הפרוטקטורט של הסאר
| |||
 | |||
|
גרמניה ב-1946
| |||
| המנון לאומי |
Saarlandlied  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| עיר בירה | זארבריקן | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
17 בדצמבר 1947 | ||
| תאריכי פירוק |
31 בדצמבר 1956 | ||
| ישות קודמת |
 גאו וסטמארק | ||
| ישות יורשת |
 חבל הסאר | ||
  | |||
.svg)
הפרוטקטורט של הסאר (בגרמנית: Saarprotektorat; בצרפתית: Protectorat de la Sarre), באופן רשמי זארלנד (בצרפתית: Sarre), הייתה מדינת חסות צרפתית וטריטוריה שנויה במחלוקת שהופרדה מגרמניה. עם הצטרפותה לרפובליקה הפדרלית של גרמניה ב-1957, היא הפכה ל"מדינה הפדרלית" הקטנה ביותר (Bundesland), חבל הסאר, בלי לספור את ערי המדינה (גר') של ברלין, המבורג וברמן. האזור נקרא על שם נהר הסאר.
האזור סביב נחל הסאר ועמקי היובלים שלו הוא אזור מקופל גאולוגית, עשיר במינרלים, גרמני אתני, בעל חשיבות כלכלית ומתועש מאוד. יש לו תשתית תחבורה מפותחת, והוא היה אחד ממרכזי המהפכה התעשייתית בגרמניה. בסביבות 1900, האזור היווה את האזור השלישי בגודלו של תעשיית הפחם, הברזל והפלדה בגרמניה (אחרי חבל הרוהר ואגן הפחם שלזיה העילית). מ-1920 עד 1935, כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, האזור היה בשליטת חבר הלאומים כטריטוריית אגן הסאר. ב-1935 קבעה גרמניה הנאצית את ריבונותה המלאה על השטח.
מבחינה גאוגרפית, מדינת החסות שלאחר מלחמת העולם השנייה תואמת את מדינת זארלנד הגרמנית הנוכחית (הוקמה לאחר שילובה במערב גרמניה כמדינה ב-1 בינואר 1957). מדיניות של פירוק תעשייתי ופיזור עובדי תעשייה ננקטה רשמית על ידי בעלות הברית לאחר המלחמה עד 1951. האזור הפך למדינת חסות מאזור הכיבוש הצבאי הצרפתי בגרמניה בשליטה צרפתית ב-1946. ב-1947 פרסמה זארלנד חוקה נפרדת. לחצים של המלחמה הקרה למען גרמניה חזקה יותר אפשרו תיעוש מחודש, והצרפתים החזירו את השליטה באזור לממשלת מערב גרמניה המושתתת על אזורי הכיבוש של ארצות הברית-בריטניה-צרפת. מבחינה היסטורית; היא הייתה טריטוריה שנויה במחלוקת של גרמניה המערבית שכן תמיד התנגדה לה ברית המועצות, חברה במועצת השליטה של בעלות הברית (ACC), כלומר "ארבע המעצמות" השולטות בגרמניה כולה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור סופח בעבר לצרפת (אזור השיפוט של סארלואי (צר'), 1685) ונכבשה במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית (1790–1798) והמלחמות הנפוליאוניות, כאשר היא נכללה באימפריה הצרפתית הראשונה כמחוז סאר בין 1798 ל-1814.
לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי חוזה ורסאי, אזור הסאר נכבש בתחילה על ידי יחידות קרביות מבריטניה וצרפת. בשנת 1920, בריטניה וצרפת הקימו ממשלת כיבוש עצמאית באופן נומינלי עבור מנדט חבר הלאומים את טריטוריית אגן הסאר: חלקו הגדול של האזור שבשליטתה נלקח מפרובינציית הריין הפרוסית והתווספו לו שני מחוזות בווארים (הומבורג וסנט אינגברט) אשר נלקח מפפאלץ הריינית. זה אושר על ידי מנדט בן 15 שנים של חבר הלאומים שהציב חיילים של חבר הלאומים מאיטליה, שוודיה ובריטניה בסער עד 1935. תעשיית הפחם של הסאר, התעשייה השלטת באזור באותה תקופה, הולאמה ונוהלה ישירות על ידי צרפת, כפיצוי על הרס המכרות הצרפתיים על ידי הגרמנים הנסוגים ב-1918.
משאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 בינואר 1935, משאל עם שהתקיים בשטח בתום 15 השנים, הביא לכך ש-90.7% מהמצביעים הצביעו בעד חזרה לגרמניה, ו-0.4% הצביעו בעד איחוד עם צרפת. אחרים (8.9%) העדיפו את האפשרות השלישית של המשך ממשלת הכיבוש הבריטית-צרפתית. לאחר תסיסה פוליטית ותמרון של הקנצלר אדולף היטלר לאיחוד המחודש של חבל הסאר עם הרייך הגרמני (Rückgliederung des Saarlandes) הוא אוגד מחדש בשנת 1935. שטחו לא חולק מחדש בין מחוז הריין הפרוסי והפפאלץ הבווארי, אלא אוחד עם האחרון בתור הגאו של סאר-פפאלץ (Saarpfalz). ב-1942 שונה שמו ל-Westmark (הגבול המערבי), מכיוון שתוכנן להרחיב אותו כל שיכלול חלקים מלורן הצרפתית הכבושה בידי הגרמנים, מהלך אשר בסופו של דבר לא יצא לפועל.
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1945, חודשיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה באירופה, כוחות בעלות הברית התפרסו מחדש מהאזורים שכבשו לאזורי הכיבוש שלהם. ב-10 ביולי 1945 עזבו כוחות ארצות הברית את הסאר וכוחות צרפתים הקימו את ממשל הכיבוש שלהם. ב-16 בפברואר 1946, צרפת הפרידה את הסאר מאזורי הכיבוש של בעלות הברית והקימה את הפרוטקטורט של הסאר הנפרד, שבפועל לא היה עוד בסמכות השיפוט המשותפת של בעלות הברית על ידי מועצת השליטה של בעלות הברית עבור גרמניה.
פקידים צרפתים גירשו בסך הכל 1,820 אנשים מהסאר בשנים 1946 ו-1947, שרובם הורשו בסופו של דבר לחזור. [1] עם זאת, צרפת לא הסכימה לגירושים שאושרו (ללא תשומה מצרפת) בהסכם פוטסדאם על ידי בעלות הברית, ולכן צרפת סירבה לקבל פליטי מלחמה או מגורשים מהשטחים המסופחים המזרחיים בחבל הסאר או באזור צרפת. [2] עם זאת, ילידי הסאר שחזרו מהרחקות שהוטלו על ידי הנאצים (למשל פליטים פוליטיים ויהודים) ומהעברות הקשורות למלחמה (למשל פינוי מהתקפות אוויריות) הורשו לחזור לאזורים שבשליטת צרפת. צרפת שמה לה למטרה לכבוש את אוכלוסיית הסאר לסיפוח עתידי.
החל מה-20 ביולי 1946 נוספו לפרוטקטורט של הסאר 109 רשויות של פרובינציית הריין הפרוסית בתוך האזור הצרפתי. עד 18 בדצמבר 1946 הוקמו פיקוח מכס בין הסאר לבין גרמניה הכבושה של בעלות הברית. על ידי פריסה טריטוריאלית נוספת בין הפרוטקטורט של הסאר, שהוקם בתחילת 1947, לבין ריינלנד-פפאלץ השכנה (מדינה חדשה שהוקמה ב-30 באוגוסט 1946 באזור הכיבוש הצרפתי), חזרו 61 עיריות לגרמניה, בעוד ש-13 עיריות אחרות נמסרו לפרוטקטורט של הסאר. [3]
בנאום "Restatement of Policy on Germany", שנמסר בשטוטגרט ב-6 בספטמבר 1946, שר החוץ של ארצות הברית, ג'יימס פרנסיס ברנס, הסביר את המניע של ארצות הברית בניתוק הסאר מגרמניה כ"ארצות הברית לא מרגישה שהיא יכולה לדחות את תביעת צרפת, שגרמניה פלשה אליה שלוש פעמים ב-70 שנה, לשטח הסאר".
