אלון מצוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אלונאים |
| משפחה: | אלוניים |
| סוג: | אלון |
| מין: | אלון מצוי |
| שם מדעי | |
 Quercus calliprinos |
|
אלון מצוי (שם מדעי: Quercus calliprinos) הוא עץ או שיח ירוק עד ממשפחת האלוניים. הוא מהווה מרכיב מרכזי בצמחייה הים תיכונית בארץ ישראל, ופרטים עתיקים שלו קיימים בקרבת מקומות קדושים ברחבי הארץ.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור העץ
גובה האלון המצוי משתנה ממטר אחד (כאשר הוא סובל מרעייה מוגברת של עיזים) ועד 8 מ' ויותר במקומות לחים ובמקומות בהם יש הגנה על העץ. עליו גלדניים בעלי שפה משוננת, מה שהופך אותם לעתים לקוצניים, בעיקר בעצים נמוכים באזורי חורש סבוך. העלים קרחים משני צידיהם, צבעם ירוק כהה ואורכם עד 6-7 ס"מ.
באביב פורח האלון, כשפרחיו הזכריים ערוכים במעין "עגילים" המשתלשלים מבסיס הענפים החדשים, ופרחיו הנקביים בקבוצות קטנות בחלק העליון של ענפים אלו. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח, ומייד אחריה נושרים עגילי הפרחים הזכריים בשלמותם. הבשלת הפרי איטית ונמשכת כ-18 חודשים לאחר האבקת הפרחים. הפירות הם בלוטים שאורכם 3-4 ס"מ וקוטרם 2-3 ס"מ, הנתונים בתוך מעטפת קשקשים נוקשה המכונה "ספלול". הם מבשילים בראשית החורף ומופצים באמצעות מכרסמים, עורבים ועופות נוספים. לעומת זמן ההבשלה הממושך, כושר הנביטה שלהם מוגבל, והם יכולים לנבוט רק בחורף הראשון לאחר הבשלתם.
[עריכה] תפוצת העץ
האלון המצוי הוא עץ הבר הנפוץ ביותר בארץ ישראל והמרכיב העיקרי הבונה את החורש בכל אזור ההרים בחבל הים תיכוני. האלון עמיד למדי בטמפרטורות גבוהות ויובש וכן בתנאים של כריתה ורעייה. בגליל ובכרמל יוצר האלון המצוי, יחד עם אלה ארץ ישראלית, חורשים סבוכים שקשה לחדור אליהם. בעבר היו חלקים גדולים מארץ ישראל מכוסים ביער אלון מצוי, אולם בזמן מלחמת העולם הראשונה כרתו העות'מאנים יערות שלמים לצורכי המלחמה, וכך נשארו רק חלקים קטנים יחסית מאותם יערות.
עצי אלון עתיקים נשמרו במקומות שונים בשלל קרבתם למקומות קדושים. מעריכים כי גילם של הפרטים הללו מגיע לכמה מאות שנים, אולם לא ניתן את הגיל המדויק, משום שגזע האלון אינו מייצר טבעות שנתיות. אחד הפרטים העתיקים ביותר ששרדו היה האלון המכונה אשל אברהם במערב חברון, בצד הכביש לתפוח. גילו של עץ זה נאמד בכ-850 שנה, ונקשרו אליו מסורות רבות הקשורות באברהם. ב-1995 נכרת העץ לאחר שהתייבש כליל. ריכוזים נוספים של עצי אלון עתיקים קיימים בחורשת הארבעים בכרמל, בהר הבתרים וקבר שייח' עות'מן אל-ח'זורי בחרמון, ועוד.
בעולם נפוץ האלון המצוי בכל המזרח התיכון, מצפון אלג'יריה ועד טורקיה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלון מצוי - אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולים בארץ.
- מאמר: תפוצה, נביטה והתבססות בלוטי אלון מצוי, באתר סנונית
- אלון מצוי, באתר "צמח השדה"
- ד"ר אבי פרובולוצקי; ד"ר גדי פולק; ד"ר אסתר לחמן, החורש הים תיכוני בישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל, החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון, 1998.
- אטלס כרטא - החי והצומח של ארץ ישראל, א' דנין, א' ארבל, כרטא, 1998.
- כי האדם עץ השדה - עצי ארץ ישראל: מאפייניהם, תולדותיהם ושימושם. נילי ליפשיץ וגדעון ביגר, הוצאת אריאל, 1998.
