אבדון פמיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבדון פמיק
Abdon Pamich
אבדון פמיק (שנות ה-60)
אבדון פמיק (שנות ה-60)
לידה 3 באוקטובר 1933 (בן 90)
רייקה, איטליה (כיום סרביה)
מידע כללי
מדינה איטליהאיטליה איטליה
משקל 74 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.84 מטרים
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
הישגים
שיאים אישיים הליכה ל-20 ק"מ: 1:28:06 שעות
הליכה ל-50 ק"מ: 4:03:02 שעות
פרסים והוקרה
  • מפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • צווארון זהב להצטיינות בספורט עריכת הנתון בוויקינתונים
מאזן מדליות
אתלטיקה
מתחרה עבור איטליהאיטליה איטליה
המשחקים האולימפיים
זהב טוקיו 1964 הליכה ל-50 ק"מ
ארד רומא 1960 הליכה ל-50 ק"מ
אליפות אירופה באתלטיקה
זהב בלגרד 1962 הליכה ל-50 ק"מ
זהב בודפשט 1966 הליכה ל-50 ק"מ
כסף סטוקהולם 1958 הליכה ל-50 ק"מ
משחקי הים התיכון
זהב ברצלונה 1955 הליכה ל-50 ק"מ
זהב נפולי 1963 הליכה ל-50 ק"מ
זהב איזמיר 1971 הליכה ל-50 ק"מ
אליפות העולם בהליכה
זהב לוגאנו 1961 הליכה ל-50 ק"מ
ארד פסקארה 1965 הליכה ל-50 ק"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אבדון פמיק על דוכן המנצחים לאחר הזכייה במדליית זהב בהליכה ל-50 ק"מ באולימפיאדת טוקיו (1964). במקום השני פאול ניהיל (אנ') מבריטניה ובמקום השלישי אינגבר פטרסון (אנ') משוודיה

אבדון פמיקאנגלית: Abdon Pamich;‏ 3 באוקטובר 1933) אתלט עבר איטלקי, אלוף אולימפי (טוקיו 1964), זוכה מדליית הארד באולימפיאדת רומא 1960, אלוף עולם (1960) ופעמיים ברציפות אלוף אירופה (בלגרד 1962 ובודפשט 1966) בהליכה למרחק 50 ק"מ. השתתף ב-5 אולימפיאדות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פמיק נולד ב-1933 בפיומה שהייתה באותה תקופה תחת שלטון איטלקי (כיום בסרביה). מייד לאחר מלחמת העולם השנייה היגר אבי המשפחה לגנואה שבאיטליה וב-24 בספטמבר 1947 הצטרף אליו פמיק עם אחיו הבוגר ג'יובאני (יליד 1932).

במקביל לפעילותו הספורטיבית השלים תארים אקדמיים בפסיכולוגיה וסוציולוגיה בתחום הספורט. לאחר פרישתו מונה לפסיכולוג של נבחרת איטליה בכדוריד. כמו כן עבד כמאמן ריצה ומנהל אתלטיקה וכן סייע לטניסאים הבכירים של איטליה בתחום פסיכולוגיית הספורט[1]

קריירה ספורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

1955[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקי הים התיכון שנערכו בברצלונה, ספרד זכה במדליית זהב בהליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 5:03:33 שעות, לפני רוג'ר שיילאט (Roger Chaylat) מצרפת (5:20:04 שעות) ופרנסיסקו וילולדו (Francisco Villoldo) מספרד (5:36:07 שעות).

1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מלבורן סיים במקום רביעי בהליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 4:39:00 דקות ובמקום 11 בהליכה למרחק 20 ק"מ בתוצאה של 1:6:06 שעות).

1958[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אירופה שנערכה בסטוקהולם, שוודיה זכה במדליית כסף בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 4:18:00 שעות, אחרי יבגני מסקינסקוב (אנ') מברית המועצות בשיא אליפות חדש שך 4:17:15.4 שעות ולפני מקס וובר (אנ') ממזרח גרמניה (4:19:58.6 שעות).

1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת רומא זכה במדלייית ארד בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 4:27:55.4 שעות, אחרי דון תומפסון (אנ') מבריטניה (4:25:30.0 שעות) ויון לינגורן (אנ') משוודיה (4:25:46.0 שעות).

שיאן עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות שנערכה בפונטה סן פייטרו, איטליה ב-16 באוקטובר קבע פמיק שיא עולם בהליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 4:03:02 שעות, שיפור לשיא בן השנה של אנטולי ודיאקוב (אנ') מברית המועצות (4:03:53 שעות). שיא זה החזיק מעמד כשנה ונשבר על ידי גריגורי קלימוב (אנ') מברית המועצות (4:01:39 שעות).

1961[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם בהליכה שנערכה בלוגאנו, איטליה זכה במדליית זהב בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ (4:25:30 שעות) לפני דון תומפסון (4:30:35 שעות) ואקא סודרלונד (אנ') משוודיה (4:36:48 שעות).

1962[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אירופה שנערכה בבלגרד יוגוסלביה (כיום סרביה) זכה במדליית זהב בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 4:19:46.6 שעות, לפני גרגורי פניצ'קין מברית המועצות (4:24:35.6 שעות) ודון תומפסון (4:29:00.2 שעות).

1963[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקי הים התיכון שנערכו בנאפולי איטליה, זכה במדליית זהב בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בשיא משחקים חדש של 4:33:13 שעות, לפני אחמד נאסר בן מסעוד (Ahmed Naceur Ben Messaoud) מתוניסיה (4:39:47 שעות) וג'יאני קורסרו (אנ') מאיטליה (4:44:38 שעות).

1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף אולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת טוקיו זכה במדלייית זהב בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בשיא משחקים חדש של 4:11:12.4 שעות, לפני פאול ניהיל (אנ') מבריטניה (4:11:31.2 שעות) ואינגבר פטרסון (אנ') משוודיה (4:14:17.4 שעות)[2].

1965[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם בהליכה שנערכה בפסקארה, איטליה זכה במדליית ארד בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 4:06:40 שעות, אחרי כריסטוף הונה (4:03:14 שעות) ובורקהארד לוישקה (אנ') (4:06:02 שעות), שניהם ממזרח גרמניה.

1966[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אירופה שנערכה בבודפשט, הונגריה זכה במדליית זהב בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בתוצאה של 4:18:42 שעות, לפני גנאדי אגאפוב (אנ') (4:20:01.2 שעות) ואלכסנדר שרביינה (אנ') (4:20:47.2 שעות), שניהם מברית המועצות.

1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מקסיקו סיטי השתתף בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ אך לא סיים את התחרות.

1971[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקי הים התיכון שנערכו באיזמיר, טורקיה זכה במדליית זהב בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ בשיא מחשקים חדש של 4:21:21 שעות, לפני ויטוריו ויסיני (אנ') מאיטליה (4:29:19 שעות) וחסן אוז (Hasan Oz) מטורקיה (4:54:06 שעות).

1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מינכן זכה לשאת את דגל ארצו בטקס פתיחת המשחקים. במשחקים עצמם הוא השתתף בתחרות הליכה למרחק 50 ק"מ אך לא סיים את התחרות.

הערכה ואותות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-2016 יצא ספרו האוטוביוגרפי "מזכרונותיו של מהגר" (Memorie di un marciatore).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבדון פמיק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבדון וג'יאני פמיק בעולם הרפואה, באתר pubmed
  2. ^ פמיק סבל בתחרות זו מקלקול קיבה ונאלץ לפרוש בק"מ ה-35 כדי לעשות את צרכיו ואף על פי כן הצליח לחזור לתחרות ולנצח