סרן קירקגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרן קירקגור
Kierkegaard.jpg
תאריך לידה 5 במאי 1813
תאריך פטירה 11 בנובמבר 1855 (בגיל 42)
זרם אקזיסטנציאליזם
תחומי עניין תאולוגיה, מטאפיזיקה, אתיקה
הושפע מ עמנואל קאנט, גיאורג וילהלם פרידריך הגל, סוקרטס
השפיע על ז'אן-פול סארטר, סימון דה-בובואר, אלבר קאמי, מרטין היידגר, לודוויג ויטגנשטיין, יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מבוסטון)

סֶרְן אוֹבִּי קִירְקֶגוֹר (דנית: Søren Aabye Kierkegaard‏; 5 במאי 1813, קופנהגן11 בנובמבר 1855, שם), פילוסוף דני, הנחשב ל"אבי האקזיסטנציאליזם".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרן קירקגור נולד בקופנהגן בשנת 1813, בן הזקונים השביעי למשפחה אמידה. אמו לא זכתה להשכלה מסודרת, וקודם לנישואיה שימשה כמשרתת באותו בית. אביו הקפדן, מייקל קירקגור, ניחן בדמיון פורה במיוחד והתעניין בפילוסופיה של עידן הנאורות. במהלך התבגרותו, נפטרו אמו וחמישה מאחיו ואחיותיו של קירקגור. בתחילת חייו הבוגרים כפר בדת והלך ללמוד תאולוגיה. אחרי מספר שנים הוא עזב את האקדמיה וניסה להשתלב בבוהמה של קופנהגן. לאחר מכן שב לבית אביו הזקן ואל הדת. לאחר מות אביו חזר קיקגור אל האקדמיה והחליט להקדיש את חייו לכתיבה. במהלך שנותיו האחרונות כתב ספרים רבים ומאמרים, חלקם הגדול תחת שמות עט.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירקגור נחשב פילוסוף אקזיסטנציאליסט דתי. בבסיס הגותו עומדת ההנחה כי לאדם יכולת לבחור את דרך חייו. קירקגור מונה שלוש דרכים, או כלשונו – שלושת "מעגלי הקיום" – המעגל האסתטי, המעגל האתי והמעגל הדתי. יחסו של קירקגור למסורת הפילוסופיה המערבית, ובעיקר לזו המכונה "חדשה", היא אמביוולנטית. מחד, משנתו מהווה המשך ישיר שלה, תוך אימוץ תמות פילוסופיות, מושגי יסוד ואופני חשיבה. מאידך, הגותו במובנים רבים היא בבחינת מרד בתולדות המחשבה המערבית. הביטוי המובהק ביותר לשניות זו, מצוי ביחסו של קירקגור לפילוסוף המשפיע והחשוב של זמנו, פרידריך הגל. קירקגור מאמץ מהגל את אופן החשיבה הדיאלקטי, אולם, לא כעיקרון מטפיזי או כמתודת ביאור של תופעות עולם ומגמות רוחניות, אלא כאמצעי להבנת קיומו הסובייקטיבי. עיקר ביקורתו על הגל, נסבה על הממד הבלתי אישי והספקולטיבי של הגותו של הגל, המתיימרת לבטא את "הרוח המוחלטת", בו בזמן שלהוגה הקונקרטי עצמו, הגל במקרה זה, אין בה דריסת רגל.

המעגל האסתטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגל הקיום האסתטי מתאפיין בחיים שהדגש בהם הוא על פורקן מיידי של הצרכים האנושיים, בכל תנאי ובכל מחיר. בחירותינו בחיים, בדרך זו, צריכות להיקבע על פי שיקולים של הנאה, סיפוק, עניין ואושר, ולא על פי שיקולים מוסריים, כגון נאמנות, אחריות, חובה או מוסר.

בספר "או - או", קירקגור מציג חלק מהיתרונות שבחיים מסוג זה וגם את הבעייתיות שבהם. מצד אחד, מסביר קירקגור, חיים אלה רוויים בהתרגשות ובאנרגטיות רבה. מצד שני, ההנאה שבכל חוויה פיזית היא זמנית ולאחריה ישנה תחושה של שובע וחוסר סיפוק. לשם השגה מחדש של אותה הנאה, יש צורך ב"העלאת הרף" בכל פעם, ובהגדלת מינון החוויות הפיזיות. קירקגור מציין כי בחיים אלה ישנו יסוד בולט של תסכול, כתוצאה מהעובדה שכל ההנאות הפיזיות הן בנות-חלוף. הצורך בפורקן מיידי ותמידי מוביל לשעמום, הנובע מחזרה על גירויים וניסיונות להשיג פורקן נוסף. "האדם האסתטי" נתון גם בסכנה מתמדת של ניסיונות למודעות עצמית אשר יובילו אותו לתחושה של חוסר-תכלית וחוסר טעם בחייו ועליו למצוא את הדרך לטעון במשמעות את הנאותיו, כדי להגיע לסיפוק נפשי ולא רק לפורקן פיזי. בתיאורו את דון חואן, המייצג את "האדם האסתטי", קירקגור מציג את התוצאה הישירה של דרך חיים זאת - דיכאון וייאוש.

תחת זאת, מציג קירקגור את המונח "קפיצת אמונה", המתאר את ניסיונו של "האדם האסתטי" להעניק מחדש משמעות לחייו. בשל התסכול והייאוש הנובעים ממעגל החיים האסתטי, פונה האדם לדרך חיים שונה.

