אגבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאגבה
אגבה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: אגביים
סוג: אגבה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Agave
שרידי נטיעות אגבה בנגב המערבי
אגבה גדלה פרא סמוך לזכרון יעקב, 1955

אַגָבָה (שם מדעי: Agave) הוא סוג צמח ממשפחת ה-Agavaceae, המכיל כ-275 מינים שמוצאם ממקסיקו ומאמריקה התיכונה.

אלו צמחים בעלי עלים קוצניים, בשרניים וגדולים הערוכים בשושנת-עלים. הפרחים ערוכים במכבד המגיע לגובה של כמה מטרים ולהם עטיף בצורת צינור שעליו קבועים האבקנים. פרי האגבה הוא הלקט בעל זרעים רבים הנפתח בשלוש קשוות. הצמח גדל מספר שנים כשושנת-עלים, ולעת הפריחה הוא מצמיח גזע ארוך ועבה שעליו מכבד של אלפי פרחים צהובים וריחניים. ההאבקה נעשית על ידי ציפורים. לאחר הפריחה, העלים נובלים והשורש מצמיח צמח חדש על ידי רבייה וגטטיבית.

צמח האגבה הובא לארצות אגן הים התיכון במאה ה-16. הצמח הסתגל בקלות לאזור התפוצה החדש, אם כי נראה כי הדבר גרם להאטת התבגרותו: בעוד שבאמריקה הצמחים פורחים בגיל של 8-10 שנים, בארצות אחרות הדבר מתרחש כשהצמחים כבני 20 שנה, ולעתים אף 50 ו-100 שנה.

מיני הצמח ושימושיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמין אגבה אמריקנית (Agave americana) נוהגים ילידי מקסיקו להכין את המשקה הלאומי, הפּוּלְקֶה (Pulque) על ידי קיטום עמוד-התפרחת לפני פריחתו. מוהל הצמח הפורץ לאחר הקיטום עובר התססה וכך מכינים את המשקה שטעמו מתקתק. המשקה מסקל מיוצר מזן אחר של מין זה. מעליו של מין זה נהוג לייצר חבלים ונייר, שכן הסיבים שבהם חזקים מאוד.

ליבת הצמחים מהמין Agave tequilana (אגבה כחולה) משמשת לייצור טקילה.

מהמין אגבת הסיסל (Agave sisalana) מפיקים סיבים הקרויים סיסל. הם מוצאים מתוך העלים באופן ידני או על ידי מכונות המשמשות לכך, ולאחר ניקוי וייבוש משמשים להכנת חבלים ומברשות. הייצור העיקרי של סיבי סיסל בעולם הוא בהודו, אינדונזיה ואפריקה שמדרום לסהרה.

סיבים מופקים גם ממינים נוספים של אגבה: סיבי היניקן (henequen) מופקים מעלי המין Agave fourcroydes וסיבי איסטל (istle) מופקים מעלי המין Agave heteracantha.

בשנות ה-50 של המאה העשרים ניטעו בנגב, בבקעת באר שבע, כ-15,000 דונם של צמחי אגבה, שיועדו לשמש לתעשיית חבלים ושקים. מטרת המיזם הממשלתי היה לפתח מקורות תעסוקה לעיירות הפיתוח שהוקמו באותה עת, דימונה, אופקים ונתיבות. הוקם אף מפעל לעיבוד הסיבים.‏[1] המיזם נכשל מסיבות מסחריות בשנות ה-60 של המאה ה-20 וחלק משטחי האגבה הוסבו ברבות השנים לשטחים חקלאיים רגילים, אך ריכוזים של אגבות עדיין קיימים בנגב. עמודי תפרחות האגבות שנכרתו שימשו את חניכי תנועות הנוער בישראל כ"סֶנָדוֹת" לבניית מתקנים בפעילויותיהם.

כיום, נהוג בישראל ובארצות הים-התיכון לנטוע את הצמח למטרות נוי בלבד. הערבים נוהגים לנטוע אותו בבתי-קברות.

גלריית תמונות: מינים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]