ב-16 ביולי 1947 המארק של הסאר החליף את הרייכסמארק כהילך חוקי בפרוטקטורט של הסאר, ולאחר מכן השתלב חבל הסאר באזור המטבע הצרפתי ב-15 בנובמבר באותה שנה. בעוד שרק שטרות פרנק צרפתי הופצו מ-1954 ואילך, הונפקו גם מטבעות פרנק של סאר, שעוצבו בדומה למטבעות צרפתיים. ב-15 בדצמבר 1947 הוקם חבל הסאר על פי חוקתו כארץ סער, עם ממשלה נבחרת בשליטתו של הנציב העליון הצרפתי ז'ילבר גראנדוואל. בדצמבר 1947 היו שיטפונות קשים לאורך נחל הסאר, מים גבוהים יותר מאשר ב-150 השנים האחרונות, עם מאמצי סיוע נרחבים. ב-23 במרץ 1948 אושר איחוד המכס עם צרפת, שנכנס לתוקף ב-1 באפריל.
בתחילה, נוהלה בגרמניה מדיניות של פירוק נשק תעשייתי על ידי מעצמות הברית. במסגרת מדיניות זו הוטלו מגבלות על רמות הייצור המותרות, ותעשיות בסאר פורקו כפי שהיו ברוהר, אם כי בעיקר בתקופה שלפני הניתוק (ראו את המכתב מ-1949 מאת שר החוץ הבריטי ארנסט בווין אל שר החוץ הצרפתי רובר שומאן, שקורא לשקול מחדש את מדיניות הפירוק). מדיניות זו התהפכה במהירות באמצע 1946 או בתחילת 1947.
ניסיונותיה של צרפת לבינאום של חבל הרוהר נזנחו ב-1950, כאשר לנוכח לחצי המלחמה הקרה באירופה, נקטה ממשלת צרפת בצעד היסטורי בהחלטה שהמודל הפוליטי היחיד בר-קיימא לעתיד הוא אינטגרציה אירופית. זה הביא להצהרת שומאן, [4] תוכנית שנוסחה ברובה על ידי ז'אן מונה. התוכנית הציגה התקרבות בין צרפת, גרמניה ומדינות אחרות באירופה שרוצות להשתתף באיחוד. כצעד ראשון, צרפת וגרמניה היו אמורות להסכים לאגד את שוקי הפחם והפלדה שלהן, לאחר הקמת קהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC). [5] עם השתתפותה של מערב גרמניה ב-ECSC, הסכם על סיום הרשות הבינלאומית עבור הרוהר נכנס לתוקף ב-25 ביוני 1952. [6] עם זאת, צרפת עיכבה את החזרת הסאר.
תחת השלטון הצרפתי, נאסר על מפלגות פרו-גרמניות [7] בתחילה להתמודד בבחירות. תמיכה רבה ניתנה ל התנועה לאיחוד חבל הסאר לצרפת (צר'), תנועה פרנקופילית שהוקמה על ידי גולי הסאר בפריז בתחילת 1945, כאשר רבים מהגולים חזרו לאחר המלחמה. עם זאת, בבחירות הכלליות של דצמבר 1952, 24% מהמצביעים הצביעו בפתקים ריקים לתמיכה במפלגות פרו-גרמניות אסורות (בעוד הרוב עדיין הצביע לאחת המפלגות החוקיות שרצו שחבל הסאר יישאר אוטונומי).
משאל עם והפיכה למדינת מערב גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהסכמי פריז מ-23 באוקטובר 1954, צרפת הציעה להקים "זארלנד" עצמאית בחסות האיחוד האירופי המערבי (WEU), אך משאל עם שנערך ב-23 באוקטובר 1955 דחה תוכנית זו ב-67.7% לעומת 32.3% מתוך 96.5% אחוז הצבעה: 423,434 נגד, 201,975 בעד) למרות התמיכה הציבורית של קנצלר מערב גרמניה קונראד אדנאואר בתוכנית. דחיית התוכנית על ידי תושבי הסאר התפרשה כתמיכה בהצטרפות הסאר לרפובליקה הפדרלית של גרמניה. [8]
ב-27 באוקטובר 1956 קבעה אמנת הסאר כי יש לאפשר לזארלנד להפוך למדינה של גרמניה המערבית, כפי שנקבע בחוקה שלה, וכך עשתה זארלנד ב-1 בינואר 1957. מערב גרמניה הסכימה לתקשור של המוזל. זה הפחית את עלויות ההובלה הצרפתיות בתעשיית הפלדה של לורן. מערב גרמניה הסכימה גם להוראת צרפתית כשפה זרה ראשונה בבתי ספר בחבל הסאר; למרות שכבר אינו מחייב, ההסכם עדיין קיים בעיקרו.
