איפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כלי איפור ותכשירי איפור
איפור מיוחד לקולנוע
חדר איפור מאחורי הקלעים של תצוגת אופנה
שחקן אופרה סיני באיפור מסורתי

איפור הוא שם כולל לחומרים קוסמטיים המשמשים לצביעת הפנים (ולעתים הגוף), בדרך-כלל במטרה לשפר את המראה. המילה "איפור" משמשת גם כשם הפעולה לשימוש בחומרים אלה, ולתיאור תוצאת הפעולה.

תכשירי האיפור השונים כוללים אודם, שפתון (ליפסטיק), מייק-אפ, קונסילר, פודרה, מסקרה, צלליות לעיניים ועוד.

איפור קבוע הוא למעשה כתובת קעקע זמנית שנועדה לחקות גבות, קו תוחם שפתיים, שפתון, צלליות ואייליינר לעיניים ואפילו נקודות חן. ההבדל בין קעקוע לאיפור קבוע הוא עומק חדירת המחט, קעקוע מוחדר מתחת לשכבת הדרמיס ואילו האיפור הקבוע מעליה, כך הוא מחזיק 3-5 שנים.

מטרות האיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיפור משמש בימינו כדי לשוות לפני המאופר מראה צעיר, בריא ומושך. עיקר השימוש באיפור בעולם המערבי הוא בידי נשים.

  • האיפור משמש גם כדי להסתיר פגמים בעור, בין אם מדובר בפגמים קלים (כגון פצעי בגרות) או פגמים קשים (כגון צלקות או כוויות).
  • בתיאטרון ובקולנוע נעשה שימוש נרחב באיפור, כדי לשפר את מראם של השחקנים וגם, לעתים, כדי לשוות להם מראה השונה מהותית ממראם הטבעי. כך למשל, בעזרת שימוש באיפור יכול שחקן בהיר-עור לגלם דמות כהת-עור. כמו כן איפור משמש ליצירת אשליה של פגמים במקרה הצורך (כוויות, צלקות וכו'). סגנונות התיאטרון,שבהם בולט האיפור: פנטומימה, נו, קבוקי, קתקאלי.
  • ליצנים עושים שימוש נרחב באיפור מודגש, שבא לשוות להם מראה עליז.
  • מראיינים ומרואיינים בתוכניות טלוויזיה מאופרים כחלק סטנדרטי של ההכנה לשידור, כדי למנוע מעור הפנים להבריק באור שבאולפן (ולעתים לשם הסתרת פגמים בעור). דוגמה קיצונית לחשיבות האיפור בעת הופעה בטלוויזיה ניתנה בעימות הבחירות הטלוויזיוני הראשון, שנערך ב-26 בספטמבר 1960 בין ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון. לפני העימות סירב ניקסון להתאפר, והיה ניתן לראות את זיפי הגילוח על פניו, דבר שתרם לכשלונו בעימות.
  • איפור לצרכים אישיים נעשה במרבית המקרים על ידי המתאפר עצמו, למעט אירועים חגיגיים, שבהם מופקדת מלאכת האיפור בידי מאפר מקצועי. בטלוויזיה נעשה האיפור על ידי מאפר מקצועי, שהוא חלק מצוות האולפן.
  • בתרבויות בהן נהוג לשים את גופת המת בארון פתוח, בדרך כלל במדינות מערביות, מקובל לאפר את פני המת כדי לשוות לו צורה קרובה ככל שניתן למראהו בחיים. מקובל גם לכסות פגמים קלים שהיו על פני המת בחייו. האיפור מתבצע לאחר החניטה, בידי עובדי בית הלוויות.

ההיסטוריה של האיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש באיפור נפוץ בחברות אנושיות עוד משחר ימי האנושות; ידוע לנו על שימוש באיפור ברומא העתיקה, ביוון העתיקה, ואף במצרים העתיקה, כ-4,000 שנה לפני הספירה. גם ביפן ובסין נעשה שימוש באיפור זה אלפי שנים.

גם בתנ"ך מוזכר איפור, למשל בפסוק: "כִּי-תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ--לַשָּׁוְא, תִּתְיַפִּי" (ירמיהו, ד', ל').

בשנת 1770 חוקק הפרלמנט הבריטי חוק המגנה את השימוש בשפתון, לפיו "נשים שתמצאנה אשמות בפיתוי גברים לכדי נישואין בעזרת אמצעים קוסמטיים [=איפור] עשויות לעמוד לדין על כישוף". במאה ה-19 הכריזה המלכה ויקטוריה כי איפור "אינו מנומס"; האיפור נתפס אז כהמוני וראוי לשימוש רק בידי שחקנים ופרוצות. עד אמצע המאה ה-20 כבר הפך האיפור למקובל במערב (למעט בגרמניה הנאצית, שם נאסר השימוש באיפור בחוק).

תכשירי איפור מיוצרים בעיקר על ידי יצרני קוסמטיקה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איפור בוויקישיתוף