איגנצי יאן פדרבסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איגנצי יאן פדרבסקי

איגנצי יאן פָּדֵרֶבְסקי (Ignacy Jan Paderewski; ‏18 בנובמבר 186029 ביוני 1941) היה פסנתרן, מלחין ופוליטיקאי פולני. מונה ב-1919 לתקופה קצרה לתפקיד ראש הממשלה ושר החוץ, ייצג את פולין בועידת השלום בפריז, והיה בין החותמים על הסכם ורסאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגנצי יאן פדרבסקי נולד בכפר במחוז פודוליה שבמזרח פולין שתחת שליטת האימפריה הרוסית (כיום מחוז חמלניצקי באוקראינה). אביו עבד ככלכלן בממשל המקומי. אמו מתה מספר חודשים לאחר היוולדו, והוא גדל אצל קרובי משפחה רחוקים. מילדותו המוקדמת גילה פדרבסקי עניין במוזיקה. בתחילה למד נגינה בפסנתר אצל מורה פרטי, ובגיל 12, בשנת 1872, נסע לוורשה והתקבל שם לקונסרבטוריון. לאחר שסיים את חוק לימודיו ב־1878 ביקש להיות למורה בקונסרבטוריון, ובקשתו נתקבלה. ב־1880 נישא לאנטונינה קורסקובנה, ולשניים נולד ילד. בשנה לאחר מכן הסתבר כי הילד הינו נכה. באותה שנה מתה אנטונינה. פדרבסקי החליט להקדיש עצמו למוזיקה ובשנת 1881 נסע לברלין כדי ללמוד קומפוזיציה אצל המלחינים פרידריך קיל והיינריך אורבן. ב־1884 עבר לווינה, שם למד אצל המלחין תאודור לשטיצקי, שם גם הופיע לראשונה בפני קהל ב1887.

עד מהרה צבר פדרבסקי פופולריות, ובעקבות הופעותיו בפריז 1889 ובלונדון 1890 היה לפסנתרן מבוקש בקנה מידה בינלאומי. נגינתו המבריקה יצרה לו קהל מעריצים קנאי. בשנת 1891 יצא למסע הופעות בארצות הברית. שמו הפך לשם נרדף לנגינה מבריקה בפסנתר. במיוחד הצטיין בנגינת יצירותיו של פרדריק שופן. בתקופה זו טבע את האמרה – "אם איני מתאמן בנגינה יום אחד, אני יודע זאת. אם איני מתאמן יומיים – יודעים זאת המבקרים. אם איני מתאמן שלושה ימים – יודע זאת הקהל".

ב־1899 נישא לברונית דה רוזן, ולאחר 1900 כמעט ולא הופיע על הבמה, והתרכז בהלחנה. ב־1901 פרסם את האופרה "מנרו", אשר הועלתה על הבמה לראשונה בדרזדן. הוא אף היה פעיל בתחום החברתי, ונידב מהונו למטרות חברתיות. ב־1910 תרם לתושבי קרקוב אנדרטה לזכר הניצחון הפולני על הטבטונים בקרב גרונוולד. ב־1913 השתקע בארצות הברית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה החל פדרבסקי להיות פעיל ב"וועד הלאומי הפולני" בפריז, אשר התקבל על דעת מעצמות ההסכמה כייצוג של פולין על אף שהמדינה הייתה עדיין תחת שלטון גרמניה ואוסטריה הונגריה. מתוך חוגי הוועד, שבו היה פעיל אף רומן דמובסקי, התגבשה לימים המפלגה הפוליטית בעלת הנטייה הימנית "הדמוקרטים הלאומים" או ה"אנדקים". פדרבסקי היה לדובר הארגון, ואף ייסד קרן לעזרה הדדית פולנית בלונדון.

