ליצן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליצן כיום הוא בדרן שמבדר באמצעות התחפשות לדמות מצחיקה וביצוע תרגילי סלפסטיק וסוגים נוספים של בדיחות. ליצנים לבושים לרוב בתלבושת אופיינית, צבעונית ובולטת בשונותה מהמקובל, למשל בגדים שדוגמת מחציתם האחת שונה משל המחצית השנייה, עם צווארון גדול ומסולסל, כובע גבוה ומחודד, ונעלי ליצן - נעליים ענקיות, שעשויות להיות מעוטרות בגדיל ("פונפון"). איפור אופייני לליצן כולל פנים מולבנות, פה גדול הצבוע באדום הרבה מעבר לגבולת הפה הטבעי ומעוצב כחיוך, אף בצורת כדור אדום.
ליצנים מופיעים בקרקס, בירידים, בפארקי שעשועים, בבלט, בסרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה ובמסיבות פרטיות.
מקצוע הליצן המודרני צמח מדמותו של ליצן החצר (באנגלית - jester).
תפיסה רווחת גורסת כי הבדחנים ובכללם הליצנים הנם ביסודם אנשים עצובים שנלחמים באמצעות ההומור והבדיחות במרה השחורה שלהם עצמם. בשל תפיסה זו הפכה דמות הליצן באורח אירוני לסמל העצב והבדידות. לתפיסה זו ניתן למצוא עוגנים רבים בתרבויות השונות ובהן בתרבות הישראלית, כגון ב"שיר הליצן" של מרדכי לבנון בו מתוארת דמות של ליצן שנאלץ להיות שמח כל עת שעוברות עליו חוויות חיים קשות וטראגיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ליצני חצר
חלק מהמלכים בימי קדם נהגו להחזיק בחצרם ליצני חצר. לליצן החצר היה תפקיד חשוב לבדר את המלך ופמלייתו, כדי לשעשע את רוח המלך ולהפיג מעט את כובד האחריות שעל כתפיו. עם כל זאת שהליצן, היה במעמד נחות יחסית לשרים ולבעלי תפקידים אחרים, הוא היה אחד האנשים הנגישים ביותר למלך.
[עריכה] ליצנים בקרקס
ליצנים החלו לתפוס מקום מרכזי יותר בהופעות הקרקס עם התחזקותן של עמדות הרואות בהופעת בעלי חיים בקרקס ואילופם לשם כך התעללות. מגמה זו התחזקה עם חקיקתם של חוקים האוסרים הופעת בעלי חיים בקרקס במדינות או ישויות מוניציפליות.
[עריכה] פחד מליצנים
יש המשתמשים, החל משנות השמונים של המאה העשרים, במונח "קולרופוביה" לתיאור פחד מופרז וחריג מליצנים. חרף השימוש בסיומת "פוביה", אין זה מונח מקובל בפסיכולוגיה. פחד מליצנים הוצג בסיטקומים אחדים ובסדרות טלוויזיה מצוירות, עקב הסיטואציה הקומית הגלומה בו. פחד מליצנים גרם ליצירת סרטים וסדרות רבות בהם ליצנים מגולמים כמפחידים וכרשעים.
במסגרת מחקר שנערך בשנת 2008 על ידי אוניברסיטת שפילד הבריטית בו נבחנו 255 ילדים אשר שהו בבתי חולים בבריטניה בטווחי הגילאים 4 עד 16 נקבע כי מרבית הילדים אינם אוהבים ליצנים וכי חלק מהם אף נוטים לפחד מליצנים. [1]
[עריכה] ליצנות רפואית
 |
ערך מורחב – ליצנות רפואית |
ליצנות רפואית הוא תחום ברפואה בבתי החולים ובמרכזים הרפואיים שנעשה על ידי ליצנים מיוחדים הנקראים "ליצנים רפואיים", ובו נעשה שימוש בכוחו המרפא של ההומור לצורך שיפור באיכות חייהם, בתפקודם ובמצבם של חולים.
ליצנים רפואיים מקצועיים החלו לעבוד בבתי חולים בעיר ניו יורק בשנת 1986 במסגרת תוכנית שנקראה "יחידת הליצנות הרפואית של קרקס התפוח הגדול", שהוקמה על ידי מייקל כריסטנסן. כריסטנסן טבע את המשפט: "אם החולים לא יגיעו לקרקס, הקרקס יגיע אליהם". אחד ממיסדי הענף הוא פאץ' אדאמס, שב-1972 הקים עם עמיתיו מוסד לטיפול בשיטה הליצנות בווירג'יניה המערבית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ No Clowning For Hospitalized Kids - פורסם ב17 בינואר 2008.
