אמיר גלבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר "הנה ימים באים"
שיר בבקר בבקר בשדרות קוגל בחולון
לוחית זיכרון על ביתו של אמיר גלבוע ברח' קרני 12 בתל אביב

אמיר גלבע (גלבוע), (25 בספטמבר 1917, ט' בתשרי תרע"ח ראדזיבילוב, ווהלין - 2 בספטמבר 1984 או בה' באלול תשמ"ד, פתח תקוה), משורר ומתרגם עברי ישראלי, יליד אוקראינה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלבוע נולד בשנת 1917 בשם ברל פלדמן, במשפחה יהודית בעיירה ראדזיבילוב, (כיום ראדיביליב) באזור ווהלין באוקראינה, אז תחת השלטון הרוסי. הוא למד עברית מילדותו, תחילה בבית ספר עברי ואחר כך בגימנסיה "תרבות". גלבוע עלה לארץ ישראל בשנת 1937, ועסק במגוון עבודות שהיו מקובלות על החלוצים באותה תקופה, ביניהן חציבה, חקלאות, בניין ועוד. בשנותיו הראשונות בארץ שהה בקסטינה, גבעת השלושה, פתח תקווה ומקומות נוספים. את סימן החיים האחרון מבני משפחתו שנשארו באוקראינה קיבל בשנת 1941.

גלבוע התנדב לשירות בצבא הבריטי, במסגרת פלוגות ההובלה העבריות. במסגרת זו שירת במצרים, צפון אפריקה ואיטליה. עם תום הלחימה שהה עם היחידות העבריות באירופה והשתתף בהעלאת עקורי השואה לארץ ישראל, דרך נמלי איטליה.

בתום שירותו בצבא הבריטי היה בין מייסדי החבורה הספרותית "חבורת הרעים", והשתתף ב"ילקוט הרעים", קובץ ספרותי שהוציאה החבורה. שותפיו לחבורה היו מי שלימים ייקראו סופרי דור הפלמ"ח. החל משנת 1941 פרסם משיריו בבמות ספרותיות שונות בארץ, וכן בעתונות הבריגדה בעת מלחמת העולם.

אמיר גלבוע השתתף בקרבות מלחמת העצמאות, ומשנת 1955 עבד כעורך בהוצאת הספרים "מסדה", שם ערך ספרי שירה, ספרי ילדים ועוד. בעבודתו זו המשיך עד צאתו לגמלאות בשנת 1980.

אמיר גלבוע נפטר ב-2 בספטמבר 1984, ונקבר בבית עלמין הדרום בחולון.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את שירו הראשון בעברית, "כי אז אצעק", פרסם ב-1941 בעמוד השער של "דפים לספרות" בעריכתו של אברהם שלונסקי. גלבוע פרסם כתריסר ספרי שירה. בין ספריו היותר ידועים: "כחולים ואדומים", "שירים בבוקר בבוקר", "שבע רשויות". כמו כן פרסם ספר ילדים שזכה לתפוצה נרחבת, "איש המים של גילי". אחדים משיריו גם הולחנו וזכו לפופולריות כשירים מולחנים. המפורסם מביניהם הוא השיר "שיר בבוקר בבוקר" המוכר יותר בשם "פתאום קם אדם" שהלחינו גידי קורן ושלמה ארצי וביצע שלמה ארצי. השיר הפך לאחד מסמלי תנועת המחאה למען צדק חברתי ב-2011

גלבוע זכה בפרס ישראל לשירה בשנת 1982 בזכות "שירתו האישית, המקורית, המאחדת סגנון אישי מובהק עם לשון התרבות של העם" ועל ש"פילס דרכים באמנות הפיוט".

גלבוע עסק גם בתרגום שירה מפולנית ומרוסית.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי השירה של אמיר גלבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאות: שירים (תל אביב, ארחה, 1942).
  • שבע רשויות (מרחביה, ספרית פועלים, 1949)
  • שירים בבקר בבקר (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1953).
  • אמיר גלבע: מבחר שירים ודברים על יצירתו - בעריכת דן צלקה (תל אביב, מחברות לשירה, 1962).
  • שלשה שערים חוזרים - לקט שירים (תל אביב : עם עובד, 1963)
  • כחולים ואדומים (תל אביב, עם עובד, 1963).
  • רציתי לכתוב שפתי ישנים (תל אביב, עם עובד, 1968).
  • קטף: שירים מכאן ומכאן (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1971).
  • אילה אשלח אותך (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1972).
  • הכל הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1985).
  • שירים - לקט בשני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1987).
  • כל השירים - שני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד 1994).
  • הכל הולך : רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, קשב לשירה, 2006).
  • הנה ימים באים: שירים 1942-1946 - שירים גנוזים מעזבונו (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2007).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
חיים הזז
פרס ביאליק לספרות יפה
1971
הבא:
אברהם רגלסון