האמנה גם קבעה שהאיחוד הכלכלי עם מערב גרמניה אמור להסתיים עד 1960, כאשר התאריך המדויק של החלפת הפרנק של הסאר והפרנק הצרפתי במארק גרמני יישמר בסוד בשם "יום X". למרות שחבל הסאר הפך למדינה של מערב גרמניה ב-1 בינואר 1957, הפרנק נשאר הילך חוקי בזארלנד עד ל-6 ביולי 1959. באותו תאריך האיחוד קטן (גר') הושלם, לאחר יותר 13 שנות פרידה.
כהערת שוליים להקמת האיחוד האירופי, הסכסוך הטריטוריאלי על השליטה בחבל הסאר היה מהאחרונים בין המדינות החברות והוביל לכך שהדגל האירופי קיבל טבעת נייטרלית מבחינה פוליטית של 12 כוכבים במקום 15 (אחד מתוכם היה אמור לייצג את חבל הסאר עצמאי באופן נומינלי כחבר במועצת אירופה). [9]
שרים-נשיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות הראשונות לפרלמנט של הפרוטקטורט של הסאר נערכו ב-5 באוקטובר 1947, כאשר ארבע מפלגות הורשו להתמודד, מפלגת העם הנוצרית של חבל הסאר (אנ') (CVP), המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של חבל הסאר (SPS), המפלגה הדמוקרטית של חבל הסאר (אנ') (DPS) והמפלגה הקומוניסטית של חבל הסאר (אנ') (KPS). הלנדטאג הראשון העביר את החוק הקובע את החוקה של חבל הסאר ב-15 בדצמבר 1947. המפלגה המצליחה ביותר, ה-CVP תחת יוהנס הופמן, הקימה את הממשלה הראשונה עם ה-SPS.
- 1947–1952: יוהנס הופמן (CVP), קדנציה ראשונה
- 1952–1955: יוהנס הופמן (CVP), כהונה שנייה, התפטר לאחר שחוק הסאר נכשל במשאל העם
- 1955–1956: היינריך ולש (עצמאי), הנהיג את הממשלה עד סוף כהונתו
- 1956–1957: הוברט ניי (CVP), התפטר לאחר האיחוד עקב מריבות מפלגות
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Long, Bronson (בספטמבר 2015). No Easy Occupation: French Control of the German Saar, 1944-1957 (First ed.). Rochester, New York: Camden House. pp. 44–47. ISBN 978-1-57113-915-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Cf. the report of the Central State Archive of Rhineland-Palatinate on the first expellees arriving in that state in 1950 to be resettled from other German states. "Blick in die Geschichte - Jubiläum #15.04.0". אורכב מ-המקור ב-2009-08-21. נבדק ב-2010-03-01.
- ^ Hans-Peter Schwarz, Konrad Adenauer: a German politician and statesman in a period of war, p489
- ^ EUROPA.EU An official website of the European Union. "The Schuman Declaration – 9 May 1950".
- ^ Britannica (2021-05-21). "Schuman Plan".
- ^ United Nations. "Statement of Treaties and International Agreements Registered or filed and recorded with the Secretariat during June 1959" (PDF). ארכיון (PDF) מ-6 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The parties in favour of a reunification of the Saar with Germany were the Christian-Democratic Union of the Saar (CDU-Saar), the German Social Democratic Party (DSP) and the Democratic Party of the Saar (DPS).
- ^ "Results of the referendum on the Saar Statute (23 October 1955)". Saarländische Volkszeitung. Saarbrücken. 24 באוקטובר 1955. p. 10. נבדק ב-8 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Murphy, Sean (25 בינואר 2006). "Irish Chiefs: Memorandum on the Role of Irish Chief Herald Slevin in the Design of the European Flag". homepage.tinet.ie. אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2007. נבדק ב-8 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|