לקראת סוף המלחמה שהה בארצות הברית ונהנה מידידותו של הנשיא וודרו וילסון. שתדלנותו היא שהביאה להכללת נקודה הנוגעת ל"פולין עצמאית ובטוחה בעלת מוצא אל הים" בנאום ארבע עשרה הנקודות שנשא הנשיא בינואר 1918 ואשר שימש בסיס לדיונים הטריטוריאליים והמדיניים באירופה שלאחר המלחמה.

באפריל 1918 נפגש בניו יורק עם מנהיגי "הוועדה היהודית אמריקאית" ובהם לואי מרשל, בניסיון להביא לכך שקבוצות יהודיות יתמכו בדרישותיה הטריטוריאליות של פולין, ובתמורה יוענק ליהודים במדינה החדשה שוויון זכויות. נראה כי אף התוכנית שהועלתה לא היה בידה לספק את דרישותיהם של מנהיגי יהדות ארצות הברית, ואת דרישותיו של רומן דמובסקי, בשמו נשא ונתן פדרבסקי. פדרבסקי עצמו היה ידוע כאנטישמי. כאשר ישמש כראש ממשלת פולין, לא ימנע פרעות שנערכו ביהודים.

לאחר סוף המלחמה, כאשר גורלה של העיר פוזנן וכל מחוז "פולין רבתי" עדיין לא הוכרע, ביקר פדרבסקי בפוזנן, ונשא שם נאום ב־27 בדצמבר 1918, אשר הביא למרידה של תושבי האזור כנגד גרמניה, שעדיין הפגינה בו נוכחות.

פולין קיבלה בחזרה את עצמאותה ב־1918. יוזף פילסודסקי היה ל"ראש המדינה", והוא מינה כראש ממשלה את ידידו, הסוציאליסט יז'י מורז'ובסקי. ממשלתו של מורז'ובסקי סבלה מחוסר יציבות, ופדרבסקי היה למועמד מוסכם לראשות הממשלה ובינואר 1919 מונה לראש הממשלה ושר החוץ, ואף ייצג את פולין בועידת השלום בפריז והיה בין החותמים על הסכם ורסאי. עם שובו מפריז, בנובמבר 1919, לא הצליח לייצב את ממשלתו, ופרש מתפקידו. הוא מונה לשגרירה של פולין בחבר הלאומים.

ב־1922 פרש מן החיים הפוליטיים, ושב לעסוק באמנות. הקונצרט הראשון שנתן לאחר הפסקה ארוכה ניתן באולם "קרנגי הול" בניו יורק, והיה להצלחה רבתי. לאחר מכן עבר להתגורר בשווייץ. לאחר "הפיכת מאי", תפיסת השלטון בידי יוזף פילסודסקי בפולין בחודש מאי 1926, והפקעת החירויות הדמוקרטיות, הפך לחבר באופוזיציה לממשלתו של פילסודסקי, ולשלטון ה"סנאציה" (תנועה אידאולוגית קוואזי-פשיסטית, אשר נוסדה על ידי פילסודסקי). ב־1936 חתמו מנהיגי האופוזיציה במעונו בשווייץ על הסכם לשיתוף פעולה שכונה "חזית מורגס" על שם הכפר בו התגורר פדרבסקי.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי הנאצים ועל ידי ברית המועצות שב פדרבסקי במרץ אל החיים הפוליטיים. ב־1940 מונה לראש "הוועד הלאומי הפולני", מעין פרלמנט פולני גולה שישב בלונדון, לצד ממשלת פולין הגולה ואף החל בהקמת ועד לעזרה הדדית של פולנים, ויצא למסע הופעות בארצות הברית, על מנת לגייס כספים למטרה זו. במהלך מסע הופעות זה התמוטט ומת. הוא נקבר בארצות הברית, אך שרידיו הובאו לוורשה בשנת 1992 ונקברו ברוב טקס בקתדרלת יוחנן הקדוש בעיר. כיום קרויה האקדמיה הלאומית למוזיקה בפולין על שמו, וכן רחובות רבים בערי פולין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]