אלמה רוזה
אלמה רוזה ( Alma Rosé ) (3 בנובמבר 1906, וינה - 5 באפריל 1944, אושוויץ) הייתה כנרת יהודיה-אוסטרית. גורשה בפקודת הנאצים למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, שם ניצחה על תזמורת הנשים באושוויץ. מתה ככל הנראה מהרעלת מזון.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
אביה של אלמה רוזה היה הכנר ארנולד רוזה (1863 - 1946), שהיה הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית של וינה במשך 50 שנה, משנת 1881 עד 1931, ובתזמורת האופרה של וינה וכנר ראשון ברביעיית המיתרים רוזה ידועת השם במשך 23 שנה. אמה הייתה אחותו של גוסטב מהלר, יוסטינה.
אלמה גדלה להיות כנרת. בשנת 1930 נישאה לכנר הצ'כי Váša Příhoda כנר וירטואוז, שנחשב לאחד הגדולים במאה ה-20. בשנת 1935 בא הקץ על נישואיהם. היו שאמרו, כי הוא נפרד מאשתו משיקולים אופורטוניסטיים, בגלל יהדותה, אך אין ביסוס לטענה זו: לוח הזמנים סותר טענה זו ואף אשתו השנייה הייתה יהודיה.
בינתיים הלכה הקריירה של אלמה רוזה מחיל אל חיל. בשנת 1932 הקימה את תזמורת הנשים "נערות הואלס הוינאיות" Die Wiener Walzermädeln , הרכב שניגן ברמה גבוהה מאוד ויצא למסעות קונצרטים ברחבי אירופה. כנגנית ראשית בתזמורת ניגנה אנני קוקס, חברתה הטובה של אלמה. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938, הצליחו רוזה ובני משפחתה להימלט ללונדון. אחיה, המוזיקאי אלפרד רוזה, נמלט לארצות הברית, ואלמה נותרה בלונדון עם אביה.
בנובמבר 1939 עזבה רוזה את אנגליה כדי להופיע ככנרית בהולנד. רוזה נשארה בהולנד אף שרישיון הכניסה שלה לאנגליה עמד לפוג. הרישיון פג בראשית מאי 1940, וכשכבשו הגרמנים את הולנד בסופו של אותו חודש, לא יכולה הייתה להימלט. בזמן הכיבוש הגרמני של הולנד היא התגוררה אצל משפחות ידידים, והמשיכה להופיע בהופעות פרטיות. במקביל ניסתה לקבל ויזה לארצות הברית. במארס 1942, בתקווה שבכך ינצלו חייה, נישאה בנישואין פיקטיביים למהנדס הולנדי תמהוני בשם קונסטנט אוגוסט ון ליוון בומקאמפ. בדצמבר 1942, במהלך ניסיון לברוח לשוויץ, נפלה רוזה בידי הגסטאפו, ובסופו של דבר גורשה לאושוויץ.
כדי להישאר בחיים, הנהיגה רוזה את תזמורת הנשים באושוויץ (Mädchenorchester von Auschwitz). התזמורת, שהורכבה ברובה מנגניות חובבות, ניגנה לפקודת הנאצים, והודות לכך הצליח רוב מכריע של חברות התזמורת לשרוד את המלחמה.
אלמה רוזה מתה במחנה הריכוז בחודש אפריל 1944. לפי מקור מסוים היא נפטרה כתוצאה ממחלה ללא טיפול, שהיה מלווה במספר ימים של חום גבוה[1], אך ניומן וקירטלי שוללים גרסה זו בספרם. לפי מחקרם סיבת המוות אינה וודאית - ייתכן שמתה כתוצאה מהרעלת מזון, ויש הסבורים שהורעלה על ידי אנשי אס-אס אחדים שהתנגדו לתזמורת. עוד הם כותבים שרוזה טופלה בבית החולים של המחנה בניסיון להציל את חייה.
[עריכה] הנצחה
חלק מהנגניות בתזמורת הנשים באושוויץ נותרו בחיים ועלו לישראל לאחר המלחמה. הילדה שמחה-גרינבאום ורבקה בציה-קופרברג חיות בקיבוץ נצר-סרני. בתאריך ה- 15 באפריל 2007 קיימה האופרה הישראלית ערב לזכרה של אלמה רוזה, בו הופיעה הילדה שמחה גרינבאום.
בשנת 1969, נקרא על שמה רחוב בעיר וינה. בהיעדר קבר, נרשם שמה על מצבת קברם של הוריה בבית העלמין גרינצינגר בווינה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ריצ'רד ניומן וקארן קירטלי, אלמה רוזה מווינה לאושוויץ, הוצאת כנרת-זמורה ביתן, 2005.