המעגל האתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגל הקיום האתי מתאפיין בבחינת ההתנהגות האישית על פי עקרונות תבוניים וכלליים. בדרך חיים זו הקו המנחה אינו ההנאה האישית אלא החובה המוסרית. מושג זה, שקירקגור מאפיין את האדם האתי בו, לקוח ישירות מהאתיקה הקאנטיאנית, והשיפוט של מושג החובה הוא פועל יוצא של תורת קאנט. האדם האתי צריך לממש את חובתו על פי הצו הקטגורי - עליו לפעול כאילו הכלל המעשי של פעולותיו יהיה לחוק טבע. קירקגור, בניגוד לקאנט, אינו מתעניין בשאלה מדוע צו זה תקף, אלא עסוק בתיאורו בלבד.

על אף תחושת המשמעות הגלומה בדרך חיים זו, קירקגור מציג את הצל של תחושת האשמה, העולה מאי היכולת לחיות חיים מוסריים מלאים. ניתן אולי להתגבר על תחושת האשמה שעולה מהכישלון לעמוד בצווי המוסר באמצעות עשיית מעשים טובים. אך עצם הצורך להזדקק להקלה של תחושת האשמה שלא בראי תבוני וכללי, הצורך להתמודד עם מושג החטא - מוביל את האדם לחרוג ממעגל החיים האתי אל עבר דרך חיים שלישית.

המעגל הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעגל החיים הדתי מושג החובה נשמר, אך מופנה לכיוון אחר. במקום לפעול על פי קריטריונים של מוסר תבוני אוניברסלי, נדרשת חובה אחת - קיום מצוותיו של האל. דרך זו מאפשרת לאדם האתי להתמודד עם הקושי שבתחושת האשמה, שכן הצורך למלא את מצוות האל מאפשר גם חזרה בתשובה ויכולת לכפר על חטאים באמצעות מעשי צדקה. מול היכולת לכפר ולמצוא משמעות לחיים, עומדת בפני האדם הדתי בעיה אחרת, אשר מוכרת כפרדוקס האמונה, לה מוקדש ספרו של קירקגור, "חיל ורעדה". בספר זה, קירקגור ממחיש את מצב האמונה באמצעות הדוגמה של אברהם בעת הצו של עקדת יצחק. מצד אחד, אברהם נדרש להקריב את בנו, וכ"אביר האמונה" (כפי שקירקגור מכנה אותו) הוא מחויב לבצע את מצוות האל. מצד שני, אברהם נתון באי יכולת להסביר את הצו הדתי שקיבל, והוא אינו יכול לבדוק האם המעשה שהוא עומד לבצע הוא מוסרי או לא. הצידוק של צווי אלוהים נובע מתוך מקורות אשר לאדם אין גישה אליהם, והוא יימצא בסתירה בין הפעולה שנראית בכלים האתיים כבלתי מוסרית לבין הפעולה הנראית מוסרית בכלים הדתיים.

משנתו ודרך כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספריו נוקט קירקגור גישה שונה מאוד משיטת הכתיבה של הפילוסופים שקדמו לו. קירקגור מעדיף לרוב להציג עמדה אפשרית ואת ההשלכות שלה ולא להצדיקה על ביסוס טיעונים לוגיים. שיטת הכתיבה שלו קוראת תיגר על עמדתו של הגל, לפיה כל קונפליקט בין מושגים שונים ניתן למיצוע דיאלקטי ולסינתזה גבוהה יותר. קירקגור טוען כי הגל מבלבל בין עולם המושגים, שהוא ניתן לבחינה אוניברסלית, לבין המצב האנושי, שהוא ייחודי לכל אדם ופתוח בפני החלטותיו. תפקיד הפילוסוף, לפי קירקגור, אינו להורות כיצד יש לפעול, אלא להבהיר מהן אפשרויות הבחירה המצויות בידינו ומהן המשמעויות השונות של כל אפשרות. אחד הדברים המאפיינים את קירקגור בשל עמדה זו, הוא הכתיבה בלשון דמויות שונות ותחת שמות עט שונים, כאשר כל דמות מייצגת עמדה שונה, דבר הדומה לדיאלוגים המופיעים בפילוסופיה היוונית.

פסל לזכרו של קירקגור, קופנהגן

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיל ורעדה: ליריקה דיאלקטית (תרגם מדנית: איל לוין; הקדים וערך: יעקב גולומב), ירושלים: מאגנס, תשמ"ו-1986 (הוצאה ראשונה: אשמדת, 1983).
  • או-או (תרגמה מדנית: מרים איתן; הקדים וערך: יעקב גולומב), ירושלים: מאגנס, תשנ"ו-תשס"ח.
  • העת הזאת, חזרה, ההבדל בין גאון לשליח (תרגמה מדנית: מרים איתן; הקדים וערך: יעקב גולומב), ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"ח-2008.
  • האסתטי, האתי והדתי: מבחר כתבים (בעריכת יוסף שכטר ואילן כרוך; תולדותיו של סרן קירקגור מאת יוסף מנילה), תל אביב: דביר, תשנ"א-1991 (הוצאה ראשונה: תשי"ד).
  • מכתבים לקורדליה – מיומנו של מפתה (מבחר ותרגום: ש' תמרי; ציור: יעקב וכסלר; כתב: יעקב שילה), תל אביב: עקד, 1961.
  • מה יגידו שושני השדה – שלוש שיחות בונות בהלכי רוח שונים (תרגום: מרים איתן; עריכה מדעית: תמר אילת-יגורי), רסלינג, 2009.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה