אני ואתה

אני ואתה (בגרמנית: Ich und Du) הוא חיבור פילוסופי מאת מרטין בובר שיצא לאור ב-1923 והציג תפיסה פילוסופית-חברתית העוסקת ביחסים בין בני אדם המושתתים על יחסי זיקה כנים בין אדם לחברו ברוח החברותא.

כחלק ממסורת אידאלוגית שהתפתחה באירופה באמצע המאה ה-20, מייחס בובר חשיבות אונטולוגית מכרעת לדיבור הבינאישי. הוא העלה את הטענה שקיומו של האדם כנושא נוצר ומתעצב בתוככי הדו-שיח תוך כדי חילופי דברים עם זולתו. השיח עם אחר הוא שבונה את האדם כאישיות רוחנית. לא האדם הבודד הוא עובדת יסוד של הקיום האנושי, אלא האדם המצוי בזיקה עם הזולת. העיקר הינו על כן לא הקיום הפיזי אלא התגבשות התודעה האינדייווידואלית תוך כדי קשר ודיאלוג עם מישהו אחר. על פי בובר היחס "אני-אתה" מצוי בפניה אל האחר (לא רק בדיבור המילולי, אלא קודם כל בכוונה הנפשית), ולמולו עומד יחס ההזרה "אני-לז". יחסי הזיקה דורשים פעולה של הנפש, ועל כן כל יחסי זיקה הולכים ונהפכים ליחסי הזרה בתהליך טבעי. אולם בתוך כל יחס של הזרה קיים הפוטנציאל להיהפך חזרה על ידי הפניה של הנפש ליחסי זיקה שוב. ביחס האני-אתה רואה בובר גילוי של המהויות האלוהיות הטמונות בכל דבר, ולמעשה רואה באל את "האתה הנצחי".

החיבור בתרגום לעברית

• מרדכי מרטין בובר, "אני ואתה", בתוך ספרו בסוד שיח: על האדם ועמידתו נוכח ההוויה, תורגם בידי צבי וויסלבסקי, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ט, עמ' 3–103.

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.