"