אלניט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלניט
Allanite w-rock Basic calcium iron Rare Earth aluminum silicate near 29 Palms San Bernardino County California 2204.jpg
אלניט מקליפורניה.
תכונות המינרל
הרכב כימי

Ca(Ce,La,Y,Ca)Al2(Fe2+,Fe3+)(SiO4)(Si2O7)O(OH)

מערך קריסטלוגרפי מונוקליני
צורת הגביש הגבישים פריזמתיים, מחטיים או לווחיים ארוכים דקים המסתיימים בפירמידה חתוכה באורך של עד 90 סנטימטרים, אבל בדרך כלל כגרגרים משובצים בסלעי יסוד.
צבע בדרך כלל שחור, אבל גם חום עד חום-סגול כשהוא שקוף למחצה
ברק זגוגי, תת-מתכתי עד שמנוני
שקיפות בדרך כלל אטום, לעתים שקוף למחצה
פצילות גרועה בכיוון אחד (לאורך)
שבירה דמוית קונכייה
קשיות 6-5.5 בסולם מוס
משקל סגולי 4.2-3.3
שרטוט שחור-אפור
מידע נוסף גבישים תאומים קיימים, האלניט הוא מעט רדיואקטיבי.
מינרלים נלווים תוריט, אפידוט, פצלת השדה, ביוטיט, זנוטיים, מונזיט, קוורץ ומוסקוביט

אלניט הוא מינרל סורוסיליקטי (סורו ביוונית ערימה - סיליקט במבנה טטרהדרונים כפולים) השייך לקבוצת האפידוט, והמכיל כמות משמעותית של עפרות נדירות.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של האלניט היא (Ca(Ce,La,Y,Ca)Al2(Fe2+,Fe3+)(SiO4)(Si2O7)O(OH. האגודה הבינלאומית למינרלוגיה מכירה בשלושה סוגים של אלניט, אלניט-(Ce), אלניט-(Y) ואלניט-(La), תלוי איזה עפרה נדירה דומיננטית בהרכב. צריום באלניט-(Ce), איטריום באלניט-(Y) ולנתן באלניט-(La). ההבדלים בין השלושה קטנים וניתן להבדיל ביניהם במעבדה בלבד. אלניט-(Ce) הוא הנפוץ מבין השלושה והנתונים המספריים שבהמשך הערך מתייחסים אליו, אם כי כאמור ההבדלים בין שלושת סוגי האלניט קטנים ובמרבית המקרים נתונים אלו תואמים לכולם.

אלניט מכיל עד כ-20% של עפרות נדירות. כמו כן יכול האלניט להכיל תוריום שהוא יסוד רדיואקטיבי. הרדיואקטיביות גורמת לשתי תופעות. האחת, מטאמיקטיזציה - הרס הדרגתי עד מוחלט של המבנה הגבישי של המינרל. תוך כדי השארת המבנה החיצוני ללא שינוי. הרס מוחלט של מבנה האלניט יכול ליצור חומר ממוים (תופעה המתרחשת בשל המטאמיקטיזציה) בעל ברק זגוגי. השנייה - תופעת ההילה הכהה סביב תכלילים של אלניט המצויים במינרל אחר.

קריסטלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלניט מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" 2/m\ , וחבורת סימטריות מרחבית P21/m. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=8.932‏, b=5.770Å‏, c=10.1575Å, וגודלה של זווית β הוא 114.69°.

תכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלניט מופיע בטבע בדרך כלל כגרגרים משובצים בסלעי יסוד. הגבישים פריזמתיים, מחטיים או לווחיים ארוכים דקים המסתיימים בפירמידה חתוכה באורך של עד 90 סנטימטרים. תופעת גבישים תאומים קיימת. לאלניט יש פצילות גרועה בכיוון אחד (לאורך), והוא נשבר בצורת קונכייה. הקשיות של המינרל בינונית, 6-5.5 בסולם מוס, והמשקל הסגולי הוא בממוצע 3.75.

תכונות אופטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופטית המינרל הוא דו-צירי שלילי, איזוטרופי כשהוא מטאמיקטי. מקדמי השבירה של האלניט הם: nα=1.715-1.791‏, nβ=1.718-1.815‏ ו-nγ=1.733-1.822. גבישי האלניט אטומים עד שקופים למחצה, וצבעם הוא בדרך כלל שחור, אבל גם חום עד חום-סגול כשהם שקופים למחצה. שקף מנוסר דק של אלניט הוא בדרך כלל חום עד ירוק. האלניט ניחן בנפיצה חזקה ובפליאוכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו) חלש. הוא נראה ירוק-זית חיוור, חום אדמדם מזווית אחת, חום כהה, צהוב שחום מזווית שנייה וחום אדמדם כהה, חום ירקרק מזווית שלישית.

גילוי ומקור שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל אלניט-(Ce) נתגלה לראשונה ב-1810 באי אלוק (Aluk) שבמפרץ הנסיך כריסטיאן (Prins Christian) שבמערב גרינלנד. המינרל קרוי על שמו של תומאס אלן (Thomas Allan‏; 1833-1777), מינרלוג סקוטי שגילה את המינרל לראשונה. המינרל המקורי שמור כיום באוניברסיטת קופנהגן. המינרל היה ידוע פעם גם בשם אורתיט. אלניט-(Y) נתגלה ב-1949 ואלניט-(La), נתגלה במכרה בוקה דלה ונה (Buca della Vena) ליד העיירה סטצמה (Stazzema) נפת לוקה במחוז טוסקנה שבאיטליה והתקבל כמינרל נפרד על ידי האגודה הבינלאומית למינרלוגיה ב-2003.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלניט מכיל עד כ-20% של עפרות נדירות והוא מקור חשוב להפקתם. שימוש נוסף הוא כמינרל במכירה לאספנים.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלניט הוא מינרל משני נפוץ בסלעי יסוד רבים, בייחוד סלעים פלסיים כדוגמת גרניט, סיאניט ודיוריט ובפגמטיטים שלהם, ובסלעי יסוד שעברו התמרה. כמו כן בסלעי סקארן, וטקטיטים. לעתים רחוקות בשיסטים ובגנייסים.

האלניט הוא מינרל נפוץ למדי. מקומות בהם ניתן למצוא גבישי אלניט באיכות טובה כוללים את האי אלוק (Aluk) שבמפרץ הנסיך כריסטיאן (Prins Christian) שבמערב גרינלנד (המקום בו נמצא המינרל לראשונה); באיטרבי (Ytterby) שבשבדיה; בקראגרו (Kragerø) בנורבגיה; במכרה בוקה דלה ונה (Buca della Vena) ליד העיירה סטצמה (Stazzema) נפת לוקה במחוז טוסקנה שבאיטליה; בהרי אילמן ליד מיאס (Миа́сс) במחוז צ'ליאבינסק שברוסיה; במכרה טלק 6 ק"מ מהקומונה לוזנאק (Luzenac) שבמחוז ארייז' (Ariège) שבצרפת; בפגמטיט גבעת ברינגר (Baringer Hill) מערבית לברנט (Burnet) שבטקסס שבארצות הברית; בעיירה אולדן (Olden) שבמחוז פרונטנק (Frontenac), בפרובינציית קוויבק שבקנדה; ובברוקן היל (Broken Hill) במדינת ניו סאות' ויילס שבאוסטרליה[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman. (1986). Rock-forming minerals: Volume 1B, Second Edition, Disilicates and ring silicates. Pages 151-179.
  • Hurlbut, Cornelius S.; Klein, Cornelis, 1985, Manual of Mineralogy, 20th ed., Wiley, ISBN 0-471-80580-7

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.