אופקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אופקים
Coat of arms of Ofakim.png
הכניסה לאופקים
הכניסה לאופקים
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יצחק דנינו
גובה ממוצע ‎138‏ מטר
תאריך ייסוד 1955
סוג יישוב עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 24,634 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.8%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 2,398 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 10,273 דונם
מיקום אופקים
אופקים
אופקים
דירוג חברתי-כלכלי 3 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3766
פרופיל אופקים נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
אתר הבית הרשמי
השדרה המרכזית רחוב הרצל
המרכז המסחרי החדש באזור התעשייה בעיר
בלוקים באופקים
הספרייה העירונית
בית הספר התיכון
פארק אופקים

אופקים היא עיר במחוז הדרום בישראל, השוכנת 24 ק"מ צפונית-מערבית לבאר שבע. היא הוכרזה כעיר בשנת 1995.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופקים נוסדה ב-19 באפריל 1955[1], ותושביה הראשונים היו עולים ממרוקו ותוניסיה. ראשיתה של אופקים כתחנת טרקטורים של מושבי מועצה אזורית מרחבים[2], שיועד להתרחב ולהיות "מרכז אזורי", שיכלול בין השאר מרפאה, בית ספר אזורי, אמפיתיאטרון ותחנת של תנובה לקליטת תוצרת חקלאית‏[3]. אלא שגל העלייה הביא לכך ש-400 משפחות נשלחו לאופקים ושוכנו במעברה שנבנתה במהירות והכילה צריפים, פחונים ואזבסטונים. המגורים הארעיים חייבו בנייה ובשנים הראשונות הייתה העבודה בבנין מקור פרנסה עיקרי בעיירה. בסוף 1956, לאחר מלחמת סיני, עם גל העלייה של יהודי מצרים, הגיעו 150 משפחות נוספות למקום (חלקן קראים) וב-1957 מנתה אוכלוסיית היישוב כ-2,500 נפש. באותה עת עדיין היו קיימות שתי מעברות ביישוב: האחת באזור התעשייה הנוכחי של העיר והשנייה ממערב למרכז העיר הנוכחי (רחובות קיבוץ גלויות וגולומב).

בשנים שלאחר מכן הגיעו 170 משפחות עולים מפרס ועולים נוספים מהודו ורומניה. בשנת 1958 קיבל היישוב מעמד של מועצה מקומית. ב-1959 מנתה אוכלוסיית העיירה כ-5,000 נפש, ובה: 60% יוצאי צפון אפריקה (רובם יוצאי מרוקו), 15% יוצאי מצרים, 15% יוצאי פרס ו-10% יוצאי הודו, אירופה ותושבים ותיקים. בנוסף לעבודה בבניין, מקורות התעסוקה העיקריים בשנות ה-50 היו עבודה בחקלאות במושבים הסמוכים ועבודות דחק שכללו גם נטיעת מטעי אגבות שיועדו לשם פיתוח תעשיית חבלים במקום.

משנות ה-60 ועד שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל התעשייה הראשון שהוקם באופקים היה מפעל לליטוש יהלומים שהוקם בסוף שנות ה-50 והעסיק כ-60 עובדים. ב-1959 החלה הקמת שני מפעלי טקסטיל שנועדו להביא תעסוקה ולסייע לפיתוח העיירה. אחד מהם היה מפעל אופ-אר (קיצור של אופקים-ארגנטינה ממנה הגיעו המשקיעים). בתוך שנה הוקמו המפעלים והעסיקו יחד כ-500 איש. באותה עת גם נסללו כבישים ורחובות, גנים ציבוריים נטעו והוקמו בתי ספר ממלכתיים ודתיים.

בסוף שנות השבעים קלטה אופקים פליטים מווייטנאם, שספינתם היטלטלה בים בעוד אף מדינה לא מוכנה לקלוט אותם. ראש הממשלה באותה עת, מנחם בגין (שזכר השואה ופליטים יהודים המטלטלים בים היו טבועים בו היטב), החליט על קליטת הפליטים בישראל.

משנות ה-90 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 הגיעו אל העיר עולים רבים מברית המועצות ומאתיופיה. בשנת 1995 קיבל היישוב מעמד של עיר. ב-1997 הוקם בעיר גרעין תורני בשם "אפיקי אורות".‏[4]

על רקע המשבר בענף הטקסטיל שהביא לסגירת מפעלי התעשייה המרכזיים בעיר, ובצידו גלי העלייה הגדולים שפקדו את העיר בשנות ה-90, גדל בה מאוד אחוז האבטלה מאמצע שנות התשעים. גם כיום סובלת אופקים ממחסור במקומות עבודה, ורמת השכר בה היא מהנמוכות בערי ישראל.

כיום משמשת אופקים מרכז ליישובי המועצות האזוריות מרחבים ואשכול.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים באופקים 24,634 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 42.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 5,412 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[5]

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אוכלוסיית העיר מורכבת כדלקמן:

נכון לשנת 2013

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיבוץ גלויות
  • בן-גוריון
  • הארזים
  • הרי"ף
  • מישור הגפן
  • שפירא

אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פארק אופקים - שוכן במזרח העיר ונטועה בו חורשה של עצי אשל הפרקים. בפארק נמצאת גם מערת אלג'ריר ששימשה כמאגר מים קדום. בפתח המערה נמצאת מחצבה, ממנה נלקחו האבנים לבניית מבצר פטיש השוכן במזרח הפארק.
  • מבצר פטיש - נקרא גם "קלעת פוטיס"; מבנה עות'מאני שנבנה ב-1894 על מנת לתווך בסכסוכים שפרצו בין שבטי הבדואים באזור ולשמור על הסדר.
  • פארק סיירת שקד - שוכן כ-3 קילומטרים דרומית לעיר ומשתרע על כ-6,000 דונם. בפארק ישנה אנדרטה לזכר הנופלים מקרב לוחמי הסיירת, גשר רכבת באורך 130 מטר מתקופת המנדט ומתקנים קדומים לאיסוף מים. נחל אופקים זורם בשטח הפארק.
  • חורבת מנוח - אתר ארכיאולוגי מהתקופה הישראלית, ההלניסטית והביזנטית.
  • סינגל אופקים- מסלול אופניים מעגלי לרוכבי שטח שאורכו 22 ק"מ יוצא מהעיר אופקים דרך נחל אופקים, פטיש, שמריה ונחל גרר. הסינגל נבנה על ידי העמותה הקהילתית אחוזת נגב וקק"ל. אופקים באתר קק"ל כאן
  • מכללת אופקים - מכללה תורנית בסגנון אשכנזי-ליטאי לבנות.

ראשי היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית אופקים
יעקב שמשוני
(ראש מרחבים)
יהודה מרציאנו
(ועד מקומי)
דב פרידקין
(מועצה ממונה)
משה ביתן
(מועצה נבחרת)
יעקב כהן
(ועדה קרואה)
משה מייבסקי
(ועדה קרואה)
יחיאל בן טוב
1955 1955-1958 1958-1960 1960 - 1961 1961 - 1963 1963 - 1969 1969 - 1978
1983 - 1989
אברהם רביבו יאיר חזן מיכה הרמן אבי אסרף אריה אזולאי
(ועדה קרואה)
צביקה גרינגולד
(ועדה קרואה)
יצחק דנינו
1978 - 1983 1989 - 1993
1998 - 2003
1993 - 1998 2003 - 2007 2007 - 2008 2008 - 2013 2013 - מכהן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‏‏דניאל בן סימון, עסקה אפלה בדרום, כתר, 2002
  • בתיה גור, מכביש הרעב שמאלה, כתר, 1990
  • יחיאל בן טוב, ארבעים שנה במדבר - אוטוביוגרפיה, 1988
  • יהושוע זמורה, אופקים, הוצאה עצמית, 1989
  • נעימה תפילין, ואהבתי לרעיי כמוני, עתיד בהיר, 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]