אזורי הכיבוש בגרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת גרמניה לאזורי כיבוש עם סיום מלחמת העולם השנייה
חלוקת ברלין

עם כיבושה של גרמניה בידי בעלות הברית בסיומה של מלחמת העולם השנייה, חולקה גרמניה מערבית לקו אודר-נייסה לארבעה אזורי כיבוש למטרות ניהול בהתאם להבנות ועידת יאלטה. בתקופה שבין 1946 ל-1949 ובמקביל חולקה עם העיר ברלין לארבעה אזורים.

האזור האמריקני כלל את אזור המדינות באווריה והסן אשר בדרומה של גרמניה ואת חלקיה הצפוניים של המדינה המודרנית באדן-וירטמברג. גם ערי הנמל הצפוניות ברמן (שעל גדות הווזר) וברמרהאפן (במקום המפגש של הווזר עם הים הצפוני) הושמו תחת ממשל צבאי אמריקני עקב רצונם של האמריקנים בנקודת מאחז בצפונה של גרמניה.

האזור הבריטי כלל את המבורג (על פי הגבולות ששורטטו בידי הנאצים בשנת 1937), שלזוויג-הולשטיין (שהוקמה על בסיס הפרובינציה הפרוסית בשם זה), סקסוניה התחתונה (אחודן של ברנזוויק, אולדנבורג ושאומבורג-ליפה עם הפרובינציה הפרוסית הנובר), ונורדריין-וסטפאליה (איחודן של ליפה, חלקה הצפוני של ריינלנד ווסטפאליה)

האזור הצרפתי היה אזור קטן שניתן לצרפתים מידי הבריטים והאמריקנים וכלל את מדינת באדן, ריינלנד-פאלץ וכן חבל הסאר ניתן לצרפת תחת משטר פרוטקטורט.

אזור הכיבוש הסובייטי שבמזרח כלל את שטחי תורינגיה, סקסוניה, סקסוניה-אנהלט, ברנדנבורג ומקלנבורג-מערב פומרניה.

על שטחי הכיבוש של ארצות הברית, בריטניה וצרפת (למעט חבל הסאר) הוקמה בשנת 1949 הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ואלו על שטחי הכיבוש הסובייטיים הוקמה הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Germany.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא גרמניה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.